קמצ'טקה – מסע ימי בקצה העולם

הספינה Spirit of Enderby עגנה בנמל אנדיר. ודאי לא שמעתם עליו מעולם, וזה לא מפליא כלל. ולמרות זאת, אנדיר היא בירת המחוז האוטונומי צ'וקוטקה, ששטחו 740,000 קמ"ר – פי 36 בערך משטחה של ישראל. מחוז צ'וקוטקה נמצא בצפון-מזרח רוסיה, מעבר לסיביר ומצפון למחוז קמצ'טקה. המסלול שלנו התחיל באנדיר, המשיך לאורך חופי צ'וקוטקה וקמצ'טקה, אל איי קומנדר שבלב ים, וחזר אל חצי האי קמצ'טקה כדי לסיים בבירת המחוז, פטרופבלובסק-קמצ'טינסקי.

כשהפלגנו לעת ערב מנמל אנדיר אל הים הפתוח ליוו אותנו לווייתני בלוגה לבנים (בשמם העברי: לבנתן לבן). זו היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את היונק הימי הארקטי הזה, וכשהחושך ירד הם נעלמו בין הגלים.

הספינה Spirit of Enderby עוגנת מול מישורי הטונדרה הקיצית של מחוז צ'וקוטקה, במזרח הרחוק של רוסיה

אוכמניות וניבתנים

ביום המחרת הגענו למפרץ גבריאלה (Bukhta Gavriila), הזודיאקים (סירות הנחיתה והסיור) הורידו אותנו על חוף שומם, בדרום מחוז צ'וקוטקה, בשפכו של נחל. פסענו בעקבותיו של אחד המדריכים שלנו, שמתמחה בציפורים ארקטיות. הוא הוביל אותנו בסבך הצמחייה בניסיון לאתר קני ציפורים. קנים אמנם לא איתרנו, אבל התוודענו לראשונה למה שהפך לתחביב שלנו בשבועיים הקרובים: ליקוט אוכמניות ופירות יער שונים, עסיסיים ומתוקים.

קטיף אוכמניות בר, מהנה ככל שיהיה, לא התקרב לריגוש שחיכה לנו ביום הבא של המסע, שבו היינו אמורים להגיע למפרץ פיקה העשיר בלווייתנים, ניבתנים ומושבות של עופות ימיים. למחרת ירדנו שוב לזודיאקים ושטנו לעבר המפרץ. כשהתקרבנו ראיתי אותם: שני אזורים חומים צפופים על החוף, שלא השאירו מקום לספק – הניבתנים שם! כדי לא להפריע להם התפצלנו לכמה קבוצות: סירה אחת התקרבה ללווייתן אפור גדול שנצפה בפתח המפרץ. סירה אחרת סרקה מושבות של שחפים וקורמורנים ויושביה נהנו גם ממבט נדיר יחסית על כבשי שלג, שטיפסו על צלע ההר התלולה. שתי סירות יצאו לעבר מושבות הניבתנים, אחת לכל התקבצות.

זוג ניבתנים צעירים וסקרנים, אשר שחו לקרבת הסירה שלנו כדי לבחון אותנו מקרוב

הניבתן הוא יונק ימי למחצה, השייך לקבוצה שעליה נמנים גם כלבי הים ואריות הים. פרט לשני מינים קרובים של כלבי ים, הניבתן הוא הנציג הגדול ביותר לסדרת הטורפים – הרבה יותר כבד וגדול מהטורף היבשתי הגדול בעולם, דוב הקוטב. יחד עם זאת, דוב הקוטב הוא הטורף הטבעי היחיד שמסכן את הניבתנים ובאזורים שבהם חיים שני המינים הוא ניזון מהם לעתים. משקלו של ניבתן בוגר עשוי להגיע לכ-1.8 טונות ואורכו לכ-4.8 מטרים. גם הזכרים וגם הנקבות מצוידים בשני חטים גדולים למדי – ניבים ארוכים המשמשים אותם בעיקר להפגנת דומיננטיות, למרות שלעתים גם לתנועה, חפירה וכדומה.

אחרי שהתפעלנו מהניבתנים הגדולים, פנינו למפגש הבא, עם יונק גדול הרבה יותר – הלווייתן האפור. מפרץ פיקה ידוע לא רק בזכות הניבתנים, אלא גם בזכות הלווייתנים, וכמעט תמיד ניתן למצוא בו לווייתנים אפורים.

ילדות מקומיות במחוז צ'וקוטקה קידמו את פנינו בבגדים מסורתיים ובמופע ריקוד ססגוני

ארץ הדובים ואי הציפורים

בימים הבאים המשכנו להפליג דרומה, לאורך החופים המזרחיים של רוסיה – המדינה הגדולה בעולם. ממחוז צ'וקוטקה עברנו למחוז קמצ'טקה, מנופים של טונדרה מוכת רוחות אל לגונות ועמקים ירוקים. בשדות אוכמניות אינסופיים קטפתי ארוחת בוקר מפנקת (אוכמניות טריות ביוגורט, מעדן אמיתי), בעוד שאחרים ליקטו סלים של פטריות והביאו לשף של הספינה שיכין עבורם. ביום השביעי של ההפלגה, נכנסנו ל"ארץ הדובים", שמורת קוריאסקי שבצפון קמצ'טקה.

הסיור הוביל אותנו לאורך נחל אל עבר גבעה ירוקה, בה התמקמנו. אחרי המתנה דרוכה בת 20 דקות, ראינו אותם: דובה חומה ושמנמנה מלמדת את הדובי המתבגר שלה לרחוץ בנהר ולדוג דגים. צפינו בשני הדובים מטיילים להנאתם בארץ שלהם, ללא כל חשש ודאגה, רחוקים מכל יישוב אנושי. לאחר הרחצה הם טיפסו על גבעה סמוכה. לפתע הדוב הצעיר הזדקף ורחרח – הריח הלא מוכר של חבורת המטיילים שכנע אותו לזוז משם. בריצה קלה הוא נעלם מעינינו, כשאמו רצה בעקבותיו.

דוב חום צעיר שפגשנו על שפת לגונה בקרבת החוף, בפיו הוא אוחז נוצה

כשהגענו אל האי ורהוטרובה, אי הציפורים, מזג האוויר השתנה. השמיים התקדרו וקילוחי גשם קידמו את פנינו כשירדנו לחוף. שביל תלול הוביל מהחוף אל ישורת רחבת ידיים המסתיימת בצוק, משם נשקף נוף של מושבות של עופות ימיים רבים. מכוסים במעילי גשם ומגוננים על מצלמותינו, ישבנו על הצוק וצפינו בשחפים, בקורמורנים ובתוכיי הים. בעיני המיוחדות מכולם היו אוריות שחורות שהתגודדו על קצוות הסלע בגשם שהלך והתגבר.

למחרת עזבנו את קו החוף והפלגנו אל הים הפתוח, לעבר איי קומנדר, שני האיים המערביים ביותר בשרשרת האיים האלאוטיים, והיחידים משרשרת איים זו שאינם שייכים לארצות הברית, אלא לרוסיה. באי ברינג, הגדול באיי קומנדר, מצא את מותו מגלה הארצות ויטוס ברינג, וזהו מקור שמו של האי.

זוג דובים חומים, אמא ובן, צועדים בנופים ירוקים וקסומים בחצי האי קמצ'טקה

דובי ים, אריות ים ולוטרות ימיות

את הביקור באיים התחלנו ביישוב היחיד בהם, העיירה ניקולסקואי. הנוף הנשקף מהעיירה מקסים, האנדרטה לזכרו של הקומנדר מעניינת וכמובן שלא נפקד פסלו של לנין המשקיף מעל העיירה. בניקולסקואי יש מוזיאון קטן ומעניין ובו שלד של פרת הים של שטלר, שנכחדה במאה ה-18 כתוצאה מצייד יתר, 27 שנים בלבד אחרי שהתגלתה לראשונה על ידי האדם.

מניקולסקואי הפלגנו לצפון האי ברינג וירדנו אל החוף. דרך שדות בתוליים העפלנו אל נקודת תצפית המשקיפה על חוף קסום במיוחד ובו מושבת רבייה ענקית של דובי ים, ביחד עם "רווקייה" של אריות ים של שטלר הענקיים. צפינו גם בכלבי ים ובלוטרות ימיות משתעשעות בין הגלים. שועל שלג הטריד את דובי הים ושפע של עופות ימיים עופפו מכל עבר. אין ספק שזהו גן עדן ליונקים ימיים וציפורים.

מושבה מעורבת של אריות ים ענקיים ודובי ים באי ברינג

ארי הים של שטלר הוא הרביעי בגודלו בסדרת הטורפים הימיים, אחרי שני מיני פילי הים והניבתן. הוא ענק בפני עצמו, מגמד את כל אריות הים האחרים – משקלו של זכר ממוצע עשוי להגיע ליותר מטון. דובי הים, לעומתו, קטנים ושעירים, ומנקודת התצפית שבה ישבנו, לא קל היה לזהות ביניהם לבין הלוטרות הימיות.

הלוטרה שייכת למשפחת הסמוריים, קרובת משפחה של הסמורים, החמוסים, הגיריות והגרגרנים. הלוטרה הימית היא הגדולה בסמוריים, והיא מיוחדת בכך שהסתגלה לאורח ימי באופן כמעט מוחלט. היא מפורסמת כאחד מבעלי החיים היחידים המשכילים לעשות שימוש בכלים: הלוטרות משתמשות באבנים כדי לפצח צדפות וחלזונות שהן אוספות מקרקעית הים.

הרי געש וגייזרים

ה-Spirit of Enderby הרימה עוגן ויצאנו להפלגה חזרה אל יבשת אסיה, לחופי חצי האי קמצ'טקה. בקמצ'טקה הנוף התחלף לגמרי: הרי געש מתנשאים לאורך החוף, מעל חלקם תלויים ענני עשן סמיך המעידים על פעילותם. בחצי האי שוכנים יותר מ-300 הרי געש, כעשירית מהם פעילים. זה האזור הצפוף ביותר בעולם בהרי געש, ואחד המאפיינים הבולטים של חצי האי קמצ'טקה.

לאורך חופיו של חצי האי קמצ'טקה נראים הרי געש מעשנים. מעל חלקם טסנו במסוק למבט קרוב במיוחד

הפלגנו לתוך שפך נהר הז'ופנובה, שעל גדותיו כפר דייגים קטן נטוש בעונה זו, אבל מתאכלס מחדש עם בוא החורף. הפלגנו בסירות הזודיאק הרחק במעלה הנהר, בחיפושינו אחר עיטם שטלר (הנקרא גם עיטם ענק או עיטם צפוני). בעברית עיטם זה הלחם של "עיט" ו"ים", כלומר שם כללי לכל מיני העיט השוכנים בסמוך למקווי מים.

עיטם שטלר שוכן באזורי החוף של צפון מזרח אסיה (ואף בצפון יפן) וניזון בעיקר מדגים. זהו העיטם הכבד ביותר, כבד גם מכל מיני העיט, ומגיע למשקל שיא של תשעה ק"ג. מוטת כנפיו עשויה להגיע לכ-240 ס"מ. בתחילת השיט שלנו לאורך הנהר, איתרו חדי העין שבנו עיטם שטלר בתעופה על רקע של פסגות הרי געש לבנות. ככל שהרחקנו במעלה הנהר נחשפו בפנינו פרטים נוספים, קרובים יותר. במיוחד שעשע אותנו עיטם צעיר אחד, שקרטע וכרכר בצורה מגושמת על גדת הנהר הסמוכה אלינו, וזכה בשל כך לכינוי החיבה "ברווז הים של שטלר".

עיטם שטלר, אחד מהעיטים הגדולים ביותר בעולם והיפה בהם, על רקע הר געש בקמצ'טקה

בשעת ערב נכנסה ה-Spirit למפרץ אוואצ'ה (Avacha Bay) רחב הידיים, ואל הנמל של פטרופבלובסק-קמצ'טינסקי, בירת מחוז קמצ'טקה והעיר עם השם המסובך ביותר שביקרתי בה מעודי…. בהשוואה לאנדיר, פטרופבלובסק היא עיר מטופחת יותר ומשתלבת טוב יותר עם הטבע שסביבה. נמל התעופה שנמצא בה והעניין של האזור כיעד תיירות אחראים לכך שהיא הפכה למוקד עלייה לרגל עבור תיירים הרפתקניים במיוחד, שמגיעים למזרח הרחוק ביותר בשביל לגלות את הקסם שלו.

מפטרופבלובסק אפשר לצאת למספר רב של טיולים שונים, אבל ללא ספק גולת הכותרת ואתר התיירות המבוקש ביותר במחוז הוא עמק הגייזרים של קמצ'טקה, אתר מורשת עולמי של אונסק"ו. יש כאן את הריכוז השני הכי גבוה בעולם של גייזרים, אחרי פארק ילוסטון בארה"ב. העמק נגיש במסוקים בלבד, והטיסה במסוק היא חוויה בפני עצמה. מסלול הטיסה לקח אותנו דרך פסגות של הרי געש פעילים, עם מבט מקרוב על הלוע המעשן, מורדות מושלגים, צוקים דרמטיים ויערות רחבי ידיים. לאחר שנחתנו בלבו של העמק, חזינו בהתפרצויות גייזרים מסוגים שונים, במגוון צבעים, ריחות ועוצמות, נופים שלא מהעולם הזה. ואפילו התמזל מזלנו, ודוב חום אחרון הגיע לבקר – ממרחק בטוח לרווחת כל הנוגעים בדבר.

עמק הגייזרים של קמצ'טקה, השני בגודלו בעולם אחרי פארק ילוסטון בארה"ב

במהלך הטיסה חזרה הבטתי מחלון המסוק הרוסי המיושן אל המרחבים האינסופיים של קמצ'טקה, בין פסגות הרים ליערות רחבי ידיים וארץ של נהרות, והתמלאתי באופטימיות מחודשת. בניגוד למחוזות הפסולת ושאריות המתכת שהשאירה מאחור הפרסטרויקה, נגלתה לפני ארץ רחבת ידיים בראשיתית ובתולית, של טבע קסום, אוכלוסייה מקומית דלילה, הרים, נהרות וציפורים – כמו שארץ כזו אמורה להישאר.