קנברה – אמצע הדרך

בחג המולד האחרון, כשעל ערי הבירה באירופה ירדו פתיתי שלג ואמריקה הצפונית רעדה מקור, בקנברה הזהירו מפני שרפות יער. אבל מלבד אשוחי חג המולד הקמלים בארבעים ושתיים מעלות בצל, לקנברה (Canberra), בירת אוסטרליה, יש עוד כמה מוזרויות. לא זו בלבד שהבניין הכי גבוה שבה אינו עולה על עשרים קומות, ולא רק שמספר תושביה אינו עולה בהרבה על 300 אלף, גם אין טיסות ישירות אליה כמעט משום בירה עולמית. בקנברה אין כמעט פקקי תנועה, ויש עונות שבהן רעש המכוניות הוא כלום לעומת הצווחות של ציפורי הקקדו הלבנות, עם הציצית הצהובה על הראש. תוכים צבעוניים משוטטים חופשי על איי התנועה בכבישים, ונראה שרוכבי האופניים, העושים שימוש נרחב במערכת שבילי האופניים המשוכללת בעיר, חוששים מהזנבתנים האוסטרלים יותר מאשר ממכוניות. זו כמובן הגזמה, אבל הזנבתנים אכן נוטים להתקיף רוכבי אופניים בעונת הקינון, ואז גוברת הפופולריות של כובעי המצחייה עם ציור של עיניים מאחור – הגנה מפני זנבתנים מנקרי פנים.

נולדה בסערה
קנברה היא אולי עיר הבירה הכי לא עירונית בעולם. כאן הטבע הוא המלך. בלילות מתגנבים בשקט קנגורואים לגינות ומכרסמים את הדשא. טיפוס בשעת ערב על גבעת מג'ורה (Mount Majura) הבראשיתית – שריד לאזורי ה"בוש", הערבות שכיסו פעם את האזור כולו – הוא דרך טובה לערוך היכרות משעשעת עם הקנגורואים של קנברה, העומדים משתאים מול ההולכים על שתיים שאינם חיות כיס.

בין סידני הבליינית למלבורן המתהדרת בתרבותיות, דווקא קנברה העוללית היא העיר האוסטרלית המשדרת הכי הרבה כובד ראש. האוסטרלים מתייחסים אליה בסלחנות מחויכת, ונראה שהם עצמם אחראים במידה לא מבוטלת למוניטין שיצא לה כעיר הכי משעממת ביבשת החמישית. מה שבטוח, קנברה לא נמצאת על המפה של התייר המצוי, שחולם על בטן-גב בביירון ביי (Byron Bay) וחושב שאוסטרליה היא רק חופים, גלישת גלים, שונית האלמוגים הגדולה, ה"אאוטבק", פאן ושמש. אמנם בקנברה יש הרבה שמש, אבל החוף הקרוב ביותר נמצא במרחק של כמאתיים קילומטרים. ובכל זאת, בעיני הפטריוטים המקומיים דווקא קנברה השקטה, הקרובה לטבע והלא מתחכמת מסמלת את תמציתה של הרוח האוסטרלית, של רוגע ושל פשטות, והיא מקום מצוין להישאב בו להיסטוריה המקומית.

בהיסטוריה האוסטרלית הקצרה החלה לידתה של קנברה בדרמה גדולה. בשנת 1901, אחרי שאוסטרליה התנתקה מהכתר הבריטי והיתה לפדרציה עצמאית, התקוטטו סידני ומלבורן ביניהן מי תהיה הבירה. האוסטרלים החליטו לפתור את הסכסוך בדרך מקורית ולבחור בעיר בירה שהגישה אליה תהיה לא נוחה באותה המידה לכל הצדדים, ובמוחם של מקבלי ההחלטות החלה להתגלגל התוכנית להקמתה של קנברה, שפירוש שמה, על פי אחת הגרסאות, הוא "מקום מפגש", Camberra, בשפתו של אחד משבטי האבוריג'ינים שחיו באזור.

אגם ברלי גריפין,  ומוזיאון המלחמה האוסטרלי ברקע

בינואר 1911, אחרי דיונים שארכו יותר מעשור, נבחר האתר – באמצע שומקום, בין סידני למלבורן, בלבו של בוש שבתוכו זורם הנהר מולונגלו (Molonglo). עוד נקבע שקנברה תזכה בטריטוריה משל עצמה, Australian Capital Territory, או בקיצור ACT. באביב של אותה השנה הוכרז על תחרות בינלאומית לתכנונה של הבירה. הזוכה היה האדריכל האמריקאי וולטר גריפין. גריפין, שהגיע לראשונה לקנברה בשנת 1913, התאהב בה ממבט ראשון. אלא שזכייתו המתוקשרת של האדריכל משיקגו העכירה את רוחם של פטריוטים אוסטרלים רבים, וסיפור האהבה הפך עד מהרה למהדורה מקומית של יחסי אהבה-שנאה (כמו שאירע בין האדריכל הדני יורן אוטזון ובין בית האופרה הנודע של סידני שאותו תכנן). גריפין, שראה כיצד רעיונותיו מתמסמסים בסבך הביורוקרטיה האוסטרלית, לא פספס שום הזדמנות למשוך אליו אש. שערורייה רדפה שערורייה, וקנברה העתידית נותרה שבויה אי שם בסבך הבוש האוסטרלי.

רק בסוף שנות החמישים, כשכבר היה נדמה שהאוסטרלים לא יצליחו לחלץ את עיר הבירה שלהם ממצבה העוברי, הוקמה החברה הממשלתית לפיתוח קנברה (National Development Commission, NCDC), האבק נוער מהתוכניות של גריפין, ובשנת 1958 החלו האוזי'ס (ausies, כינוי חיבה של האוסטרלים לעצמם) בתנופת בנייה ופיתוח, שעד אז לא נודעה כמותה בהיסטוריה האוסטרלית.
גריפין נפטר בהודו בשנת 1937 ולא זכה לראות את עיר חלומותיו מתגשמת, אבל קנברה של היום בנויה במידה רבה על פי תוכניותיו: רחובות מעגליים היוצרים טבעת בתוך טבעת, ומשולש ענקי שבקודקודו בניין הפרלמנט החדש, בצלעו האחת שדרת קומונוולת' (Commonwealth Avenue), בצלעו האחרת שדרת קינגס (Kings Avenue) ובבסיסו גוף מים מלאכותי, יותר מתשעה קילומטרים אורכו – אגם ברלי גריפין (Lake Burley Griffin).

קנברה זוכרת את מתיה
יצאנו לשיט על אגם ברלי גריפין, שהיה לאחד מסימני ההיכר של קנברה, ושאפילו רוב תושביה משוכנעים שהיה פה מקדמת דנא. סטיבן, שהשיט את הספינה הזעירה, זיהה מיד את מוצאנו. "זו בסך הכל הפעם השנייה או השלישית שאני רואה פה תיירים מישראל", אמר בפליאה. כמו אוסטרלים לא מעטים, גם הוא התנדב פעם בקיבוץ. כעת סיפר לנו בגאווה שהאגם שעליו פרנסתו התמלא בתוך יממה, אחרי שהושלמה בנייתו של הסכר על הנהר מולונגלו בשנת 1963.

קנברה היא עיר ממלכתית מאוד בהווייתה. אפילו המזרקה הענקית שבאמצע האגם, הנקראת על שמו של קפטן ג'יימס קוק, היא מונומנט לאומי, וכמה פעמים ביום היא משפריצה עמוד מים לגובה של 147 מטרים. בבוקר יום ראשון המון אוסטרלים בהירי עור משייטים סביבה בסירות קאנו ובגלשני רוח, או מדוושים עם הילדים בסירות פדלים – מסיבה רטובה בכבשן של הקיץ המקומי הלוהט. מגדל הפעמונים שניצב על האי הזעיר אספן (Aspen) בצדו הצפוני של האגם, שאותו העניקה מלכת אנגליה אליזבת השנייה לקנברה כמתנת יום הולדת חמישים, גם הוא נכס לאומי. בשבת בצהריים אפשר לפגוש שם זוגות, היא בשמלת כלולות והוא בחליפה, מתנשקים לצלילי הרסיטל שמשמיעים עשרות פעמוני המגדל.

המזרקה שבאמצע אגם ברלי. כמה פעמים ביום היא משפריצה עמוד מים לגובה של 147 מטרים

שיט באגם הוא דרך טובה לערוך היכרות בהילוך אוסטרלי, כלומר אטי, עם המונומנטים הגדולים והמרשימים של קנברה: בית הפרלמנט החדש שעל גבעת קפיטל מדרום לאגם, הספרייה הלאומית, שכל ספר שיצא אי פעם לאור על אדמת אוסטרליה נכלל בה על פי חוק, הגלריה הלאומית, בית המשפט העליון, ובניין הפרלמנט הישן הלבן שנחנך בשנת 1927. אבל המקום שבו אפשר למשש את האתוס הפטריוטי האוסטרלי במלוא עוצמתו הוא אתר ההנצחה הכביר (Australian War Memorial), למרגלות הר אינסלי (Mount Ainslie). האתר הוקם לזכרם של יותר ממאה אלף חיילים אוסטרלים שנפלו בשעה שלחמו באירופה לצד בנות הברית בשתי מלחמות העולם, וגם במערכות אחרות שהמדינה שלחה אליהן את מיטב בניה. שדרות אנזק (Anzac Parade) הטקסיות ורבות הרושם, הנמתחות מהאגם ומוליכות אל אתר ההנצחה הן מסימני ההיכר המובהקים של קנברה. הן מרוצפות חצץ אדום (יש האומרים סמל לדם) ומנומרות בעצי אקליפטוס אוסטרלים וניו זילנדים מסוגים שונים.

את מה שאירופה היתה רוצה לשכוח האוסטרלים אוהבים לזכור. הם פוקדים את אתר ההנצחה בהמוניהם, תוקעים פרחי בד אדומים בין לוחיות השיש השחור שעליהן חקוקים שמות הנופלים, ועומדים בחרדת קודש בתוך ההיכל רב ההוד, שחלונותיו ארוכים וצבעוניים ותקרתו כיפה המורכבת מפסיפס של שישה מיליון חלקים.

את בעיית האבוריג'ינים, לעומת זאת, היו מעדיפים כאן לשכוח. ביקור בגלריה הלאומית ממחיש, בין השורות, את הטרגדיה האבוריג'ינית. במבואה הגדולה מוצג "יער" של מאתיים עמודי קבורה אבוריג'ינים, מעוטרים במוטיבים אופייניים ובצבעוניות נדירה. בחנות הגלריה מציעים למכירה סינרים, מגבות מטבח וכמובן בומרנגים, כולם מקושטים במיטב המסורת האבוריג'ינית.

אבל שיטוט באגף הנכבד המוקדש לציירים האוסטרלים "הלבנים", מלמד משהו על מה שקרה פה באמת. הם ציירו בצבעים את ערבות הבוש בימים שעוד היה פה טבע בלתי מופרע, ותיארו ביד אמן את קשיי המתיישבים הלבנים במולדתם החדשה. פה ושם ציירו גם את הילידים. הנה סיפור שמצאנו, כתוב באותיות קטנות, ליד ציור משנת 1834 ששמו "הפיוס", המתאר את ג'ורג' אוגוסטוס רובינסון, פקיד לבן רם דרג, כשהוא מוקף בחבורת אבוריג'ינים שחורים כפחם, ולוחץ את ידו של מנהיגם, טימי שמו. ממשלת בריטניה מינתה את רובינסון בשנות השלושים של המאה ה-19 לנהל משא ומתן עם "הפראים" (כך הם מכונים בהסבר) האחרונים שנותרו בטזמניה, אחרי שהושמדו כמעט כליל בידי החלוצים האוסטרלים. הצייר, בנג'מין דוטרו, תכנן להעניק את הציור לרובינסון כמחווה על כך שהצליח לשכנע את 135 האבוריג'ינים האחרונים לעזוב את מקום מושבם ולהסתלק בדרכי נועם לאי פלינדרס (Flinders). בשנת 1840, כשהשלים דוטרו את הציור ההיסטורי, נותרו בחיים רק כמחצית האבוריג'ינים שהוגלו לפלינדרס. האחרים, בכללם אלה המתוארים בציור, מתו בגלל רעב ותנאים קשים.

בית הפרלמנט החדש של אוסטרליה

אוהבים את החיים השקטים
ישבנו בקפה-בר שנקרא שממית אדומה על בקבוק בירה קסקייד מתוצרת טזמניה, ובחנו את הסצנה במדרחוב סיטי (City Walk), מרכז העסקים והקניות של קנברה. מלבד כמה נערות עם סנדלי פלטפורמה ושפתון סגול, היה הנוף האנושי, איך לומר זאת, חדגוני למדי: גברים בחליפות שמרניות שנראו כמו פוליטיקאים שנמלטו מישיבת פרלמנט משעממת, נשים גדולות במכנסי שלושת-רבעי וחולצות טריקו פשוטות.

בטילי'ז (Tilly's), מסעדה ברובע ליינהאם (Lyneham) הסטודנטיאלי, שהחלה את דרכה כמקום מוצהר של לסביות, הסבירה לנו אנה, צעירה מקומית: "אנחנו הקנברנים אוהבים את החיים השקטים". כמה מכוניות עצרו בחריקה ונהגיהן בחנו את הרושם שעוררו. אלה היו גברברים מקומיים, בליווי צעירים מערים אחרות שהגיעו לקנברה ליריד סמרנאטס הפופולרי, יריד של מרוצי מכוניות ושל דאווינים. "אל תראי אותנו חנונים כאלה", אמרה אנה בחיוך. "תכתבי שיש פה גם קצת חיי לילה, ושזאת אחת הערים הכי ידידותיות לגייז וללסביות". כבודה של קנברה ניצל.