במהלך שש השנים האחרונות חיי נחלקו בין לימודים אקדמיים וטיולים רבי פיתולים בהרים, בשלוש יבשות שונות. הכמיהה לשקיעות כתומות על שלג לבן ולטיפוסים עד חוסר חמצן הובילה אותי אל מרכז רכס האנדים ואל עיר הבירה של צ'ילה, סנטיאגו דה צ'ילה, רק כעשרים קילומטר מערבה משם. הבירה הצ'יליאנית מובילה את אמריקה הלטינית בשורה של מדדים סוציאליים וכלכליים. העיר שוקקת חיים ומארחת אירועי תרבות מרחבי העולם. יחד עם זאת, המבקר כאן מרגיש מיד שהעיר הפכפכה עבור רבים מתושביה ומשוסעת על ידי הפרשי מעמדות. מיקומה המיוחד, בין רכס האנדים לבין רכס החוף, הוא אידיאלי למטפסים. מאות מטרות טיפוס, בדמות פסגות והרי געש, פזורות במרחק יום נסיעה בודד. על פי רוב, ביקור בהרים הרחוקים מביא עמו שקט וניתוק מהציוויליזציה. הקור והגובה מרחיקים את מסות האוכלוסייה האנושית. ההרים הגבוהים באמת מרחיקים אף את יתר צורות החיים, מלבד מטפסים השואפים לפסגה. לא כך בצ'ילה: מדירתי הצנועה ניתן היה להעפיל לפסגה בגובה 5,000 מ' ולהספיק לחזור לארוחת ערב עם השותפים – תופעה ייחודית בעולם של ספורט טיפוס ההרים.
|