השמים היו צלולים. כפור לבן הצטבר על קצות ענפי העצים. פרישטינה (Prishtine) היתה מכוסה בשמיכת ערפל לבנה. פוך. הכפרים מסביב נראו שלווים. הנוף הירוק והצלול, העשן הרך העולה מארובות הבתים המתעוררים. והגופות מנופצות הגולגולת, קפואות ומכוסות בפרחי כפור לבנים, בערוץ העולה להר שמעל ראצ'ק (Rachak). מינארט המסגד הזקוף במרכז הכפר, הכיפה הרכה והגופות המקובצות בתוכו. בכי התמרורים של החיים מחוץ למסגד, כתמי הדם הקפואים על הרצפה, מטחי היריות של המשטרה הסרבית המתקדמת לתוך הכפר, מבריחה את התושבים ואת העיתונאים כדי להעלים את עשרות הגופות. האם היה הבוקר של 16 בינואר 1999 תחילתה של התוכנית הסרבית הגדולה לטיהור קוסובו מאלבנים? ממרחק של יותר משלושה חודשים, נראה הכל מתוכנן. הטבח המאורגן, חטיפת הגופות, משיכת הקרקע מתחת לרגלי האלבנים, המלחמה התקשורתית הסרבית שמעמידה את האלבנים כטרוריסטים, לעומת הסרבים הנלחמים על סרביה העתיקה – על קוסובו. לפני 610 שנים, ביוני 1389, התייצבו הצבאות הסרביים מול הצבא העות'מאני. הסרבים היו חלק מהשבטים הסלביים, אשר חצו את הדנובה במאה השביעית והתיישבו בחצי־האי הבלקני. הבלקן לא היה ריק. השבטים האיליריים, אבותיהם של האלבנים, ישבו שם כבר יותר מאלף שנים. הסרבים התנצרו בשנת 879. האלבנים התנצרו גם הם. בשנת 969 ניתקו הסרבים את עצמם מהאימפריה הביזנטית הגוססת וייסדו ממלכה שהיתה עצמאית לפרקים במשך 200 שנה, אך הביזנטים שבו והשתלטו עליהם. ב־1217 היתה סרביה שוב לעצמאית, ובמאה ה־14, בהנהגתו של המלך סטפן דושאן, היא הפכה לכוח העיקרי בבלקן, והשתלטה על חלקים נרחבים מצפון יוון ומאלבניה. תור הזהב הסרבי תם עם מותו של סטפן ב־1355.
קברו של מוראט משקיף על מישור קוסובו, שבו נספו הצבאות הלוחמים. מצד אחד – המצבה שהקימו הסרבים, שם נשבע סלובודן מילושוביץ' ב־1989 כי לא ייטוש את סרביה העתיקה לעולם; מצד שני – קברו של הסולטאן המת, שהאלבנים, אשר התאסלמו במהלך 400 שנות השלטון העות'מאני, עולים אליו לרגל לבקש פרי בטן. מים קדושים נובעים ממעיין בצל העץ הענף, שסרטי משאלות קשורים לענפיו. מילושוביץ' נשבע במקום הקרב בקוסובו כדי להתרומם על גלי הלאומנות – מפלטם של כל כך הרבה תאבי שלטון, בכל הזמנים. בראשית המאה ה־19 זכתה סרביה בעצמאות. מאבקי השליטה באזורי הבלקן טלטלו את אירופה זמן רב ואף הביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה, הוקמה יוגוסלביה – ממלכת הסלבים הדרומית, שאיגדה בתוכה קרואטים, בוסנים, סלובנים וסרבים. האלבנים, שהשתתפו במאבק נגד האימפריה העות'מאנית בראשית המאה, סופחו לסרביה ב־1913 ולא זכו בעצמאות. יתרה מכך, חצי מיליון אלבנים עזבו את קוסובו יחד עם התורכים והתיישבו בשטחם. גם האוטונומיה שהבטיח להם טיטו, מנהיג יוגוסלביה הנערץ, בזמן מלחמת העולם השנייה כשנלחמו בגרמנים ובאיטלקים, מומשה רק ב־1974 (ונלקחה מהם על ידי מילושוביץ' ב־1989). טיטו המשיך בטרנספר, וב־1954 העביר 195 אלף אלבנים מקוסובו לתורכיה, לאחר שרעיון האיחוד של אלבניה עם קוסובו, כרפובליקה שביעית של יוגוסלביה, לא עבד. האם שנאות היסטוריות, דתיות, מתות? המתים הם הקשים שבאויבים. בתבוסות יש דלק נפיץ יותר מאשר בנצחונות. זהו כוחו של הגיהנום של קוסובו. מצדה. קברי האבות בחברון. הסרבים נסוגו צפונה לאחר תבוסתם בקוסובו ב־1389. האלבנים נשארו ומילאו את החלל. קוסובו, על כמעט 11 אלף הקילומטרים הרבועים שלה ושני מיליון תושביה (עד הטרנספר האחרון), היתה המחוז הצפוף בבלקן.
לפני פחות מעשר שנים החליטו הסרבים לרמוס את שאיפות ההתבדלות של בוסניה המוסלמית, כאזהרה למה שיקרה לאלבנים אם ימשיכו במסלול העצמאות. כך יצאה לדרך המלחמה הסרבית־בוסנית, אשר נעצרה רק עם התערבות הקהילה הבינלאומית ולאחר רצח עם, טיהור אתני והרס. קוסובו הוא הלקח הסרבי הבא. הסרבים כנראה טובים במלחמות אבודות. מאבדים ומתאבדים. בפרישטינה ליווה אותי נאסר מיפטארי, עיתונאי מהעיתון האלבני "קוהא דיטורה". הוא לא רצה להילחם. בבית שבו התארחתי, ביליתי ערב נעים עם חוג'א – משורר אלבני שחזה את הסלמת הסכסוך ואת התערבות נאט"ו. בברק טילי השיוט האמריקאיים, ברכבות הנוסעות ממקום למקום, חשבתי על נאסר ועל חוג'א. איפה הם. מה קרה להם. האם קרב תבוסה לפני 610 שנים קובע יותר מחייהם של מיליונים היום? נאדז'ה, ובנה אדריאן, ובעלה נגן הקלרנית, ונכדיהם הגרים איתם. וחוג'א, שבא לבקר ולשתות את העראק המקומי. ונאסר ואחותו. והסנדלר שתפר את הפתחים בנעלי, בסמטה מרוצפת ברובע התורכי בפרישטינה, וחייך ברוחב לב כשישבתי וחיכיתי בגרביים על ספסל העץ. והמלצר במסעדה התורכית ליד מלון גרנד. |
האם היה הטבח בראצ'ק, ב־16 בינואר 1999, תחילתה של התוכנית הסרבית הגדולה לטיהור קוסובו מאלבנים? האם קרב תבוסה לפני 610 שנים משמעותי יותר מחייהם של מיליונים היום? צור שיזף, שליח "מסע אחר" והעיתונאי הראשון שדיווח לעולם על הגופות הקפואות, מנופצות הגולגולת בראצ'ק, מספר על כוחו של הגיהנום בקוסובו פורסם 20.9.08 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3869
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 649
[name] => קוסובו
[slug] => kosovo
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 649
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 8
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )