הזמן, אי שם בעתיד. ד"ר טנמה, מדען יפני מפורסם, יוצר רובוט קטן בדמות בנו האהוב שנהרג בתאונה. במהרה מגלה טנמה כי היצור המלאכותי שבנה לא יוכל לשמש לו כבן אמיתי. למרות האהבה הרבה שהוא חש כלפיו, טנמה מוכר אותו לקרקס של רובוטים. הנער הרובוטי, הנחוש להיות אנושי בכל מחיר, מגלה כי העולם הוא אכזר וכפוי טובה. העלילה הבדיונית הזאת, שהתפרסמה ביפן כקומיקס בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים, הפכה כעבור זמן קצר לסיפור הצלחה אדיר. הרובוט, שכונה אטום רב הכוח ("אסטרו בוי" בשמו המערבי), הפך בזכות כוחו הרב וטוב לבו ("מאה כוחות סוס ולב של זהב") למושיעם של הנזקקים וללוחם חסר פשרות בכוחות הרשע.
יוצרו, אוֹסאמוּ טֶזוּקָה, היה לאמן קומיקס נערץ. בשנות השישים החלו גיבוריו לככב גם בסדרות אנימציה בטלוויזיה, מה שהגביר את הפופולריות שלהם בכל רחבי יפן. תרבות הקומיקס היא חלק בלתי נפרד מהוויית החיים היפנית. ביטוי לכך ניתן לראות, למשל, ברכבות התחתיות בערים הגדולות, שם מרותקים ילדים ומבוגרים כאחד למגוון עצום של עיתונים מצוירים. ביטוי מרתק לא פחות להשפעת גיבורי הקומיקס על התרבות היפנית אפשר למצוא בתחומי הרובוטיקה. ביפן מייצרים כיום רובוטים מסחריים, דמויי אדם (יוּמָנוֹאידים), יותר מאשר בכל מדינה אחרת. אלה מיועדים, לפחות על פי כוונת מפתחיהם, להעניק שירותים לאדם ולהמשיך בכך את דרכם של אטום רב כוח ושאר הגיבורים המצוירים. אחד מהיומנואידים הראשונים היה 2P של חברת הונדה, שנחשף כבר בשנת 1996. 2P ידע, בין היתר, להלך על שתיים. מבחינה טכנולוגית זו פעולה מסובכת ומורכבת במיוחד. חברת הונדה השקיעה כמה עשרות מיליוני דולרים וקרוב ל־14 שנות מחקר בפיתוח הטכנולוגיות שאפשרו לרובוט לצעוד על שתי רגליו. לא צריך להתרשם מכך יותר מדי. בטבע התהליך נמשך זמן רב הרבה יותר. אבות אבותינו החלו להזדקף וללכת על שתי רגליים בתהליך אבולוציוני שנמשך אלפי שנים. בהמשך, הונדה הציגה יומנואיד משוכלל יותר, שנקרא אסימו – יצור בגובה מטר
ו־20 סנטימטר, המופעל מרחוק ויודע ללכת במהירות של 1.6 קילומטרים בשעה וגם לטפס במדרגות. אסימו אינו לבד: חברות וקונצרנים יפניים נוספים, בהם סוני, נֵק, מָצוֹשיטָה וטְמְסוּק, פיתחו בשנים האחרונות דגמים אחרים של רובוטים דמויי אדם. מדוע בכלל מייצרים רובוטים בצורת אדם? התשובה לשאלה נראית ברורה: רובוט הנראה כמו אדם יאומץ במהירות רבה יותר על ידי האנשים שאותם הוא נועד לשרת. או במלותיו של נשיא הונדה: "עם אסימו ביקשנו ליצור סביבה שבה רובוטים יוכלו להשתלב בחברה האנושית". אולם במקרה היפני התשובה קצת יותר מורכבת. הדימוי שיש לאסימו ולרובוטים אחרים דמויי אדם שפותחו ביפן הוא של רובוט אנושי וטוב מזג, שמטרתו לשרת את האנושות. בכך הוא שונה מהרובוטים המככבים בספרות המדע הבדיוני המערבית, המוצגים לא פעם כבעייתיים למדי ומחוללי נזק. דוגמה מפורסמת היא הַאל, מחשב הרובוט שמנהל את מסע המשלחת ב"אודיסיאה בחלל 2001". האל מאבד את שפיותו וגורם למשלחת אסונות ונזקים כבדים. זו אולי הסיבה לכך שסופר המדע הבדיוני המפורסם אייזק אסימוב קבע בספרי הרובוטים שלו חוקים, האמורים להסדיר את התנהגותו המוסרית של הרובוט. הרובוטים היפניים הם, כאמור, שונים. אסימו של הונדה, SDR-3X של סוני, TMSUK4 של חברת טמסוק ואחרים נולדו מתוך ציור. הם מורכבים, כמו כל רובוט, מפלדה ומסיליקון, אבל ראשיתם בחלומות שרקמו ילדים יפנים בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. "אני שייך לדור של אטום רב כוח", אומר טֵרוּאוֹ טָקֶנָקָה, המהנדס הראשי במחלקת הפיתוח של הונדה. והקולגה שלו, יָסוּּאירוֹ קוֹבָּיאשי, ממנהלי חברת טמסוק, נזכר בעלילות ילדותו ומסביר: "היו שם רובוטים כמו אטום ודוֹראמוֹן (גיבור קומיקס אחר; ע.ב.), שפעלו יחד עם ילדים יפנים. כך שהרעיון שהרובוטים הם חברים ושותפים נטוע אצלנו עוד מילדות". |
