סוף חודש דצמבר ואני במסע התרמילאי שלי בדרום צ'ילה, מתענגת על החוויה הצרופה בלטייל לבד ונהנית מכל מפגש שמזמנת לי הדרך עם אנשים מקומיים, מתקשרת איתם כאילו נולדתי לדבר ספרדית ומתגלגלת למקומות נפלאים בדרך קרטרה אוסטרל, המוכרת כדרך של טרמפים – חוויה שעלתה יפה. אולי זה מזל או קארמה טובה, אך הייתה לי תחושה שאני בשלה לצאת לבד להרפתקה הזו, שללא ספק אזכור כל חיי.
כמעט שבוע עבר מאז זגזגתי מארגנטינה לצ'ילה והתחלתי לטפס צפונה במעלה הדרך המפורסמת. עכשיו, כשמר סילבסטר מתקרב, החלטתי לצאת למירוץ ולהגיע לחגיגת השנה החדשה בעיר הארגנטינית אל בולסון. אלא שליקום הייתה תכנית אחרת בשבילי ויום לפני הסילבסטר, בעודי מלאת אמביציה להתקדם כמה שיותר עד השקיעה, מצאתי את עצמי בכפר נידח בו עלי להעביר את הלילה. בית ההארחה היחיד היה מלא בכבאים שטיפלו באסון קריסת קרחון על אחד הכפרים באזור ובעלת הבית שולחת אותי לנסות את מזלי בבית האחרון מתוך מספר בתים מצומצם.
הפארק הלאומי קווילת. אל נופים מופלאים שכאלה מובילה הקרטרה אוסטרל | צילומים בכתבה: שירלי נדרי
הבית בקצה הכפר
בדרכי אל הבית בקצה אני רואה מכונית יוצאת ובתוכה זוג שעזר בחיפוש הנעדרים מהאסון במטרה למצוא בינם את קרוב משפחתם. לדבריהם עלי לשוב דרומה כדי למצוא מקום לינה. המכונית יוצאת מהכפר ואני ממשיכה אל הבית האחרון ומתפללת לאלוהים שאמצא מקום לישון בו לפני שתרד החשיכה הקרבה, בעודי מטיילת ללא אוהל ושק שינה.
אני מגיעה לבית המיוחל ונוקשת במתח על הדלת, שאותה פותחת סבתא חייכנית ושמנמנה ואומרת לי "שלום בתי" עם נשיקה על הלחי. מהבית יוצא גל של חום וריח מתוק. "שלחו אותי משם כדי לבדוק אם יש לך מיטה בשבילי", אני אומרת לה בתקווה. היא אוחזת בכפות ידי ומשנחרדה מהקור שלהן משכה אותי פנימה לעמוד ליד תנור חימום. היא מסבירה לי בצער שאין אצלה מיטה פנויה. על הספה יושבות שתי כבאיות עסוקות עם רשימה.
זאת לא שווייץ, זאת צ'ילה! נוף פסטורלי בפטגוניה
אני מצמידה את כפות ידיי בתנועת תחינה ואומרת לה "תפרשי לי שמיכה כאן במטבח. מחר בבוקר אני יוצאת מוקדם. את מצילה אותי!" ומוסיפה חיוך.
"אוי אלוהים שלי, איך אני אגיד לבחורה הצעירה הזאת לא והיא נוסעת לבד, ואמיצה כל כך…", היא ממלמלת לעצמה ומיד מכריזה בהסכמה שהיא תארגן לי משהו ושואלת לשמי. היא חוזרת אחרי בחיוך ענק "סססיר'לי!" ומתחילה לצחוק, ואני מודה לאלוהים.
סבתא איסבל מושיטה לי קערה עם סופגניות קטנות והריח שאופף את כל הבית מכניע אותי לקחת אחת. מאחד החדרים יוצא גבר צעיר ומביא לי נשיקה לשלום לפני שהוא מתיישב לאכול עם איסבל ומההתנהלות בינם אני מניחה שהוא בנה הביולוגי, אך מופתעת לגלות שמדובר בכבאי נוסף. אני מוקסמת מהאופן בו שלושת אנשי ההצלה מרגישים כל כך בבית ומתפקדים בעצמאות בלי לשאול הרבה שאלות. כשמגיע הזמן לישון אני ישנה על הרצפה בחדרה של איסבל על מזרון מתנפח עם 10 שמיכות. "לילה טוב בתי", היא אומרת, ואני עונה "לילה טוב abuelita (סבתאל'ה)".
סבתא זפתא – איסבל על גשר החוצה את הנהר ליד ביתה
בוקר טוב (מאוד)
7:10 בבוקר, השעון מצלצל. "בתי", פונה אלי איסבל ממיטתה ושואלת אם אני רוצה להישאר לחגוג אצלה את השנה החדשה, בהתחשב בכך שאין לי משפחה בצ'ילה והיום זה חג אז שתהיה לי הרגשה טובה. אני חושבת לעצמי שבורכתי בהזדמנות לחגוג סילבסטר בדרך הטובה ביותר ונענית להצעה בתנאי שאעזור בכל ההכנות.
איסבל מצטלבת בכריעה על הרצפה ואני מתיישבת ומקשיבה לתפילתה. בין המילים אני מבינה שהיא מתפללת על הנעדרים באסון הצ'יליאני ומבקשת ישועה ונחמה למשפחותיהם. כשהיא מסיימת אני מצטרפת אליה ל"אמן". היא מספרת לי שהיא מתחילה כל יום בהודיה לאלוהים, שבזכות זה ממשיך ועושה לה עוד ניסים.
אנחנו יושבות לקפה עם לחמניות, סופגניות, חמאה וריבה ומקשקשות כמו חברות טובות. היא לומדת לומר צלחת בעברית ומצחיקה אותי, וכשאני מסיימת לשטוף כלים אני מוצאת אותה בחוץ מעמידה בול עץ על חתיכת גזע גדולה עם גרזן בידה, ומחכה בהתרגשות לבאות: טראאאחח היא מניפה את הגרזן ומבתרת את העץ לשניים ואני צוחקת בסיפוק, ממש סבתא-זאפטה… היא בתגובה מחייכת אלי את החיוך הענק שלה.
הנהר ליד הכפר של איסבל. לאן שלא מסתכלים – היופי בלתי נתפס
אני מבקשת מאיסבל גיגית לכביסה, וכשהיא מנסה לומר גיגית בעברית שתינו מתפקעות מצחוק. שמש בחוץ, דשא ירוק מכל עבר, שמים תכולים, פסגות מושלגות, ציפורים מצייצות ואני כובסת בחצר ומתפללת שכה יהיה לי טוב כל חיי!
הבנות של איסבל מגיעות עם הנכד, הכבאים חוזרים מהעבודה, כולם מברכים זה את זה לשלום ונותנים נשיקות ואף אחד לא מכיר אף אחד. לאחר האוכל יושבים במעגל ושותים מאטה כמיטב המסורת – המגיש מביא את הכוס הקרויה מאטה מלאה עד גדותיה בחליטה ובמים חמים לראשון במעגל, אשר מרוקן לגמרי את המים דרך קשית שמסננת את החליטה, ומחזיר את המאטה למגיש, ששוב מוזג מים חמים על החליטה ומגיש את המאטה לשני במעגל וכן הלאה.
"מילוי אחד של חליטה בכל הכוס מספיק ל-30 תוספות של מים חמים ומעט סוכר אם רוצים", מסבירה לי דודה יולנדה, האמונה על יוזמת המזיגה וההגשה. מאוחר יותר היא מציעה לי להתלוות אליה לטיול בכפר. אנחנו צועדות לאורך נהר שוצף תחתינו ומגיעות לקרון קטן מחובר לכבל עליון. אנחנו יושבות זו מול זו בקרון הקטנטן ויולנדה משחררת את כבילתו לקצה הגדה. הקרון רץ על הכבל ואני מתלהבת ומצלמת את מה שקורה.
יולנדה חוצה את הנהר בקרונית
אנחנו קושרות את הקרון לכבל שמעל הגדה השנייה ויורדות ממנו אל כר דשא שאין לו סוף מול הרים ירוקים ואופק כחול של השמים עם לובן הפסגות הגבוהות והעננים. שמש, נחיל קטן של מים, עצי יער עם פירות, שקט, ציפורים לבנות מצייצות מעלינו ואני מוקסמת ומודה ליולנדה על כך. היא קוטפת כמה פירות קטנטנים סגולים מהעץ ונותנת לי לטעום. זה הוא הקאלאפטה – פרי יער נפוץ בדרום ארגנצ'ילה שטעמו נפלא. בכל פעם שאנחנו עוברות ליד עץ אנחנו קוטפות ממנו פירות ומתענגות על טעמם. יולנדה מראה לי גידולי ירקות, פרות רועות, ובית אחד עומד באמצע כל הטוב הזה שיש לחיים להציע. יולנדה שואלת אם אני מאמינה באלוהים ואנחנו מסכימות שצורתו לא חשובה, אך האמונה והכבוד למשהו גדול ממך ונשגב מבינתך.
ערב הסילבסטר – Feliz ano Nuevo
יולנדה ואני חוזרות מהטיול הקסום והערב יורד לאטו. אני וסבתא איסבל מתארגנות לקראת הערב ויוצאות לבית של בתה בבל. נסיעה קצרה מובילה אותנו לגשר גדול מעל הנהר. כן, סבתא גם נוהגת על ג'יפ.
אנחנו חוצות את הגשר ובביתה של הדודה בבל כל המשפחה נמצאת, ואני מיד מחפשת במה לעזור כדי להרגיש נוח. סבתא מספרת להם על הבת הנוספת שיש לה מאז אתמול ועל איך שאימצה אותי. יולנדה ואני קולפות יחד תפוחי אדמה ולקינוח מגלגלות כדורי ריבת חלב עם ביסקוויטים וטובלות אותם בקוקוס, בזמן שהגברים מדליקים אש בחוץ. אנחנו יוצאות להתחמם באש הבוערת ואני נפעמת מהטבע הפרוש לעיני ומהברכה שאופפת הכל לכבוד השנה האזרחית החדשה. זמן טוב לסגור מעגל ישן ולהיות נוכחת ברגע הזה, לחוש את הקסם בעודו הווה.
מדליקים אש לקראת ארוחת הסילבסטר
בינתיים נתחי טלה וצ'וריסוס נצלים בפלטה שטוחה מלאת שמן מעל האש, ותפוחי האדמה שקלפנו כבר מוכנים בתוך הסיר שהונח לצד המדורה. על השולחן הסמוך מונחים כלים, סלטים ולחם, אבל מה שמעניין את כולם אלו המזלגות ואף אחד לא יושב בשולחן. ביד אחת נועצים את המזלג ומתענגים על טעמו המשובח של הבשר ובשנייה לוקחים תפוח אדמה של ל"ג בעומר להשלמה מסביב לאש המחממת. לאט לאט מגיעים עוד אנשים, דודים, ילדים, כבאים והבדרן של הערב שבכל משפט מצחיק את כולם.
כשנהיה קר נכנסים הביתה ויש אש בקמין ומוזיקה צ'יליאנית, אורות ועץ אשוח, הספות מסודרות במעגל גדול ועל השולחן בפינת האוכל יש מרק ולחמניות. כולם יושבים ומפטפטים תוך כדי המתנה לחצות ואני מבינה כמעט הכל. כעת את מקום המרק והלחמניות תופסים כדורי ריבת חלב, גליליות ממולאות ריבת חלב, פאפאס פריטאס (צ'יפס דרום אמריקאי), סוכריות מגוונות וכוסות לשמפניה.
"על האש" בגרסה הפטגונית
הדודות שמות בכל כוס 12 פירות יער יבשים, השקולים לחודשי השנה הבאה. בחצות ודקה כולם מאחלים שנה טובה- – feliz ano nuevo ומתחיל סשן חיבוקים ונשיקות, קודם מעורב בין בנים לבנות ורק אחר כך בין בני אותו מגדר. כשניגשתי לדוד הבדרן הוא אמר לי מילים אבהיות ויכולתי לראות את האדם הטוב שהוא מבעד לחזות המצחיקה והמאיימת במקצת שפגשתי בתחילת הערב. כמו עוד הרבה אנשים עם הומור חד, יש הרבה לגלות מעבר לחזות המצחיקה ולכאורה חסרת הרגישות שלהם. ואיך אני נתפשת כרושם ראשוני, מי יודע?…
אחרי כל החיבוקים והנשיקות כולם מוודאים שלא פספסו אף אחד ומשיקים את הכוסות לכבוד השנה החדשה, בלי לשכוח לאכול את הפירות שבפנים. המוזיקה ממשיכה ואוכלים ומנשנשים ומדברים ועומדים ויושבים ונכנסים ויוצאים… כמה אכלתי, לעזאזל, אני מרגישה כמו סופגנייה ומחזיקה את עצמי בנימוס לא להירדם עד שהאורחים ילכו. היום אני נשארת לישון אצל דודה בבל על מיטה אמתית.
לפני שסבתא איסבל חוזרת לביתה עם הכבאים היא תופסת את פני בשתי ידיים ומברכת אותי בברכות לבביות, ואילו אני נשארת עם עוד כמה מהדודים אצל בבל. כשהגעתי לחדר בו אשן צנחתי על המיטה מאושרת וקצת עצובה שזה תכף נגמר. ומה יהיה מחר איש לא יודע.
סלפי בדרכים: הכותבת בטיול לאורך הקרטרה אוסטרל
נשיקה לדרך
סבתא איסבל ליוותה אותי, ותלווה אותי עוד הרבה בחיי. שנה אזרחית טובה!
___
שירלי נדרי – מדריכת טיולים הלומדת בסקרנות תרבויות שונות ומשתדלת להעביר זאת הלאה. מאמינה שבכל מפגש קטן מתגלה העולם הגדול. טיילה במשך שמונה חודשים בדרום אמריקה לאחר הדרכת טיולים במזרח אפריקה, ברזיל-ארגנטינה ופינלנד.
חנה בן פורת הגיב:
מרגש ביותר