צ'ילה: מעוף הקונדור

בסקוטלנד קוראים המקומיים לעקב "נשרם של התיירים", באנדים עיטים מוחלפים לעתים קרובות בקונדורים. אבל כל מי שראה קונדור בתעופה לא יטעה שנית. את צלליתו הטיפוסית יוצרים כנפיים ישרות ורחבות עם "אצבעות" בצדדים, זנב יתדי גדול וצוואר קצר. קונדור גדול שוקל לעיתים 12 ק"ג, ובפרו נמדד פרט בעל מוטת כנפיים של שלושה מטרים וחצי! אם מדידה זו מדוייקת, גודל זה גדול מזה שנמדד לגבי האלבטרוס הנודד, וה שהופך את קונדור האנדים לציפור הגדולה והכבדה ביותר המסוגלת לעוף. שטח הכנפיים מגיע לשני מטרים רבועים, ולמרות משקלו הגדול הוא ממריא בקלות רבה: ניתן לראות קונדור עף במשך שעות מבלי לרפרף בכנפיו. הוא נע בכזאת מיומנות ויופי, עד כי ניתן לשכוח כמה מגושם ומכוער הוא על האדמה.

קונדוראצ'י וחגיגות אינדיאניות אחרות
דמות הקונדורים מופיעה במיתולוגיה אינדיאנית בת אלפי שנים. שרטוט מדויק התגלה בין ציורי הענק המסתוריים בנאסקה שבפרו (ציורים הנראים מהאוויר בלבד), וכן בקדרות ובטקסטיל של תרבויות פרה-אינקאיות רבות. האינדיאנים של ההרים אוכלים בשר קונדור, משתמשים בעצמות הכנפיים לחלילים, מטגנים את העיניים לחידוד הראייה ומשתמשים בנוצות לעיצוב מחזיקי סיגריות. את הקשר בין האינדיאנים והכובש מציינים בפולחן מוזר בכמה כפרים בסביבות קוסקו, בירת האינקה. בפארורו וקוטבמבה נוהגים לקשור את רגלי הקונדור שנתפס לצוואר שור באמצעות רצועת עור. שתי החיות הזועמות מובלות אחר כבוד מסביב לפלאזה, עד שכלים כוחותיו של השור. קונדור שנשאר בחיים, זוכה בחנינה למחרת היום. שוורים ומלחמות שוורים – מקורם בספרד, ואילו מצעד הקונדורים מסמל את הצלחת ההתנגדות האינדיאנית.

חגיגה יותר אכזרית מקיימים בכפרים מסוימים בקצה הצפוני של קלחון דה אוהילס בפרו. בין קורדילריות בלנקה ונגרה – שרשרות ההרים "הלבנה" ו"השחורה". קונדוראצ'י (קשירת הקונדור) נעשית בתוך שער, והכפריים מתקיפים באגרופים במלוא המרץ בעודם רכובים מלמטה. אותו אחד שמכה אחרון שולף החוצה את הלשון הצהובה והארוכה של הציפור ומתכבד בפתיחת הפייסטה הבאה. התהליך כולו מלווה בנשיכות הקונדור וכתוצאה מכך נוצרים אצל הפצועים זיהומים מחיידקים שמקורם בבשר רקוב.

האינדיאנים של פרו מרבים בסיפור עלילות דם מפחידות אודות הדורס. יש המאשימים אותו אפילו בגניבת תינוקות. סניור גאלו פלזה, נשיאה לשעבר של אקוודור, מספר כי קונדור שעשועים שהיה לו נורה משום שטרף בעלי חיים צעירים, ופעם נראה עף עם כבש. נערה סקוטית שחיכתה לבדה בבסיס ליד הפיינה הוטרדה במשך כמה ימים על ידי קונדורים, עד שמצאה מחסה במערה.
למעשה – טרם דווח על תקיפת אדם חי.

ציפור או מפלצת
על פי דרווין, יכולים הקונדורים לחיות חמישה עד שישה שבועות מבלי לאכול, וכאשר מזדמן להם, הם בולסים וזוללים עד שובע. קונדור מסוגל לאכול כמויות אדירות של מזון. לאחר ארוחה שכזאת, הקונדור אינו מסוגל להמריא ויהיה עליו ללכת מאות מטרים במעלה הגבעה. עובדה זו מנוצלת על ידי האינדיאנים והספרדים: על מנת לתפוס את העוף, הם נוהגים להניח פתיונות במקום שסביבתו גבוהה כך שהקונדורים מסוגלים לנחות ולאכול, אבל נבצר מהם להמריא לאחר מכן.

לטרף עט הקונדור בסיבובים גדולים. בדרך כלל הוא נוחת במרחק מסוים מהקרבן בגובה קל וצועד במהירות לכיוונו. הנוצות משוכות לאחור והצוואר חשוף – מראה המזכיר מפלצת. על מנת להביא בעלי-חיים למלכודת, הקונדורים מבצעים עבודת צוות מחושבת להפליא: חלקם עסוקים בהברחת החיה לקצה הצוק, ואחרים ממתינים לו מעל הצוק. כעבור זמן קצר לא נראה זכר לקרבן. לעתים נראים 40 קונדורים על נבלת סוס או חיה גדולה אחרת. בצ'ילה כיום הקונדורים נורים פחות ומספרם גדל. לעומת זאת בפרו ובמקומות אחרים בהם אוכלוסיית האינדיאנים גבוהה, הם נדירים.