| מחתים דרכון: וולאס ויניה, איש צבא לשעבר וכיום איש ביטחון של חברת הנפט האמריקאית האליברטון. לאן? לגבול עיראק־כוויית, שם הוא מגן על מתקני החברה. "הייתי בצבא מאז מלחמת וייטנאם, שירתתי באפריקה, במרכז אמריקה, בדרום אמריקה ובמזרח אסיה. אחרי אירועי 11 בספטמבר רציתי להתגייס שוב, אבל עשו לי בעיות בגלל הגיל. מצאתי את העבודה הזאת, ותאמינו לי, זה בדיוק אותו דבר". איך יגיע מישראל לעיראק? המטוס מבן־גוריון ייקח אותו עד עמאן בירדן, ומשם ימשיך אל תוך שדה המערכה. מה עשה אצלנו? טייל בארץ כהיסטוריון חובב. כשסיפר לקולגות שלו בעיראק שהוא נוסע לישראל, הם ניסו להניא אותו מכך בטענה שמדובר בארץ מסוכנת מדי. ואיך הגיבו הישראלים והפלסטינים לעיסוקך? "העיניים של כולם קפצו מחוריהן, וזה מוזר בעיני, כי לישראלים דווקא יש תרבות צבאית". במה שונים ישראלים מפלסטינים? "הישראלים נחמדים ונהדרים, הפלסטינים משקיעים מאמץ רב יותר באירוח הזרים וביצירת קשר טוב איתם". מה ריגש אותו במיוחד? "בעיראק אני משרת ליד העיר נזריה. לא רחוק משם נמצאות החורבות של אור כשדים, שהיא מקום הולדתו של אברהם. כאן ראיתי את מערת המכפלה, מקום קבורתו. זה היה משהו מיוחד". ארז לבד: ספרי היסטוריה לעצמו, וכל מיני שמונצעס (או בלשונו – Knick knacks) לבני משפחתו ולחברים. בין היתר ישלח להם צעיפים משוק העיר העתיקה בירושלים, חולצות טריקו ודמויות מגולפות מעץ זית. ואיזו חוכמה חדשה קנה לעצמו? "למדתי שהפלסטינים הם לא אויבים שלכם יותר משהעיראקים הם אויבים שלנו. בכל אחד מהמקרים יש קבוצות מוגדרות של אנשים רעים שעושות בלגאן". האם הוא נגוע בחיידק המסעות? "אני משתעמם בקלות". לאן נסע בפעם הקודמת? "להולנד. הלכתי לשם 'לצוד' קרובי משפחה. אבותי מצד אבי באו מהולנד למדינת דקוטה הדרומית. הסתכלתי על הארץ הזאת וראיתי כמה היא יפה וירוקה. לא הבנתי למה מישהו ירצה לנסוע משם לדקוטה הדרומית האיומה. זה מין רעיון שעולה באנשים באיזה מוצאי שבת ששותים בו הרבה יותר מדי, 'היי חבר'ה, בואו נלך לאמריקה!" לאן ייסע בפעם הבאה? "הביתה. נמאס לי מכוויית ומעיראק". ואיפה הוא מרגיש בבית? "אני אוהב לנסוע לאלסקה, שם גדלתי, ולמערב ארצות הבית בכלל. אבל אני די אוהב להיות כאן, אני יכול לחיות כאן". |
וולאס ויניה, איש ביטחון, נוסע לעיראק לעשות סדר פורסם 10.8.06 |
Array
(
)