צילום – מחשבות על הפריחה

שמורת ביצת נוב
אירוס הביצות הנדיר הוא אחד הנפגעים מתהליך ייבוש הביצות שנעשה בארץ. לאחר שבית גידולו הלך והצטמצם, נותרו לו ריכוזים מעטים מאוד, וביצת נוב שברמת הגולן היא אחת מהם. כאן הוא מכסה מאות דונמים, ולצד פריחתו הצהובה אפשר למצוא גם אירוס ארם נהריים, נרקיסים בשפע, עריוני צהוב ועוד. בשמורה יש שביל אחד שאין לסור ממנו, ולעתים הוא מוצף, וכדאי להצטייד בנעליים מתאימות לכך.
הגעה: המגיעים לצומת צמח מדרום (מכביש מספר 90) פונים בו ימינה (מזרחה) וממשיכים לנסוע על כביש מספר 98, עד למושב חספין. שם פונים שמאלה אל כביש הגישה למושב, שמשמאלו שוכנים כל נתיניו של מלך הביצה.
תקופה: פברואר־מרץ

שמורת אלוני אבא
שמורת אלוני אבא משתרעת בין מושב בית לחם הגלילית לקיבוץ אלונים. יער של אלון התבור מכסה את רוב שטח השמורה, ובין האלונים צומחים גם עצי לבנה, אלה, חרוב וכליל החורש, שפריחתו נותנת לשמורה כולה גוון ורדרד. מתחת לעצים פורחות כלניות ורקפות, ולצדן מיני סחלבים ודבורניות. בניגוד למרבדים הפתוחים ורחבי הידיים שאנו מכירים מאתרי פריחה אחרים, כאן פורחים הפרחים בתוך עמקים קטנים ופסטורליים. בשמורה חיים גם כמה מיני יונקים וציפורי שיר.
הגעה: המגיעים לצומת אלונים ממערב (על כביש מספר 75) פונים בו שמאלה (צפונה) אל כביש מספר 7513 המוליך לכיוון המושבים אלוני אבא ובית לחם הגלילית. קצת אחרי הכניסה למושב אלוני אבא יש חניון והכוונה לשמורה.
תקופה: ינואר־מרץ

מנחת מגידו
אם אתם עוברים בכביש הסרגל בדרך אל הצפון או ממנו, אל תחמיצו את המראה הזה, המזומן לפניכם בלי שתתאמצו כלל, וכמעט בלי לסטות מן הדרך. בין עצי האקליפטוס המלווים את הכביש, משתרע אחד משדות הכלניות הגדולים והיפים בארץ.
בניגוד למרבדי הכלניות האדומים שבדרום הארץ, כאן, ליד המנחת הישן, הן פורחות בשלל צבעים: לבן, סגול, ורוד ואפילו תכלת נדיר.
הגעה: בין צומת מגידו לעפולה (כביש הסרגל, מספר 65), מעט מערבה מצומת הסרגל, יש שלט שמכווין צפונה למנחת מגידו. מיד אחרי הפנייה תופיע

רקפת. ראיתי את הפרח כמו מבעד לזכוכית מגדלת, וכדי לשקף את התחושה צילמתי אותו בעדשת מאקרו 100 מילימטר ובמפתח צמצם 5.6

לעיניכם הסיבה המוצדקת מאוד לסטייה הקטנה, וכל שתצטרכו לעשות הוא לחנות לאורך כביש הגישה, לצאת מן הרכב  ולהריח.
תקופה: פברואר־מרץ

גבעת הרקפות
כאן מופרכת האמונה שנטע בליבנו אותו שיר ילדות, שרקפת צריכה סלע ומידה של ביישנות כדי לפרוח. ברמות מנשה, מצפון לקיבוץ אבן יצחק (שמסיבות היסטוריות מכונה גם גַלעֵד), ניצבת גבעה ועליה חורשת אורנים. שמה של הגבעה, גבעת הרקפות, ניתן לה משום שבחורף ובאביב צומח בינות לעצים מרבד צפוף מאין כמותו של רקפות בכל גוני הוורוד: מוורוד בהיר כמעט לבן, ועד ורוד כהה־כהה. מרבד העלים דמויי הלב שלהן סמיך כל כך, עד שקשה למצוא פיסת קרקע גלויה לדרוך בה.
החיסרון של גבעת הרקפות הוא מספר המטיילים הגדול שהיא מושכת אליה, אבל פתרון אפשרי הוא להגיע ביום חול, כשרוב עם ישראל עסוק בענייני דיומא. באביב כדאי לטייל גם בשטחי המרעה של הקיבוץ שמתכסים בצבעונים, סחלבים ודבורניות ממינים שונים.
הגעה: המגיעים למחלף זכרון יעקב מדרום פונים בו ימינה (מזרחה) וממשיכים לנסוע ישר על כביש מספר 70 עד צומת אליקים. כאן פונים ימינה לכביש מספר 672, שבקצהו שוכן קיבוץ אבן יצחק (גלעד). כקילומטר אחד לפני הקיבוץ, משמאל לכביש, ניצבת גבעת הרקפות. אפשר לחנות במגרש החניה שמול הגבעה, וממנו יש שביל גישה נוח אל הגבעה עצמה.
תקופה: פברואר

שמורת אירוס הארגמן
ליד מחלף פולג הסואן, מעט דרומה מנתניה, פורחת בסגול כהה שמורה של אירוס הארגמן. זן זה פורח לאורך כל מישור חוף השרון ובפלשת, אך בשמורה זו מרוכזת אוכלוסייה גדולה למדי. ריכוזים אחרים בשרון יש בשמורת נחל פולג, בגן הלאומי חוף השרון וליד המושב בני ציון.
הגעה: המגיעים למחלף פולג מדרום פונים בו שמאלה (לכיוון נתניה) וממשיכים לנסוע כשלושה קילומטרים לכיוון צפון־מערב. השמורה שוכנת משמאל לכביש.
תקופה: פברואר־מרץ

בין מוצא למבשרת ציון
בצד שרידי בית הכנסת העתיק של מוצא, ובין שרידיהם של כפר רומאי עתיק וכפר ערבי נטוש, צצות להן בכל חורף שפע של כלניות ורקפות. אבל ייחוד המקום הוא בפריחת מטעי השקד שלו. האזור מבורך בעצים אלה, אשר פורחים כאן בריכוזים גדולים ובגוון נדיר של ורוד עז.
הגעה: המגיעים מכיוון מערב לצומת בית זית (הצומת שלפני מחלף מוצא) פונים בו ימינה (לכיוון צפון־מזרח) ומיד אחר כך שמאלה. אפשר לחנות ליד המבנה המכונה "הבית האדום". מהחניה הולכים ברגל לכיוון מבשרת ציון דרך המנהרה שעוברת מתחת לכביש מספר
1, ופונים שמאלה. ממשיכים עם הכביש עוד כ־500 מטר ופונים ימינה ברשת של שבילים המטפסים במעלה השלוחה. אפשר גם להגיע ברכב עד לאתר עצמו, אולם הכניסה והיציאה לחניה שבו מסוכנות, ויש לנהוג משנה זהירות.
תקופה: פברואר־מרץ

תל שוכה
עמק האלה שבשפלת יהודה עוטה בחודשי החורף והאביב מרבדים פורחים עד קצה האופק: כלניות, אירוסים, נרקיסים, וגם עצי שקד, שזיף ואפרסק. אבל גולת הכותרת של הפריחה היא תל שוֹכֹה המתנשא מדרום לעמק. התל הקטן (כ־350 מטר מעל פני הים, כ־70 מטר מעל העמק) מתכסה באביב במרבד צפוף של תורמוס ההרים, שפרחיו הכחולים מסודרים באשכולות בקצה גבעולו. בראש התל יש חווה שאפשר לפוש בה ולטעום מגבינותיה (עוד אתרי פריחה בשפלת יהודה ראו במטיילים 60, פברואר 2003).
הגעה: המגיעים למחלף שער הגיא ממערב פונים בו ימינה (דרומה) לכביש מספר 38 וממשיכים לצומת האלה. כאן פונים שמאלה (מזרחה) לכביש 375, ואחרי כשלושה קילומטרים מגיעים לפנייה ימינה (דרומה) לתל שוכה. אפשר לחנות במגרש החניה שלרגלי התל ולעלות ברגל.
תקופה: מרץ־אפריל

צילום מרבדים נותן במה לגוונים דווקא ולא לפרח הבודד. התמונה צולמה בשעות הבוקר המוקדמות, בעדשת טלה 400 מילימטר ובמפתח צמצם 5.6

שמורת כורכר רוחמה
כלניות אדומות מלוא העין מכסות שטחים נרחבים מרכס הכורכר הדרומי ביותר בארץ. בינות להן צומחות גם עיריות, נוריות, דבורניות, מרווה ועוד. אם תישאו לרגע את עיניכם מגובה הכלניות, תגלו את הנוף הכורכרי המיוחד של "ארץ הבתרונות". נוף זה משתנה מאוד מעונה לעונה, אך מגיע לשיא יופיו בחורף ובאביב. אם תרדו במדרונות השמורה תגיעו לנחל דורות, שלגדותיו אפשר לראות מערות חצובות בסלע (עוד אתרי פריחה בצפון הנגב ראו מטיילים 72, פברואר 2004).
הגעה: המגיעים על כביש 40 מצפון פונים ימינה (מערבה) בצומת קמה לכביש מספר 293. לאחר קילומטרים ספורים פונים שוב ימינה (צפונה) לכביש מספר 334. כקילומטר אחרי קיבוץ רוחמה ניצב שלט שמכווין ימינה לכניסה לשמורת כורכר רוחמה.
תקופה: פברואר־מרץ

שמורת אירוס ירוחם
סמוך לעיירה ירוחם, לצד צמחי המדבר המוכרים, פורח בתפרחות סגולות ענקיות אירוס ירוחם. זהו אחד הזנים של אירוס ההיכל, הקרוי כך על שום החלל הפנימי שיוצרים עלי הכותרת שלו. בשמורה זו מצוי הריכוז הגדול ביותר בארץ של אירוס ירוחם, וגם מגוון הצבעים שלו כאן רחב במיוחד. אין בשמורה שביל ברור, ולכן יש לפסוע בזהירות בין הפרחים ולהשתדל מאוד שלא לרמוס אותם.
הגעה: נוסעים מבאר שבע לכיוון דימונה בכביש מספר 25, ובצומת דימונה פונים ימינה (דרומה) אל כביש מספר 204. לאחר כשישה קילומטרים פונים שמאלה (מזרחה) בדרך עפר המגיעה לחניון, וממנו אפשר להמשיך ברגל.
תקופה: פברואר־מרץ