רסיפה ואולינדה – קרנבל אחר בברזיל

בצפון מזרח ברזיל, על אי קטן שנתקע בין הנהר בבריבה והאוקיינוס האטלנטי נוסדה רסיפה, בירת מדינת פרנמבוקו. את שמה קיבלה מריף האלמוגים שמהווה שובר גלים טבעי בין האוקיינוס והחוף. רק טבעי היה להקים כאן נמל והיום מתגאה רסיפה, העיר החמישית בגודלה בברזיל, בנמל ופארק תעשייתי מהחשובים ביותר בצפון מזרח ברזיל.

49 גשרים אחראים להתפתחות העיר. שייט לילי בקטמרן מאפשר הזדמנות לקצת התמצאות גיאוגרפית בעיר. את הראשון מבין הגשרים והעתיק ביותר ביבשת דרום אמריקה, גשר מאוריסיו דה נסאו הקימו ההולנדים בשנת 1643. מצדו האחד רסיפה העתיקה והנמל, בתים מקסימים ונקודות ציון היסטוריות. חציית הגשר העתיק מובילה לאזור שנבנה במאה ה-19, ומרכז כמה מרכיבים חיוניים בחיים: אוכל ומוצרי צריכה, פעילות תרבותית ושמירה על החוק. שוק סאו ג'וזה, מרכז התרבות ובית הסוהר.

גשר פרינססה איזבל מוביל לביתו של המושל, התיאטרון ובית המחוקקים שיוצרים מרכז ארכיטקטוני מעניין. רחוב אורורה, אחד מהיפים ברסיפה, מוביל דרך בתים צבעוניים למוזיאון לאמנות מודרנית. ניחוח ברוקי חזק ניבט מהקומפלקס הכרמליתי שבהמשך. כל מסלול שלא תבחרו בעיר ישיק בודאי בנקודה מסוימת לחוף העירוני שאורכו עשרה קילומטרים. רסיפה מציעה עושר תרבותי פנטסטי המשלב בין חדש וישן, מודרני ומסורתי. מוזיאונים, תיאטראות, בתי קולנוע גלריות, מסעדות, מרכזי קניות גדולים מול נקודות היסטוריות, בתים ושכונות מזמנים עברו, ששמרו על עושר ארכיטקטוני.

אבל, השיגעון האמיתי של רסיפה הוא "פוליה דו גאיו" (השיגעון של התרנגול). התרנגול, סמל פורטוגלי מוכר וותיק, נדד גם לעברו השני של האוקיינוס. מאות כמוהו משוטטים בחצרות הבתים הקולוניאליים הישנים באין מפריע, אבל פעם בשנה, בתקופת הקרנבל, הם הופכים למובילים חברתיים.

הכל החל כאשר 75 משוגעים – "פוליוס" היא גם המילה הפורטוגזית לתיאור רקדני ומשתתפי הקרנבל – צעדו על אחד מגשרי העיר ובראשם בובת ענק של תרנגול כחלק מחגיגת הקרנבל. רק עשר שנים חלפו אבל בשנת 2004 לקחו חלק ב"פוליה דו גאיו" יותר ממיליון בני אדם.

בשנים האחרונות מגלה רסיפה את הכח הכלכלי הטמון במסורות שלה כאטרקטיבי לתיירות פנים וחוץ. מתוך מטרה לאפשר לכל ברזילאי תושב העיר להשתתף בקרנבל, מתפרסות החגיגות על פני שכונות רבות בעיר. הן משלבות מקצבי מארקאטו אפריקאי ומנגה ביט מודרני, בובות ענק יפהפיות שתושבי רסיפה מצטיינים ביצירתן, מוזיקת קבוקליניוס (קבוקלוס – בני תערובת אינדיאנית אפריקאית), טריו אלקטריקוס – משאיות ענקיות עם להקות מוזיקליות עכשוויות הנוסעות ברחובות העיר ואמנים שנולדו ברסיפה וחוזרים אליה (לאנין למשל). הקרנבל ברסיפה הוא הקרנבל הכי דמוקרטי בברזיל, כך מעיד ראש העיר. למי שרוצה לרקוד עד כלות החושים – זה המקום.

למבקרים ברסיפה כדאי למהגיע גם לעיירה אולינדה – פנינה קולוניאלית השוכנת חמישה קילומטרים צפונית לרסיפה, שנוסדה ב-1537 כבירת הקולוניה הפורטוגזית של הקפיטניה של פרנמבוקו. שמה ניתן לה על ידי דוארטה ריביירה שהגיע, הסתכל סביב מהגבעה הירוקה והעשירה בצמחייה הנושקת למי אוקיינוס בצבע טורקיז, התפעל ואמר: "או לינדה" (יפה). כדאי מאוד לצפות בשקיעה מאלטו דה סה, לטעום שם טפיוקה עם גבינה, לאכול דגים מטוגנים ("אגוליה") באחד הפאבים על החוף, לשוטט ברחובותיה ולטפס במדרגות לפחות פעם אחת, להתבונן על העולם מהמגדלור.

באולינדה מבנים דתיים רבים המעידים על הקבוצות האנושיות המגוונות שהתיישבו בה במהלך ההיסטוריה. להבדיל מבאהיה השכנה שמרבית תושביה שחורים, פרנמבוקו מרכזת בעיקר אוכלוסייה לבנה. בבקרים של ימי ראשון אפשר להקשיב למזמורים גרגוריאניים תחת כיפה שגובהה 14 מטר במוסטריו דה סאו בנטו, מנזר וכנסייה משנת 1582 בסגנון ברוקי עשיר ומרשים מאוד.

ברחוב סן פרנסיסקו ניצב המנזר הראשון בברזיל של מסדר הנזירים הפרנסיסקנים (1585) וקירותיו מעוטרים באריחי קרמיקה כחולים (אזולייז'וס) תוצרת פורטוגל, ששלטה בברזיל כחלק מאימפריה עולמית. גם למסדר הכרמליתים יש ייצוג: נוסה סניורה דו כרמו, הכנסייה הראשונה שהקים המסדר בברזיל ב- 1580. בין המבנים העתיקים נמצא המוזיאון לאמנות עכשווית בבניין מ- 1772 אנטיגה קאדיה אדסאיסטיקה, בו הועמדו בעבר לדין אלה שהתנגדו לדת הקתולית. בחודש דצמבר מתקיים באולינדה בית פתוח – אמניה פותחים את דלתות הסטודיו ומציגים את יצירותיהם היפהפיות.

בשווקים המקומיים, מרקדו דה ריביירה ומרקדו ברבוזה, יש מגוון עבודות יד טיפוסיות לאזור – פסלי קרמיקה מיניאטורים, גילופי עץ, ערסלים, מסכות וענתיקות. רחוב אמפארו במרכזה ההיסטורי של אולינדה, צבעוני, תוסס ומרכז מוזיאונים, בתי קפה ומסעדות נהדרות, פוסאדות – בתים קולוניאלים עתיקים שהוסבו לבתי אירוח ובחלקם גלריות ואטלייה של אמנים מקומיים.

שבוע לפני התאריך הרשמי של הקרנבל המקומי מסמנות "הבתולות של הרובע החדש", קבוצת רקדנים מקומית, את תחילת החגיגות במצעד ברחובות המרכז ההיסטורי של אולינדה. התלבושות המשעשעות והעממיות של הקבוצות פחות "מושקעות" בכסף וזוהר כמו למשל בבתי הספר לסמבה בריו, אבל מבטאות את עולמם של הרוקדים בהומור וביצירתיות. אותנטית זה שם המשחק בכל צפון מזרח ברזיל ובפרט במדינת פרנמבוקו, מהראשונות להתיישבות הפורטוגלית. אולינדה מפורסמת גם במסכות יפהפיות עבודת יד בטכניקת פאפייה מאשה. מכאן, בין בובות הענק, יוצא לדרך בבוקר שבת "איש חצות הלילה", דמות הבובה העתיקה ביותר מ- 1932 ואחד מסמלי הקרנבל. "קאזה דה בוניקוס גיגאנטס" (בית בובות הענק) ברחוב אמפארו 45 – מוזיאון המציג את הבובות ש"יצאו" לרחובות במשך השנים. לא הרחק – במספר 59, "דו מאמולנגו" מציג אוסף של מעל 700 מריונטות תיאטרון.

אמצע היום. שיא החום, תופי המאראקטו מהדהדים בתוך הלב, אנשים במסכות של שטן, שדים ושאר דמויות גרוטסקיות ומפחידות מעולם הרוחות ופנתיאון האלים האפריקאי, בובות ענקיות שצועדות מפלסות דרך לאט בין הרקדנים וכולם רוקדים כבר שעות על גבי שעות ללא הפסקה את ריקוד ה"פרבו". שיאן של החגיגות במפגש רחובות המוכר בכינויו פינת ארבעת השירים "אסקיניו קואטרו קאנטוס". כאילו שהקרנבל אינו מתיש דיו, 200,000 איש ביום חוגגים את התרבות האותנטית של פרנמבוקו בשבוע שלפני התאריך הרשמי… בצפיפות השוררת בודאי נותר מקום למי מאיתנו שרוצה להשתתף בחגיגה. אין צורך בכרטיסים וכל הנדרש זה להיות שם. עם סנדלים נוחים, גופיה, כובע וזוג רגליים חזקות, האנרגיה כבר תסחוף אתכם.