קרח ואש

בעיירה נפגשים נוף נדיר, אווירה קסומה, אנשים מכניסי אורחים ורחת לוקום בטעם יחיד במינו. כבר בכניסה אליה משתלטת על המבקרים תחושה של יופי ושל מסתורין. הבתים הצבועים לבן, החלונות החומים, השקט שמופר מדי פעם על ידי נגינת מוזיקה מקומית. ספרנבולו היא פנינה, ופנינים — קשה למצוא אותן, אבל מי שמצליח למצוא פשוט מתמכר.

העכבות נשארות במלתחות
אחרי הנסיעה הארוכה מאיסטנבול לספרנבולו נדרשת התרגעות. הלכנו אחרי המקומיים לג'ינג'י חמאם (Cinci Hamam), החמאם של העיירה. המקום עתיק מאוד, אך שמור להפליא. האולמות הגדולים עם התקרות הגבוהות משרים תחושה כאילו באנו בשערי מקדש שבו תענוגות הגוף מתמזגים עם תענוגות הנפש. מהקירות פורצים מי שלגים קפואים הזורמים ללא הפסקה – עדות רטובה למקורות המים הרבים שתורכיה התברכה בהם.

את הבגדים ואת העכבות משאירים במלתחות לפני שנכנסים לחמאם. בעלת הבית עומדת בכניסה ומחלקת קערית פלסטיק שאותה ממלאים במי קרח לצינון הגוף. כשנפתחת דלת החמאם ואדי המים החמים עוטפים את הפנים, יש רק רצון אחד — לשכב, להתרווח ולספוג את האווירה. יש שמעדיפים לעמוד ליד הברזים ולהשפריץ מים קפואים כל העת, ולעומתם אחרים מעדיפים לשכב על הגב באחת מפינות החמאם ולטבול מדי פעם את הפנים וחלקים אחרים מהגוף בקערת מי הקרח.

היציאה מהחמאם הלוהט אל אוויר הערב הקריר בספרנבולו רק מעצימה את החוויה. הרוח מלטפת את איברי הגוף הרפויים ואת מבני העיירה העתיקים, וזה הזמן לצאת בתחושת ריחוף לשיטוט ברחובות. הסמטאות הצרות והרוכלים שהופכים כל קרן רחוב לתוססת במיוחד יגרמו לכם לרצות לגמוע עוד ועוד מהעיירה הזאת.

רחת לוקום לאניני טעם
לפני השקיעה מומלץ להגיע לנקודה גבוהה בעיירה, ושם לצפות בשמש הנפרדת מספרנבולו ומותירה את הבתים טובלים באור אדום. גם בבוקר מומלץ לקום בשעה מוקדמת כדי לראות איך העיירה המיוחדת מקבלת את פני היום החדש. בשני קצות היום מדובר במחזות מרהיבים ביופיים.

אחד המאכלים המזוהים עם תורכיה הוא רחת לוקום. כמעט אין תייר שמגיע למדינה ולא יוצא ממנה עם רחת לוקום בשלל גוונים, טעמים ומרקמים, אבל רק בספרנבולו תוכלו להשיג רחת לוקום עם זעפרן. המחיר אמנם גבוה יחסית, אבל יש תמורה. תשכחו מהמאכל המתוק־מתוק הזה שנדבק לשיניים. הרחת לוקום זעפרן הוא מעדן עדין ואנין.