פסטיבל ניקוב הגוף בקראלה, הודו

את הסרטון המופיע בסוף הכתבה הזאת צילמתי במקדש כפרי של האל מורוגן (Murugan) מצפון לטריוונדרום שבמדינת קרלה, דרום הודו. מורוגן (נקרא גם סוברמניאם, סקאנדה או קרטיקאיה), בנו של האל שיווה, הוא אל מלחמה. שיווה יצר אותו מתוך האנרגיה הנשית שלו-עצמו כדי לסייע לאלים הזוטרים במלחמתם עם השדים. הסמל האופייני של מורוגן הוא חנית עם להב שטוח ורחב, דמוי עלה, הנקראת "וול" (Vel), שאותה הוא קיבל מהאלה פהארווטי, אשתו של שיווה.

הטאמילים של דרום הודו חוגגים את חג התהאיפוסאם (Thaipusam), המציין את הולדתו של מורוגן וקבלת החנית, ביום הירח המלא של ינואר-פברואר. חלקם נושאים עליהם מתקן עץ בשם קאוואדי (Kavadi) ועליו חלב או דבש המובאים כמתנה לאל. אחרים, כפי שאפשר לראות בסרטון, מנקבים את לחייהם בשיפודים ארוכים המסמלים את חנית הוול. יש גם כאלה שנושאים על כתפיהם מעין כלוב של מחטים ארוכות שתקועות בגופם, ואחרים עם קרסים שמושחלים בעור – נו טוב, למה לקלקל את ההפתעה? תראו את זה בסוף הסרטון.

רוב המנוקבים הם גברים צעירים; יש בהם גם מבוגרים וילדים, אבל לא נשים

אלה שעוברים את טקס הניקוב הם בעיקר נערים צעירים. אבל יש גם מבוגרים, וכמה ממש ילדים (אבל לא בנות ונשים). לפני הטקס הם עוברים כמה ימים של הכנה והתנזרות, ואז הם מגיעים למקדש, מקיפים אותו שלוש פעמים בתהלוכה עם השיפודים בידיהם ושוטפים את עצמם בדליי מים מבאר המקדש. אחר כך הם מתכנסים במקדש ויוצאים ממנו בזה אחר זה כדי לעבור את הניקוב. כפי שאפשר לראות, בשעת הניקוב עצמו הם נמצאים במצב של טראנס לצלילי תיפוף קצבי של להקה המלווה אותם גם בהמשך. לפני הניקוב הלחיים שלהם נמשחות במשחה לבנה, שכנראה מסייעת לחיטוי ולמניעת דימום, ואולי גם להרגעת הכאב.

כל אחד מהמנוקבים מלווה על ידי אדם שתומך בו, ולפי הצלקות בלחיים אפשר להבין שהמלווים הם כאלה שעברו בעצמם את הטקס בשנים קודמות. עוד אלמנט בטקס, חוץ מהפיל שמופיע בכל חגיגה דתית בקרלה, הוא שני גברים מאופרים ולבושים בהגזמה כדמויות נשיות, שכנראה מסמלות את שתי נשותיו של האל. אבל הם כמובן לא מנוקבים, ומעוררים יחסית פחות תשומת לב מצד הנוכחים.

כל אחד מהמנוקבים מלווה על ידי אדם שתומך בו

אחרי הניקוב כל הפמליה יוצאת מהמקדש לתהלוכה של כמה שעות שעוברת בכפרי הסביבה, עם השיפודים שעדיין תקועים בבשרם. אפשר לראות שחלק מהמשתתפים עדיין בטראנס, אבל יש גם כאלה שנראים די סובלים. אדם אחד שהיה קרוב להתעלפות נלקח הצידה והשיפוד הוצא ממנו (לא נראה בסרטון).

עוד אפשר להתרשם בסרטון מהדגלים האדומים של סניף המפלגה הקומוניסטית שנמצא ממש מול המקדש (נראים בתמונה בהתחלה). דוגמה יפה לניגודים ולסתירות של הודו – ובמיוחד של מדינת קרלה שהיא גם מאד דתית, וגם הרבה שנים בשליטת המפלגה הקומוניסטית.

העוברים ושבים לצד התהלוכה מתייחסים אליה בשוויון נפש

דבר מעניין נוסף הוא ההתייחסות האגבית של אנשים שעוברים ליד התהלוכה באופנועים, ריקשות או מכוניות. התהלוכה נעצרת לרגע כדי לפנות מקום לתנועה בכביש והאנשים עוברים לידה בלי להתרגש. אחרי הכל, אנחנו בהודו, ואין שום דבר מוזר או מפתיע במיוחד בתהלוכה של עשרות אנשים בטראנס דתי, עם שיפודים בלחיים, שעוברת לידך… ובכל זאת, מה אפשר להבין על המנטליות ותמונת העולם של אנשים שבשבילם מראה כזה הוא דבר שגרתי ומובן מאליו?

טקסי ניקוב בחג התהאיפוסאם בקרלה, דרום הודו