ראלי פריז דקאר

מרוץ הראלי פריז– דקר לא ייצא השנה לדרך. המרוץ שנחשב לאתגר השטח המפרך מכולם בוטל יום אחד לפני הזינוק בגלל חששם של המארגנים שלא יוכלו להגן על המשתתפים מפני הפעילות הטרוריסטית של ארגון אל קעידה במאוריטניה. מאות המשתתפים, מספר שיא השנה, נשארו בפריז קצת המומים ואובדי עצות. ממשלת סנגל, שלבירתה דקר אמור המרוץ להגיע, פרסמה הודעה שמזכירה הודעת אבל.

עוד טיולי ג'יפים כאן
דרור כהן, המשתתף הישראלי שהשקיע השנה חצי מיליון דולר מכספו ומכספי חברות מימון כדי להעמיד קבוצה שתשתתף בתחרות רכבי השטח נשמע בראיונות כמי שאיבד חלום רגע לפני שהגשים אותו.
ההחלטה לבטל את המירוץ נובעת בעיקר בגלל פיגוע שנערך בחג המולד במאוריטניה במהלכו רצחו מחבלי אלקעידה ארבעה תיירים צרפתים.
המרוץ נערך ברציפות כמעט שלושים שנה, מאז 1978 ובעיני רבים הוא אחד מאירועי הספורט החשובים והמרתקים בכל שנה. זו התמודדות עם תנאי שטח קשים ביותר שמעניקה למשתתפים סיפוק עצום וחוויה שלא שוכחים.
המבקרים טוענים שזה עוד אחד משרידי הקולוניאליזם הלבן באפריקה. המצדדים טוענים שזו הזדמנות חד פעמית לשתף את אפריקה באירוע ספורט בקנה מידה עולמי ושהמדינות בתחומן חולף המירוץ מרוויחות כסף ופרסום. האם יחזור הראלי פריז דקר בשנה הבאה, או שאנו עדים למסיבת הסיום שלו?

בדיוק לפני שנה פורסמה באתר מסע אחר כתבה של יובל בן עמי, ובה ראיון שערך עם גלעד בנאי, משתתף ישראלי שרכב במסלול הראלי על אופנוע.
זו הזדמנות מצוינת לקרוא בה שוב, להיזכר ולבחור צד: האם אתם בעד או נגד הפריז-דקר?

המצביא הרומי אמיליאנוס יצא לאפריקה כדי לכבוש אותה; דוקטור ליווינגסטון הבריטי יצא אליה כדי לחקור אותה. לשם מה יוצא לאפריקה גלעד בנאי, עורך דין מגבעתיים?
"כדי לסיים", הוא מסביר. המלים נאמרות בחלל המקורה, המוגן והבורגני של

מפה אינטראקטיבית – לחצו להגדלה. לאחר שהמפה נפתחת ניתן להגדיל אותה עוד באמצעות הקלקה על העכבר הימני ולחיצה על כפתור Zoom In

קניון עזריאלי. אבל בעת שהן מופיעות על מסך המחשב שלכם, כבר מצוי הדובר בדרכו אל חולות נודדים בסהרה, רכוב על אופנוע שטח מסוג KTM 525. בנאי, חולה כידון אמיתי ומי שמשמש כפרקליט של כל העמותות בארץ העוסקות בספורט מוטורי, עומד להשתתף בחוויה המטורפת הידועה כמרוץ "פריז-דקר". למעשה, התחרות כבר מזמן איננה יוצאת תמיד מפריז אך מפאת ההיסטוריה נותר השם הפופולרי.
השנה למשל ייפתח הראלי בליסבון שבפורטוגל, ורק במקרה הוא עומד להסתיים בדקר בירת סנגל, לאחר שיחלוף בספרד, במרוקו, במאוריטניה ובמאלי. מדי שנה נבחר תוואי אחר, אבל הרעיון הקיצוני, הממזרי, מנביע האדרנלין והטסטוסטרון נותר אחיד מאז 1978. מדובר באלפי קילומטרים (הפעם 8,696) של תנאי נסיעה קשים בשתי יבשות, בשבועיים של אתגר טהור, במהלכם שועטים אל הסהרה בשאגת בוכנות נהגיהם של מכוניות, משאיות ואופנועים.

בנאי מתכונן למירוץ. מצפה לחמישה עשר ימים של רכיבה, אכילה, וטיפול באופנוע נטו | צילום: טל זהר

למי מאלה קלה יותר צליחת המסלול? "הכי קל לנהגי המכוניות", מסביר בנאי, "אחרי זה לרוכבי האופנועים, אחרי זה למשאיות והכי קשה לנהגי הטרקטורונים. קודם כל בגלל הפערים בהזנקות. במרוץ יש כ-800 משתתפים ו-525 כלי רכב, ובין צוות מתחרה אחד למשנהו מחכים חצי דקה. נהגי המשאיות מוזנקים אחרונים, כי הם הכי איטיים באופן יחסי. גם בעניין החילוץ יש בעיות. נתקע לך האופנוע בדיונות – אין בעיה. אתה משכיב אותו, מרים אותו ומתחיל לנסוע. אם מכוניות נתקעות בדיונות צריך להשקיע עבודה של עשר חמש עשרה דקות כדי לחלץ אותן. משאית ששוקעת בחול – זה סיפור".
מי שתהה האם האפשרות לתפוס תנומה במכוניות מעניקה להן יתרון נוסף על פני האופנועים זוכה מפי בנאי להרגעה: מחנה מסודר מוטס מאתר לאתר מדי יום, מוצעים בו שירותי קייטרינג, שירותי רפואה וכיוצא בזה. האם יתחבר במחנה בעיקר לאופנוענים? בנאי אינו בטוח שיהיה לו הכוח או הזמן להתחבר למישהו בכלל. הוא מצפה לחמישה עשר ימים של רכיבה, אכילה, וטיפול באופנוע נטו.

בכל זאת, לשמע אזכור רעיו, המלים הטובות שופעות מפיו: "יש כמה תכונות אופי של אופנוענים שהן חביבות עלי במיוחד. אופנועני שטח מקצועיים יודעים שאין הישגים בלי עבודה. הטובים שבהם הגיעו למה שהגיעו בזכות עבודה קשה, גם כישרון אבל גם הרבה עבודה קשה. מי שמגיע לרמה כזאת של רכיבה, בדרך כלל מפתח ביטחון עצמי מאוד עמוק. לא שחצנות אלא ביטחון עצמי. הביטחון העצמי הזה משפיע על כל ההתנהלות שלהם, לא רק ברכיבה עצמה. אלה אנשים חזקים באופן בסיסי, ויש בהם שילוב של תחרותיות ושל אחווה מאוד גדולה".

דיונות וקאמל גראס

הדבר הקרוב ביותר למרוץ דקר אותו חווה בנאי עד היום היה ראלי האטלס, המורכב מ-2,800 קילומטרים ומשמונה ימים של דהרה רועשת ומרגשת בספרד ובמרוקו. הצלחתו בסיום המרוץ ההוא עוררה בו את הרצון להתנסות במרוץ השטח הגדול מכולם, שכשליש מן המשתתפים בו פורשים טרם סיומו. שנה של הכנות והשקעה של 45 אלף דולר מאפשרים לו להיות הישראלי היחיד

גלעד בנאי. עורך דין וחולה כידון אמיתי | צילום: טל זהר

שיעשה זאת השנה. ישראלים הבריקו במרוץ בעבר. אמנם בשנים 2000 ו-2001 לא ניתן להם להשתתף, משום שהמסלול עבר דרך לוב, אבל בשנת 2004 זכה הישראלי עידו כהן במקום הראשון באחת מקטגוריות הרכב. במרוץ דקר הגדול ביותר שנערך עד כה, בשנת 1999, השתתפו לא פחות מארבעה צוותים ישראלים.
כנציג יחיד של עמו, וכרוכב בודד שאינו חבר בצוות, בנאי עומד גם בפני אתגר של בדידות בלב הסהרה. אבל נראה שהאתגרים האחרים מרתקים אותו יותר לעת עתה. "הקטעים הקשים ביותר הם קטעי המדבר של מאוריטניה", הוא אומר, "יש שם צורות מגוונות של חול – דיונות וקאמל גראס. דיונות מורכבות מחול רך, קאמל גראס הוא סוג הנוף שמוצאים ליד פלמחים. זה שטח מישורי שיש בו צמחייה והצמחייה מרכזת סביבה תלוליות חול. אתה יכול או לתמרן בין התלוליות האלה או לפגוע בהן. זה דורש הרבה מאוד ריכוז, זה תובעני מבחינה פיזית וזה בעיקר ארוך".
האם האופנוע שאותו הוא לוקח אידאלי מבחינתו? "הוא לא אידאלי אלא סוג של פשרה. KTM, שהיא חברה אוסטרית, מייצרת אופנועים לאירועים כאלה – אופנועים כבדים, חזקים ואמינים מאוד שאתם יוצאים לדקר. זה היה האופנוע הכי טוב שיכולתי לייצר לעצמי. יש כמה גישות בסיסיות לגבי האופנוע. גישה אחת היא לקנות אופנוע מוכן בחוץ לארץ. יש אופנועים שכבר סיימו את הדקר, לוקחים אותם לשיפוץ ומוציאים אותם לדקר הבא. המחירים נעים בין 4,000 ל-25,000 יורו".
ארבעת אלפים יורו, הוא מסביר, ישולמו עבור אופנוע שעבר כבר ארבעה מרוצי דקר וארבעה עד חמישה שיפוצים. זו השקעה סבירה לכל הדעות, אבל האם אין כאן הסתכנות בהיתקעות באמצע מדבר אכזר? "או שכן או שלא", מחייך בנאי, "זה תלוי בך. האופציה השנייה היא להכין אופנוע בארץ. כאן אפשר לקנות KTM Adventure, למשל. הבעיה עם האדוונצ'ר היא שהוא אופנוע כבד. הוא שוקל 210-215 קילוגרם. אני חיפשתי פתרון שייתן לי את הנוחות, את קיבולת הדלק ואת התאורה של האדוונצ'ר וגם ייתן לי משקל יותר נמוך של 160 קילו. לקחתי את דגם ה-Induro של החברה, אופנוע חזק וקל שלא מתאים לפריז-דקר. כדי להתאים אותו התאמנו לו מיכל דלק חדש, מושב נוח, תאורה חזקה ומתקון של כל אביזרי הניווט. בעצם יצרנו הכלאה בין שני האופנועים".

בן הכלאיים שילווה את בנאי במסעו. "האופנוע לא אידיאלי אלא סוג של פשרה", אומר בנאי | צילום: טל זהר

קולוניאליזם 4X4?

המסע אליו יוצאים בנאי ובן הכלאיים הזה גם מעורר ביקורת נוקבת מצד ארגונים ופעילים שונים בעולם. רגע לפני שהוא חובש את הקסדה בתום הראיון – במקרה זה רק קסדת הטוסטוס, שאתו מתנייע בנאי ברחובות גוש דן – אני מבקש ממנו התייחסות לביקורת. מרוץ דקר נחשב בעיני רבים למבטא קולוניאליזם. במסגרתו דוהרים ברעם אנשים מארצות עשירות על פני אזורים עניים להחריד. נמתחת גם ביקורת על פגיעה בבעלי חיים, שנדרסים לאורך המסלול מדי שנה. בשנה שעברה אף נדרסו למוות שני ילדים באחד הכפרים בהם עבר המרוץ ורבים קראו לבטלו כליל. בעקבות הטרגדיה חילקו השנה מארגני הראלי עלוני קומיקס בבתי ספר ובתחנות דלק שלאורך המסלול, הקוראים לתושבים להיזהר מפני כלי הרכב המשתתפים במרוץ.
בנאי אינו מתכחש לבעיות: "העניין הקולוניאליסטי נכון, אין מה להגיד. באמת יש כאן מפגש בין המערב המתועש למקומות הכי עניים בעולם. יש אנשים שזה מפריע להם, אבל אני לא חושב שזו סיבה לבטל את המרוץ. לגבי בעלי החיים שנדרסים, רובם בעלי חיים מבויתים כי באזורים האלה יש מעט חיות בר גדולות. הנהגים משתדלים מאוד שלא לפגוע בבעלי חיים, גם משום שהנזק לרכב עצמו ולנהג יכול להיות עצום. אני רוכב אופנוע שהוא רכב קטן יחסית, כך שהסיכוי שאדרוס בעל חיים קטן יותר, אפשר גם לומר שמאותה סיבה החלק שלי בכיבוש הקולוניאליסטי קטן יותר".