קייפטאון – טיול היסטורי

הפסל שאנו רואים במרחק מתאר גבר גבוה הצועד קדימה בבגד מתנופף. זהו ברתולומיאו דיאש, הספן הפורטוגלי שהקיף בסוף שנות השמונים של המאה ה-15 את כף התקווה הטובה. הנתיב אִפשר לאירופאים שיט חופשי אל הודו, תוך הימנעות מעימות עם האימפריה העות'מאנית שחסמה את נתיבי היבשה אל המזרח.

הבנייה בפוֹרשוֹר (Foreshore), שהשתרע קודם לכן מתחת לפני הים ויובּש, החלה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, וב-1944 נחפר הנמל המודרני שמאחוריו. בשנות החמישים המאוחרות הוקמו כאן גורדי השחקים הראשונים. רק כך יכול היה מרכז העסקים של העיר – החסום מכל עבר בהרים ובים – להתרחב.
התנועה סואנת, ומכוניות, אוטובוסים, משאיות ושליחים על טוסטוסים ממהרים לענייניהם, מקיפים את הכיכר וממשיכים במעלה ובמורד רחוב הירֶנגְראכט.

שמו של הרחוב, שפירושו "תעלת האדונים", הוא זכר לימי המתיישבים הראשונים, אשר הגיעו לכאן מהולנד ובראשם יאן פַן ריבֶּק, שדמותו ודמות אשתו מריה דֶה לָה קֶלֶרי מתנוססות לפנינו על כניהן. כשנחתו כאן, ב-1652, געשו גלי ים בנקודה שבה עומדים כיום פסליהם. משימתם היתה להקים תחנת מנוחה והצטיידות לספינות, ולא מושבה; אבל בעשר השנים ששהה כאן פן ריבּק הונחו יסודות החברה הדרום אפריקאית.

כעת נעשה סיבוב של 180 מעלות ונמצא את עצמנו פונים אל הר השולחן. כשנתחיל ללכת לאורך הרחוב הראשי אָדֶרלי (Adderley Street), המשכו של רחוב הירֶנגְראכט, נבחין בעיטורים התלויים בין פנסי הרחוב. הקיץ בקייפטאון מביא איתו את חג המולד עם כל התופעות הנלוות, כולל קישוטים מוארים, ובהם סנטה קלאוס, אילי הצפון שלו ודמויות אחרות הקשורות בחג המולד ברחבי העולם. בצִדם תראו דמויות של היפופוטם צוחק, ג'ירפה מהנהנת, פינגווינים שוחים ודולפינים משתובבים. אחרי הכל, אנחנו באפריקה.

חזית תחנת הרכבת המרכזית, משמאלנו, מקושטת בפסיפסים המתארים אמצעי תחבורה מימים עברו. בנוסף לרכבות יוצאים מכאן גם אוטובוסים למרחקים ארוכים. על גג המבנה נמצאת תחנת המיניבוסים, מוניות השירות הנוסעות במסלולים קבועים בכל רחבי קייפטאון רבתי. לידן נמצאות תחנות המוצא של האוטובוסים העירוניים. בחזית תחנת הרכבת עומדים דוכני שוק שבהם מוכרים פירות וירקות, בגדים ומזכרות.

כיכר הרובע ריקה
נחצה את רחוב סטרנד (Strand Street, "רחוב החוף"), שבעבר הוביל אל שפת הים, ונראה במרחק מה משמאלנו את המבנה העתיק ביותר בקייפטאון, מבצר התקווה הטובה (Castle of Good Hope). המבצר בנוי לבֵנים וצִפחה, וסביב חומת המגן שלו בולטות חמש פינות המעניקות לו צורת כוכב. הקמתו החלה ב-1666, וכיום נמצאים בו מוזיאונים וגם מגורים של פלוגות חיילים מתנדבים. לפני המבצר משתרע מגרש המצעדים לשעבר, הגראנד פרייד (Grand Parade). היום כבר לא נערכים בו מצעדים: הוא משמש לחניה ולאירועים רשמיים.

נעבור את קומפלקס החנויות והמשרדים הנקרא גוֹלדן אֵייקר (Golden Acre). במפלס התחתון שלו, מוקפים בחלונות פרספקס, נמצאים שרידיו של מאגר מים עתיק מאבן שנבנה עוד לפני המבצר. השרידים נמצאו בעת שנחפרו היסודות למבנה הניצב כאן כיום.

בין חלון ראווה גדול לבין בנק מפואר שהוקם במאה ה-19 מתחבאת הסמטה טְרַפַלְגַר פלייס (Trafalgar Place), המבושמת בניחוחות הפרחים העומדים כאן למכירה. דור אחר דור יושבים כאן מוכרי הפרחים ומציעים לעוברים ושבים ורדים, פרגים ופרחי ציפורן, בצד אירוסים, שושנים ופרוטיאות, הצומחים בר באזור.

בניין סטאנדרד בנק (Standard Bank) הצהוב הוא בניין הבנק הראשון שהוקם בדרום אפריקה, ועל כיפתו ניצב הפסל "בריטניה" בדמות אשה האוחזת בקלשון. המבנה המעוטר הוקם בשנת 1880 בכסף שהניבו מכרות היהלומים. נעבור בשקט בין העמודים התומכים בגמלון מרשים, ניכנס פנימה ונביט לתוך בנק מעידן שחלף לו.

נחזור לפינת רחוב אדֶרלי. משמאלנו נמצא רחוב דרלינג (Darling Street) העובר את הגראנד פרייד ואת המבצר ומתפצל. זרועו הימנית מובילה אל הפרברים הדרומיים ואל דיסטריקט סיקס (District Six), או בשמו הרשמי, זוֹנֶבּלוּם (Zonnebloem).

כיום דיסטריקט סיקס הוא פיסה עצומה וריקה של נדל"ן, אך עד לפני כארבעים שנה פרחה במקום קהילה מעורבת של יותר משישים אלף איש. ממשלת האפרטהייד החליטה לפנות מכאן בכפייה את התושבים ולהרוס את הרובע. כיום ניצבים כאן רק שניים-שלושה מסגדים, כנסיות ובתי ספר, קומץ בתי מגורים ומכללה שהקימה הממשלה.

סיפורו של הרובע מתועד במוזיאון המוקדש לו (District Six Museum) ברחוב בֵּייטֶנקאנט (Buitenkant Street).

סמוך למוזיאון שוכנת חנות שבה מוכרים כבר יותר ממאה שנה תשמישי קדושה יהודיים, והיא עדיין עומדת שם, מזכירה לנו את המהגרים היהודים שהחלו ברובע זה את הפרק הדרום אפריקאי בחייהם.

קרוב יותר למקום שבו אנו עומדים, ברחוב אדֶרלי, נראה מרפסת מעוטרת בסגנון הרנסאנס האיטלקי. זוהי מרפסת בית העירייה שממנה נשא את דבריו נלסון מנדלה לפני קהל של יותר מעשרת אלפים איש, בשעות אחר הצהריים של 11 בפברואר 1990 – היום שבו יצא לחופשי אחרי 27 שנה בכלא.

מימין לנו עובר רחוב שוֹרט מרקֶט (Short Market Street). אם נחליט לסטות כאן מהמסלול נגיע לשני האתרים התוססים ביותר במרכז קייפטאון, בפרט בשעות הצהריים ובימי שבת: מדרחוב סנט ג'ורג' (St George’s Mall) השוקק דוכנים ונגני רחוב, ולאחר שחוצים אותו – שוק הצבעוני בכיכר גרין מרקֶט (Green Market Square).

בשטחו של השוק הססגוני דחוסים מאות דוכנים ובהם חפצים מכל מדינות אפריקה: מסכות עץ, פריטים מגולפים מעצם וממָלָכיט (אבן חן בגוונים שונים של ירוק), בגדים, בדים ארוגים ומקושטים בשיטות מסורתיות ועוד ועוד. כדאי מאוד להיזהר מכייסים, אך בשום אופן אל תחמיצו את שני האתרים המרכזיים הללו.

נחזור לרחוב אדֶרלי, נמשיך לאורכו ונעבור על פני בניין עם עיטורי טורקיז. במבנה זה שכנו בשנות התשעים משרדיה של ועדת האמת והפיוס, שבהם השמיעו הן הקורבנות של פשעי האפרטהייד והן מבַצעיהם את עדויותיהם הכואבות והמצמררות. עדויות אלה היו בסיס הכרחי לתחילתו של התהליך הקשה של גיבוש עם חצוי לכדי אומה מאוחדת.

עבדים, מוסלמים ויהודים
משמאלנו נראה את חרוּטֶה קֶרק (Groote Kerk, "הכנסייה הגדולה"), מעוז הרפורמציה ההולנדית, שנבנתה מחדש ב-1841. מגדל השעון הוקם ב-1701, כך שזוהי הכנסייה העתיקה ביותר בדרום אפריקה.
לידה נמצאים "מגורי העבדים". בבניין זה, שנבנה ב-1680, שיכּנה חברת הודו המזרחית ההולנדית את העבדים שהביאה מארצות השוכנות לחופי האוקיינוס ההודי במשך יותר מ-150 שנה. רבים מהעבדים האלה נאלצו לעבוד בגן הפרי והירק הסמוך, שלימים הפך לפארק קאמפּני'ס גארדנס (Company’s Gardens) הגדול והיפה.
ילדי העבדים ביקרו בבית הספר עד גיל 12, ועד גיל 15 השתתפו בשיעורים שבועיים ללימוד עיקרי הנצרות. הפרדוקס היה באיסור למכור נוצרים לעבדות, שבעטיו המעבידים לא היו מעוניינים שעבדיהם יתנצרו. תחת זאת נהגו העבדים להתכנס בתום יום העבודה במקומות ציבוריים כגון כיכר גרין מרקֶט, שם שוחחו עם שייח'ים ואימאמים שההולנדים שבו, והקהילה המוסלמית החלה להתפתח בחשאי.

את חזיתו המרשימה של בניין מגורי העבדים הוסיפו לו הבריטים, שהפכו אותו לבית המשפט העליון. כיום שוכן שם המוזיאון להיסטוריה ותרבות (Cultural History Museum) ובו תערוכות המתעדות תרבויות פרהיסטוריות ומוצגים רבים מן העידן הקולוניאלי.

כשנגיע לפינת רחוב אדֶרלי ורחוב וֵוייל (Wale Street), נביט לימיננו ונראה את קתדרלת סנט ג'ורג' (St. George’s Cathedral), שהארכיבישוף לשעבר דזמונד טוּטוּ נהג לשאת בה דרשות בזכות הדמוקרטיה.

מימין, בקצה העלייה, משתרע רובע בּוּ קאפ (Bo Kaap), על 14 המסגדים שבו. בשנות האפרטהייד הקצו השלטונות את הרובע הזה למוסלמים, והם עדיין מאכלסים אותו. רחובותיו של בו קאפ מרוצפים אבן ותלולים להבהיל, בתיו צבעוניים ובנויים בסגנון ייחודי והנוף הנשקף ממנו – בעיקר מהרחובות הגבוהים יותר – פשוט מדהים.

נלך לאורך שדרת גאבֶרנמֶנט (Government Avenue) וניהנה ממראם של בתי הפרלמנט, מבנים בסגנון ניאו-קלאסי באדום ולבן. לידם, בגן רשמי ומקושט, ניצב הטֵיינהֵייס (Tuynhuis, בית הגן). הוא הוקם לפני 300 שנה, שופץ כעבור חצי מאה, וכיום הוא משמש כלשכת הנשיא, שמקבל בו את פניהם של ראשי מדינות זרות בביקוריהם במדינה.

נתרחק משדרת גאבֶרנמֶנט, שלאורכה עצי אלון וביניהם מתרוצצים סנאים אפורים וחמודים, ונצא לטיול קצר בקאמפּני'ס גארדֶנס, הגנים שחברת הודו המזרחית ההולנדית הקימה לפני כ-350 שנה.
ליד פעמון העבדים ניתקל בפסל ענקי בדמותו של סֶסיל ג'ון רודז, איל זהב ויהלומים שחי במאה ה-19. רודזיה – שמה הקודם של זימבבווה – נקראה על שמו. אחר כךנצנח למנוחה קצרה על כסאות בית התה (Tea Garden), העומדים בצל העצים. בגן הוורדים שבקאמפני'ס גארדנס נמצא שלט הקדשה לחולי איידס ונשאי הנגיף.

לזכר המלחמות ולכבוד האחווה עומדים בגן תותחים ופסלים של דמויות היסטוריות ואחרות. באחד הפסלים מופיעות הדמויות המיתולוגיות קסטור ופולוקס, הידועים באהבת האחים ששררה ביניהם ונחשבים למגיניהם של הנמצאים בלב ים.
בהמשך שדרת גאבֶרנמֶנט נמצאים המוזיאון הדרום אפריקאי (South African Museum) והפלנטריום. מומלץ מאוד לבקר בתערוכות המוצגות כאן, העוסקות בין השאר בתרבויות הקדומות והעכשוויות של דרום אפריקה, בעולם התת מימי, בדינוזאורים וביתר בעלי החיים של המדינה.

נפנה שמאלה ונוכל לראות מעל לצמרות העצים את שתי הכיפות של בית הכנסת הגדול, בעוד אנחנו פוסעים ליד בריכות לעבר הגלריה הלאומית (South African National Gallery). בגלריה מוצגות יצירותיהם של פסלים וציירים דרום אפריקאיים ואחרים.

נחצה את מגרש החניה שמימין לגלריה ונגיע אל רחוב האטפילד (Hatfield Street). נפנה ימינה ונעבור בשער המאובטח של קומפלקס בית הכנסת הגדול הכולל את ספריית גיטלין (Gitlin Library), את מוזיאון השואה ואת המוזיאון היהודי שהוקם לאחרונה. בשני המוזיאונים מודגש ההקשר הדרום אפריקאי. בראשון מתוארת ההקבלה בין השלטון הנאצי לבין האפרטהייד.

אל המוזיאון השני ניכנס מבעד לשער בית הכנסת הראשון שהוקם בדרום אפריקה, שער המעוצב בסגנון ביזנטיני, ונתפעל מתשמישי קדושה מרשימים. מכאן נצא לטיול לאורך תולדות היהדות הדרום אפריקאית, מהשטעטל ועד לעידן היהלומים והזהב, באמצעות מיצגים אינטראקטיביים בגודל טבעי.

כשנרצה לנוח נוכל לחטוף ארוחה קלה בקפה ריטבה (Café Riteva), ולהיפרד לשלום.

למידע נוסף על טיול בקייפטאון