השמש האדומה נעלמת מעבר לאופק, ובעזרת הגאות פותחים כתריסר עוטי שריון מיניאטוריים במה שנראה בעיני כמתקפה. ככל שמחשיך, גובר קצב הגעת הצבים. גל חדש זורק אל החוף כחמישים צבים לערך, ואז עוד מאה ועוד מאתיים. צי של ממש, כך זה נראה, נדחק מהאוקיינוס ועולה ליבשה באוסטיונל (Ostional), רצועה חולית של כ־880 מטר לחופו של האוקיינוס השקט בקוסטה ריקה. מאות אלפי נקבות של צב ים זיתני (Lepidochelys olivacea) עולות כאן ליבשה כל חודש כדי להטיל מיליוני ביצים בתופעה המכונה "אריבדה" (arribada), ההגעה. זהו מחזה מרהיב: החוף הופך לתוהו ובוהו של שריוני צבים הנוקשים זה בזה. נקבות עמוסות בביצים מתנגשות בשכנותיהן ומטפסות על אלו שהגיעו לפניהן. הן חופרות באמצעות החוטם גומות רדודות בחול השחור כדי לבדוק את הטמפרטורה ואת רמת המליחות של החול. ריכוז מלח גבוה יזיק לביצים, שקליפתן דקיקה ועדינה.
מעבר לקו הגאות מתחילה עבודה נמרצת. הסנפירים האחוריים חופרים בחול. הנקבות מכינות חלל ומכניסות לתוכו את גופן. עוד בדיקה בעזרת החוטם שהמיקום מתאים, ואז הנקבה מתמקמת, מניחה את סנפיריה הקדמיים בתוך החול ומתחילה לחפור קן באמצעות סנפיריה האחוריים. כעבור פחות מרבע שעה הגומה, בעומק של 35־40 סנטימטר, מושלמת מבחינה גיאומטרית ובעלת צורה של בקבוקון, מוכנה לקלוט את הביצים. רגע קצר אחר כך מגיחות הביצים, ביצה אחת עד שלוש כל פעם, מכוסות בשכבהרירית עבה. האם, דוממת לחלוטין, מנסה לשאוף אוויר ונותנת לדמעות גדולות לנשור מעיניה הסגורות. כך היא מרחיקה את מלח הים. כעבור עוד רבע שעה מסיימת הנקבה את ההטלה, 100־110 ביצים בממוצע. היא נחה זמן קצר ואז מסווה את הקן. הסנפירים האחוריים שבים לפעילות. הגומה מכוסה שוב. הצבה עוזבת את המקום ומשאירה אחריה ענן של חול. היא מתרחקת, תחילה באיטיות, ואז פונה וממהרת חזרה לאוקיינוס. כל העניין נמשך כחמישים דקות. כל הלילה נמשך הבלט הפלאי על החוף. כמה מהקִנים המושלמים נהרסים מיד על ידי נקבות חדשות שעולות לחוף. חלקן מתקשות להגיע כי את סנפיריהן השחיתו כרישים או רשתות דייגים, או בשל אפיסת כוחות לאחר שנדדו אלפי קילומטרים באוקיינוס השקט מדרום פרו, מצפון מקסיקו וממקומות אחרים שעדיין לא ידועים לחוקרים. מרוצים ממזלם הטוב
אריבדה מהסוג הזה מתרחשת רק בעוד ארבעה מקומות בעולם. כדי להגן על צבי הים אסרו ב־1966 הרשויות בקוסטה ריקה על איסוף הביצים ועל הרג פרטים בוגרים. אבל הציד הבלתי חוקי נמשך. מתוך כוונה טובה שכנעו חוקרים וארגונים להגנת הצבים את הממשלה לאפשר חריגה מהאיסור. ב־1987 הוחלפה הביזה הבלתי מבוקרת באיסוף חוקי, המותר רק לתושבי אוסטיונל ונתון לפיקוחה של האוניברסיטה של קוסטה ריקה: ב־36 השעות הראשונות של כל אריבדה רשאים בני הכפר לאסוף כמה ביצים שיצליחו. אחר כך החוף הוא נחלתן הבלעדית של הצבות. אוספי הביצים, שהתאגדו ב"התאחדות לפיתוח אוסטיונל", עובדים במרץ מבוקר ועד שעת לילה מאוחרת. הגברים יורדים על ברכיהם וחופרים בחול. כשהם מגלים קן באות הנשים לאסוף את הביצים, כדורים רכרוכיים בקוטר של כארבעים מילימטר. שקי הביצים נשטפים בזהירות בחוף אחר, הרחק מסביבת ההטלה, ואז מובאים על גב הגברים או על ידי סוסים למחסנים. בשנה שעברה אספו אנשי הכפר 676,800 ביצים. נשמע הרבה, אבל מדובר בפחות משני אחוזים מסך כל ההטלות. המכירה המבוקרת של ביצי אוסטיונל הפכה את האיסוף הלא חוקי למשתלם פחות. את מחיר הביצה קובעת הממשלה (שלוקחת גם חצי מהרווח), וכיום הוא כמחצית ממחיר ביצת תרנגולת. במדינות אמריקה הלטינית נחשבות הביצים לבעלות ערך רב, אבל אסור לייצא אותן. כמחצית מכלל הביצים שנאספות משמשות לאפייה, החצי השני מוצא את דרכו לקנטינות ולברים של קוסטה ריקה. לחלמון הביצה מיוחסת סגולה של מעורר מיני, והוא נלגם בשקיקה, חי ולא מבושל, מתובל בסלסה בצד בירה או גוארו – משקה אלכוהולי המבוסס על סוכר. תושבי אוסטיונל אוכלים את הביצים גם כחביתה ונהנים מהמוצר המביא להם את רוב הכנסותיהם השנתיות ב־36 שעות עבודה מאומצת בחודש. כל בן כפר בן 15 ומעלה הוא חבר בהתאחדות ומקבל חלק שווה ברווחים. חלק מושקע בבניית תשתיות חדשות, בתי ספר, בתי חולים, כבישים ועוד. זהו סיפור הצלחה של שימור: אנשי הכפר, שהיו בתחילה עוינים כלפי הביולוגים הממונים מטעם האוניברסיטה, עובדים איתם מאז 1987 בשיתוף פעולה מלא, מתוך אינטרס משותף להגן על צב הים הזיתני. הצבים שיבקעו מן הביצים ישובו ויטילו בעתיד ביצים באותו מקום, וכך יבטיחו את שימור המין ואת פרנסת אנשי הכפר. |
