צפון אוסטרליה – יערות גשם ומפרצים

בוקר, טפטוף גשם קל ושמים אפורים באמצע העונה היבשה. היכן הכחול שבתמונות המפרסמות אזור קסום זה? אוטובוס קטן מלא בצעירים אוסף אותנו בדרכנו צפונה אל קייפ טריבוליישן (Cape Tribulation), בצפון מדינת קווינסלנד. למרות מזג האוויר הקודר שמחתי להיות בדרכי ליעד כלשהו. פיטר, המדריך שלנו, מספר לנו מידע מרתק על יערות הגשם שאותם נפגוש עוד מעט. האזור שבו אנחנו נוסעים מתחלק לשניים: עד הנהר דנטרי (Daintree) זהו אזור חקלאי, בעיקר שדות עצומים של קנה סוכר, ולצדם מסילות ורכבות משא; ומהנהר צפונה – משתרע יער הגשם.

איך אומרים אח שלי באוסטרלית
אנחנו עוצרים לשייט בנהר דנטרי רחב הידיים, שלאורך גדותיו גדלים בצפיפות עצי מנגרובים. מטרת השייט היא לצפות בתנינים, אבל במזג האוויר הקודר נראה שלתנינים אין מה לחפש על גדות הנהר. בין נוסעי הסירה יש אוסטרלים רבים, ואני מקשיב להם ומנסה להבין את שפתם המוזרה. בין השאר, הם נוהגים לקצר כל מילה למינימום האפשרי, וכך, למשל, "קון" באוסטרלית הוא למעשה קיצור של קונסטנטין; לכל משפט מצורפת הפנייה mate – המקבילה ל"אחי" שלנו, ועם לא די באלה, הם נוהגים להשתמש במילים שאינן מוכרות לדובר אנגלית שאינו מקומי, למשל אישה בשפתם היא "שילה" וכן הלאה.

צמחייה צפופה על גדת נהר דנטרי | צילום: אריה רוזנברג

אנחנו חוצים את הנהר באמצעות מעבורת פשוטה הפועלת באמצעות משיכת כבל מתכת מגדה אחת לשנייה. באזור אין כלל גשרים, שכן הממשלה אינה מעודדת התיישבות כאן, במטרה לנסות לשמר את יערות הגשם. מצפון לנהר אין חשמל, ומי שבוחר לגור שם צריך להצטייד בגנרטור.

המקום שהיער והים נפגשים
יער הגשם הוא עולם ומלואו, והוא שונה מכל יער אחר. כ-2,000 מיני צמחים, מתוכם כ-900 מיני עצים, וכך גם מספר גווני הירוק. קשה לתאר במילים את צפיפות של צמחייה. שרכים, דקלים שעליהם נראים כמו מטריות סיניות, שורשים מתפצלים, שורשי אוויר, עצים חונקים ועוד ועוד.

הירידה הקצרה את החוף כוללת הליכה ביער גשם, שבו אזורי ביצה, וחולפת דרך קבוצה של עצי קוקוס ומסתיימת בפתאומיות על חוף ים רחב. לפנינו הים, שהיום צבעו אפור כצבע השמיים. החוף בתולי וקסום. הים נמצא בשפל, וחלק מהריף חשוף מעל לפני המים.

צמחייה צפופה ופלג מים ביער גשם בצפון-מזרח אוסטרליה | צילום: אייסטוק

טיול לאורך החוף אל קצה המפרץ מזכיר לי ימים רחוקים, על חוף הים בסיני, מול ג'זירת פרעון, הלא הוא אי האלמוגים. שחר היה אז בן שלוש, ואנו פוסעים יחדיו על שפת הים האדום, כף ידו הקטנה נתונה בידי ושערו הבלונדיני מתבדר ברוח.

אני חולץ נעליים כדי לחצות נחל היוצא מהיער ונשפך אל הים – את הטיול הזה אפשר לערוך רק בשעת שפל, אחרת הנחל והים חד הם. בקצה המפרץ ישנם סלעים שחורים גבוהים, ואני מטפס עליהם כדי להביט אל המים הגועשים למטה ואל המפרץ הקסום הנפרש לפנינו. הגעגועים, שמשתקפים מבעד לעיני הלחות, הם הביטוי היחיד לסערת הנפש שבה אני נמצא.

תרנגולים ביער ותנין על הצלחת
בוקר גשום. יער גשם, בגשם, בעונה היבשה. היער סגור, סוגר ומעיק, העצים חונקים זה את זה, שורשים מתפתלים לכל הכיוונים, מטפסים, תופסים כל דבר ונתלים עליו, הכל תלוי ונתלה, כולם נלחמים על נקודות האור המעטות, ואני משתוקק להגיע לאוויר הפתוח. לפתע הבחנתי בזוג תרנגולי בר מכינים קן להטלת ביצים: בתוך ערמת אדמה ועלים שנשרו הם חופרים בור עמוק. כל אחד מבני הזוג נכנס לדקות ספורות אל הבור, מתיז החוצה חול ברגליו, וכך מעמיק עוד יותר את החפירה. בינתיים, בן הזוג השני מחליק את הדפנות סביב לקן.

מונגרובים בקייפ טרבוליישן | צילום: אייסטוק

המסע הנוכחי מסתיים בעיר הצפונית קריינס, הנמצאת כמאה ק"מ מדרום לקייפ טריבוליישן. לעת ערב אני נכנס למסעדה מקומית ומופתע לגלות מגוון מנות שמתבססות על בשר תנינים. למרות תחושת הרתיעה, אני מחליט להזמין שניצל מבשר תנין, שהמלצרית מבטיחה שהוא "בטעם של עוף". על שולחני נוחתת צלחת ענקית, שטוחה וארוכה, ועליה השניצל שלי. בזהירות אני חותך נתח קטן וטועם. הפתעה, הטעם הוא אכן טעמו של שניצל עוף. אם לא ידעתי את מקורו של הבשר, לא הייתי מנחש לעולם. למחרת היום אני נפרד מהצפון ועולה על טיסה לסידני.