בתערוכתה חול קפוא, נעמי לשם מציגה תצלומי צבע גדולי ממדים אשר צולמו בנופים המושלגים של שווייץ, ארץ שבה בילתה רבות בילדותה ובבגרותה, ובאתרים מדבריים שונים באזור באר שבע ובערבה. בהתבוננות בכל אחד מתצלומיה המרהיבים ביופיים ניתן להבחין בתעתוע – הצופה מוכרח לכוון את מבטו אל נקודת מיקוד כלשהי בנוף: לפעמים זהו עץ בודד בנוף; לפעמים זוהי גבעה בעלת צבע שונה מצבעי האדמה שמסביבה; ולפעמים אלה תלמים או רצועות של עשבים או פסים שסימנו גלגלי רכב חולף.
זוהי נקודת מיקוד תודעתית, אשר מרכזת את תשומת לב הצופה אל מה שמעל ומעבר לנראה לעין. במבט ראשון, הנוף המושלג או המדברי המונצח בתצלומים נראה "סתמי" או "נשגב", במבט שני, מתגלים בנוף סימנים המעוררים תחושה דומה לזו שנעורה לנוכח תצלומים תיעודיים התצלומים המתעדים את הסימנים שנותרו בנוף.
כמעט בכל אחד מתצלומיה ניתן לזהות אלמנט של צורה וצבע המושך תשומת לב. האלמנט הזה, זעיר בממדיו ביחס לשאר התצלום, הוא בגדר אלמנט חריג, זר משהו בסביבתו, ממש כמו המריחה החומה של האדמה הבוצית על משטח הדשא הירוק. האלמנט הזה יכול להיות קצה של גבעה שחורה או לבנה, סלע חריג, רמז לשביל, אדם זעיר בלבוש צבעוני בתוך הנוף המדברי או הנוף המושלג, אפילו השתברות של קרני שמש שעדשת המצלמה הקפיאה בצורת טרפז צבעוני על גבי שמי התכלת. האלמנט הזה בנוף המצולם הוא סימן מובחן. מקורו טבעי, אנושי-תרבותי או אשלייתי-אופטי, אך תפקידו בצילום לשמש מעין נקודת מגוז: כל הדרכים מובילות אליו והוא ניצב לו כסימן ללא מסומן, כדבר חידה.
התצלומים בתערוכה ערוכים בקפידה – אולם של נופים מושלגים, אולם של נופים מדבריים ואולם משולב המכיל גם תצלום של מסלול המראה/נחיתה באתר צבאי במדבר הישראלי. התצלומים ניתנים לזיהוי מיידי מבחינה גיאוגרפית וטופוגרפית. עם זאת, יש בהם אלמנט מתעתע – פני שטח כמעט צחיחים ומרקמים דומים. לרגע נדמה כי הנוף הוא אותו נוף והשוני הוא תוצר תעלוליה של תוכנת עיבוד תמונה או מסנן צבע. המחשבה מצליבה בין חול קפוא ודיונות שלג. החליפו את צבעוניות האחד במשנהו והרי לכם שווייץ במדבר או מדבר בשווייץ.
אולם נעמי לשם איננה משתמשת בשירותי הפוטושופ והעריכה הדיגיטלית. תצלומיה מצולמים בצילום אנלוגי, נסרקים דיגיטלית ומודפסים ללא כל עיבודי תמונה. החול הקפוא והשלג המסנוור קופאים במצלמתה אל תוך קיפאון הזמן שרק המצלמה יכולה לחולל אותו. קיפאון התמונה מנציח את הנוכחות הבראשיתית הנשגבה של נופיה.
קיפאון הוא אנטי תזה למציאות המדברית: דיונות חול נעות ונדות ופתיתי שלג מפשירים ומתמוססים; "הכול זורם". לעומת זאת, בצילומיה של לשם הכול עומד מלכת. התעתוע האופטי הזה מתגלה כאחד מן האמצעים של לשם לעסוק באספקטים מוקפאים של זיכרון ומוות במסווה מתעתע של תיעוד נופים יפים.
בתמונה הפותחת: פסים | צילום: נעמי לשם פרופ' חיים מאור – ראש המחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן גוריון בנגב |
