לפני שנים אחדות קיבלתי תמונה מחבר, שאליה היתה מצורפת השאלה "מה זה?". למראה האובייקט המצולם, הייתי בטוח חשבתי שהוא נמצא בחו"ל, אבל הוא שלח לי מיקום בארץ, ומיד נסעתי לשם כדי לראות במו עיני ולהנציח במצלמתי את העוף הצבעוני. היה זה מנדרין סיני, שקיבל את שמו מהאזור בו הוא חי, במזרח אסיה – בסינית הוא נקרא יואן יאנג.
לפני כשבוע קיבלתי מחבר אחר, שהיה במקום אחר, תמונה דומה ושאלה זהה: "מה זה?". מיד כשקיבלתי ממנו את המיקום, בעמק חפר, נסעתי וצילמתי, חלק מהתמונות מצורפות פה. כשחזרתי לשם למחרת היום, כדי להשלים את הצילומים, לאכזבתי המנדרין הסיני כבר לא היה שם. כל שנותר לי לעשות זה להמתין לפעם הבאה שאקבל מסרון מחבר נוסף: "מה זה?".
בעבר, המנדרין הסיני היה נפוץ למדי במזרח, אולם כעת אוכלוסייתו הצטמצמה, בשל ייצוא שלו בהיקפים גדולים והרס מקומות מחייתו. כיום האוכלוסיות במזרח רוסיה ובסין עומדות כפי הנראה על מתחת ל-1,000 זוגות, אולם ביפן מצויים כפי הנראה כ-5,000 זוגות של הברווזים הללו. לעתים יוצאים ברווזי מנדרין מתוך אזורי המחיה של אוכלוסייתם. כך נוצרה אוכלוסייה של כ-1,000 זוגות בר של ברווזי מנדרין סיני בבריטניה. למרות החשיבות בשימור מין זה, המנדרין הסיני אינו מוגן בבריטניה מאחר שאינו מין מקומי.
הברווז הזה היה מוכר וזכה להערצה עוד לפני הספירה הנוצרית. אנשי המערב גילו את המנדרין הסיני במסעותיהם למזרח. ברווזי מנדרין הובאו לאירופה בתחילת המאה ה-18. קל לגדל ולהרבות אותו ובשל מראהו הייחודי הוא נפוץ אצל מגדלי בעלי חיים, משקים תיירותיים וגני חיות. ואיך הגיע מנדרין סיני לטבע הישראלי? יתכן שברח בפינת חי ועבר לחיות ליד מקור מים טבעי ויתכן שהגיע בדרך אחרת. כך או כך, אין ויכוח שהמעופף הזה הוא אחד היפים בטבע. ובטבע, כמו בטבע – הזכר ססגוני ויפה בעוד שבת זוגו אפורה וצנועה למראה.
____
צילומים נוספים של שלמה ולדמן תוכלו לראות באתר שלו