קיץ בנגב – נוסטלגיה, תבלינים וכדורים פורחים

ב-10-11 באוגוסט יעלו לאוויר פארק הבשור בצפון הנגב 16 כדורים פורחים בפסטיבל ססגוני מלא פעילויות. אז ירדנו דרומה למפגש עם כדור פורח. היעד – ריחוף מעל בתרונות רוחמה. אבל עד רוחמה היו כמה תחנות בדרך שהציעו חוויות מקדימות. עצרנו לראות.

ב"בית הדבורה והדבש" בקיבוץ יד מרדכי, פז רייזל, דבוראי ותיק, עוטה על ראשו את מעטה הרשת ויוצא אל הכוורות שבחצר. מבעד לחלון הגדול אפשר לראות אותו שולף את אחת מחלות הדבש. הוא נכנס איתה פנימה ומציע לנו לטבול אצבע ולטעום מהדבר האמיתי. תמיד יש משהו מרגש במפגש עם הדבר האמיתי, ויש לו את הכוח לנתק לרגע את "ילדי המסכים" מהסמארטפון כדי לראות איך עושים דבש.

פז, הדבוראי מיד מרדכי, מוציא חלת דבש מהכוורת | צילומים בכתבה: רוני ערן

עם הטעימה אנחנו גם לומדים כמה דברים מדהימים. למשל, שדבורה אחת מייצרת חצי כפית דבש במהלך חייה, שנמשכים 42 יום. בעודנו תוחבים אצבע בחלת הדבש ומלקקים, בוקעת דבורה חדשה מתוך אחר מתאי החלה. אז ככה הן נולדות. דבש לא מתקלקל. ידעתם את זה?! אז למה רואים תאריכי תפוגה על צנצנות הדבש בסופר? בגלל תקנות משרד הבריאות, מעדכן פז.

עוד למדנו שהכוורות של היום הן כוורות חכמות עם ג'י.פי.אס. ואפשרות לשקול את הדבורים לפני יציאתן לאסוף צוף ועם שובן לכוורת. אם משקלן בשובן הביתה נמוך, אפשר לשנע את הכוורות לאזורים עשירים יותר בפריחה ובצוף. מרתק. אני לא מבדילה בין טעמים שונים של דבש, אבל הילדים של יד מרדכי, מסתבר, פיתחו אנינות טעם מרשימה למוצר הדגל שלהם. "פעם הבאנו להם דבש מעצי אשל במקום את דבש ההדרים הרגיל", מספרים לנו. "הם אמרו מיד 'איכס'". ברור, מסבירים לנו. ידוע שדבש אשלים הרבה יותר ארומטי.

פועלת חדשה נולדת (משמאל)

היה היה  פעם בקיבוץ

עוד דבר אמיתי שאפשר לפגוש ביד מרדכי הוא "בית הקיבוץ של פעם", שקיבצו בו מאות חפצים ועדויות לחיים שחיו במקום הזה לא ממש מזמן. גיא טיומקין, מנהל התיירות והמוזיאון ביד מרדכי, מחבר את הסיפורים לחפצים ומקרב אותנו אל עידן הלינה המשותפת והשיתוף בכל. "הדודה מאמריקה שלחה לך חולצה ולמחרת אתה רואה אותה על הילד שאתה הכי שונא בכיתה", הוא מדגים. פרט לפרימוסים, כלי אוכל מפח, פנס קסם, סיפולוקסים וטלפון חוגה, שאפשר לראות כיום במוזיאונים נוסטלגיים בקיבוצים שונים, מתעד הבית הקטן הזה היסטוריה מקומית מכמירת-לב, כמו הסיפור של פרומקה, האחות של הקיבוץ, שקפצה על העגלה שפינתה את הילדים ב-1948 כשהיא מכריזה: "אני לא אעשה לילדים שלי את מה שההורים שלי עשו לי". היא הלכה לעולמה לפני שנה וחצי בגיל 101, מספר גיא, אחרי שנים של חרם בשל "הנטישה" שלה ולבסוף סוג של מחילה שמחל לה הקיבוץ באחרית ימיה. "בית הקיבוץ של פעם" אוצר סיפורים אנושיים, הזויים לעיתים במבט עכשווי, מרתקים ונוגעים ללב בכל מקרה. מחיר סיור של שלוש שעות, כולל ארוחת צהריים – 115 שקל. מידע נוסף באתר

נוסטלגיה קיבוצית ביד מרדכי

אין שום דבר ישן או נוסטלגי במתחם יד מרדכי – פעם אזור חדר האוכל של הקיבוץ וכיום מתחם שלם מחוץ לקיבוץ, שכולל כל מה שחיוני לתושב ולמטייל באזור: קפה ג'ו, חומוסיה, חנות נוחות ומסעדת "נתחים" – טעים, כשר אבל ללא תעודת כשרות, ופתוח בשבת.

לילה במבוך

עם רדת החשיכה אנחנו מגיעים ל"מבוך מרים" במושב ניר משה. על השביל מחכים לנו אלי ומרים – האישה והמבוך. כשפרשה לגמלאות ממערכת החינוך, החלה לגדל צמחי תבלין. ההמשך הטבעי היה לגדל ולמכור אותם. "אבל מכירות זה לא בשבילי", מרים מספרת. " אני אוהבת חידות ומבוכים, אלי אוהב סודוקו ותשבצים, אז אמרנו נעשה מבוך".

עציצי הבזיליקום והמרווה הפכו ל-1,600 מ' של מבוך ענק של שיחי תבלין ובושם, שמפגיש אותנו עם שרשרת של ניחוחות עזים, כשאנחנו צועדים בעקבות אלי, עם פנסי אצבע קטנים. "לקטוף!", פוקד אלי. "למולל!". "מי מזהה את הצמח הזה?!!!". תחילה עלינו לזהות את הצמח ואחר כך למלא את השקית שנתנה לנו מרים, שבסוף תצטבר לשקית ריח קטנה שנתלה באוטו. בזיליקום, לבנדר, מרווה, רוזמרין, לענה, אזוב מצוי (הצמח הדומיננטי בזעתר), לואיזה. זה טוב למיגרנות וזה לתחלואי מעיים.

פריחת רוזמרין. הצמחים השונים טובים להקלה על מיני תחלואים, ממגרנות ועד כאבי בטן | צילום: שאטרסטוק

אלי פורש באזנינו את תכונותיו הפלאיות של כל שיח ולקינוח מוביל אותנו להידחק בסבך שיחי לואיזה "כדי שנריח טוב טוב". פה ושם נראית נקודת אור זעירה בין השיחים – ראשונות הגחליליות כבר כאן. באוגוסט יהיה שם שפע של אורות קטנים בחשיכה. לאורך השנה יש סיורי יום לקבוצות, ובקיץ כשחם יש סיורי לילה. משך הסיור כשעתיים ומחירו למשתתף מגיל ארבע – 32 שקל, לגימלאי – 27 שקל. בסוף הסיור אפשר בכל זאת לקנות משהו מתוצרתה של מרים – חטיפי זעתר ושלל מיצויים וחליטות שיטיבו עם מיחושים כאלה ואחרים. פרטים נוספים באתר המבוך.

סיור לילי במבוך מרים | צילום: יח"צ

אז ככה מרגישים בתוך ענן

כדי לעופף, אנחנו משכימים בחמש בבוקר, ואחרי שינה קצרה מדי ותה זריז בחדרי האירוח של קיבוץ דורות (אתר אינטרנט), אנחנו בדרכנו לרוחמה. מורן איצקוביץ מ-Over Israel, טייס כדור פורח מזה 14 שנה ומפעילי פסטיבל הכדורים הפורחים, כבר מחכה לנו, סוחט את ידית המבער ששולח להבת אש אל תוך הבלון הענק ההולך ומתנפח. כמה הנחיות קצרות ואנחנו בתוך הסל.

הלהבה מחממת את האוויר הממלא את הכדור

מתקפלים: הכדור הפורח לאחר הטיסה

הכדור הולך ומתרומם לאיטו בעדינות לאוויר. השמש עדיין לא עלתה. היא תזרח במקום ובזמן הנכון. יש ריח חריף של זעתר באוויר. הפעם אלה שיחי האזוב שמכסים את הקרקע תחתינו. בין הבתרונות משתרעים מרחבים בהירים שנראים כאילו מישהו סרק אותם במסרק. "אלה שדות חיטה שכבר הפכו בהם את האדמה. בחורף הקרקע הזאת נצבעת בהמון גוונים של חום וירוק", מבאר מורן את הנוף. הוא מעודד אותנו לחפש את בעלי החיים של האזור והעיניים תרות אחר תנים, שועלים, צבאים ארצישראלים, חזירי בר, נמיות ועופות דורסים. תוך כמה דקות מישהו מזהה ארבעה צבאים ואנחנו עוקבים אחריהם עד שהם נעלמים מעבר לתלולית.

מעופפים איתנו יוסף ושרה מירושלים. הוא עשה לה הפתעה ליום ההולדת. יש לה חיוך מאושר שלא יורד. הוא קלע בול, היא בעננים תרתי משמע. עוד רגע וכדור זהוב עולה פה ממש ממול. נהדר לראות זריחה מכדור פורח, בשקט שבין רעשי המבער. זוהי דממה מסוג לא מוכר, שאף פעם לא שומעים שם למטה. הכדור מנמיך והסל מדגדג את צמרות העצים ושוב עולה מעלה לגובה של יותר מקילומטר. מרגישים קרירות על הזרועות החשופות. אז ככה מרגישים כשנמצאים בתוך ענן. איזה כיף זה לראות מלמעלה שכבת עננים לבנה, סמיכה, מלוא העין, במרחק נגיעה, הפעם בלי שחוצץ בינינו חלון של מטוס.

מי אמר שהנגב לא ירוק? בתרונות רוחמה מהכדור הפורח

הנחיתה רכה. אנחנו אוחזים בידיות החבל של הסל ומכופפים ברכיים כשהוא נוגע באדמה. על הקרקע שולף מורן בקבוק קאווה ומוזג. "זו מסורת אחרי מעוף בכדור פורח – מחווה לאחים מונגולפייה, ממציאי הכדור הפורח, שהמריאו מחבל שמפן". שמפניה לא, אבל קאווה על הבוקר זה לגמרי חגיגי. חוץ מזה, כל אחד מאיתנו קיבל תעודה המציינת את השתתפותו בטיסה בכדור פורח. אם יש בכך רמז להערכת תעוזתו של המשתתף במעוף הזה, חשוב לציין שאין שום דבר תעוזתי או מפחיד בטיסה, רק תענוג שכולו שלווה.

מהכדור הפורח שדות החיטה נראים כאילו מישהו עבר עליהם במסרק

הגיע הזמן לארוחת בוקר והיא מתקיימת ב"אתר ראשונים" – חורש קטן עם שולחנות פיקניק, סמוך לבאר הישנה של רוחמה. סלי הפיקניק של "צאלה", מחלבה בחוות בודדים, מכילים כל מה שצריך: גבינות, לאבנה, לחם טרי טרי, מיצים, יוגורט, גרנולה, מטבלים, סלט חסה, זיתים. 150 שקל לסל זוגי, 275 שקל לסל משפחתי, כשר, הסל נשאר אצלכם.

ארוחת בוקר של גיבורים: אפשר להזמין סל פיקניק במחלבת צאלה לסעודה שאחרי הטיסה בכדור

מופע לילי בפסטיבל הכדורים הפורחים בנגב |צילום: רפי קורן

בתמונה הפותחת: הזריחה מתוך הכדור הפורח | צילום: רוני ערן