פסטיבל הסרטים בברלין

מה משותף ל"מציצים", "החיים על פי אגפא", "שחור" ו"בופור", מלבד העובדה שכולם סרטים ישראלים שזכו לשבחי הביקורת ולאהדת הקהל? התשובה אולי תפתיע אתכם: כולם היו מועמדים לפרס דב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין, אחד מפסטיבלי הסרטים הנחשבים בעולם. ואם כבר הזכרנו את "בופור", אי אפשר שלא להזכיר את במאי הסרט, יוסי סידר, שזכה בפרס דב הכסף, שניתן לבמאי הטוב ביותר.

בשונה מהפסטיבלים בקאן ובוונציה, בברלין כל סרטי הפסטיבל מוצגים בפני הקהל הרחב

פסטיבל הסרטים של ברלין, המכונה ברלינאלה (Berlinale), מתקיים בכל שנה בחודש פברואר במשך כעשרה ימים. הפסטיבל, שהשנה חוגג 65, נחשב לאחד משלושת פסטיבלי הקולנוע התחרותיים החשובים בעולם, ביחד עם פסטיבל קאן ופסטיבל ונציה, והוא הגדול מסוגו בעולם. בדומה לפסטיבלי סרטים בינלאומיים אחרים, גם בברלין יש שטיחים אדומים וכוכבים בינלאומיים שמצטלמים בשמלות נשף נוצצות ובחליפות טוקסידו מהודרות, אבל יש גם הבדלים בינו לבין הפסטיבלים האחרים. ראשית, כמות הסרטים המוקרנים במהלך פסטיבל ברלין והעובדה שהם פתוחים לקהל הרחב, לעומת ונציה וקאן שם ההקרנות נערכות אך ורק בפני מוזמנים, ומי שלא זכה בהזמנה הנחשקת יכול רק לחכות בפתח האולם בתקווה שיצליח לקבל או לרכוש הזמנה של מישהו שנאלץ לוותר. בברלין, לעומת זאת, הכניסה לכל אחד מכ-400 סרטים פתוחה לכל – צריך רק להירשם מראש ולרכוש כרטיס.

הדב הברלינאי מתנוסס מעל אולם הפסטיבל

נחום מוכיח, עורך תרבות ומבקר קולנוע, מצביע על עוד הבדל בין הפסטיבל בברלין לפסטיבלים בוונציה ובקאן. לדבריו, הפסטיבל הברלינאי נותן יותר ביטוי ליוצרים צעירים וחדשים, בעוד שהפסטיבלים האחרים "הולכים על בטוח, מציגים סרטים של במאים ותיקים עם קבלות", הוא אומר. לצד תחרות דב הזהב על הסרט הטוב ביותר, יש בפסטיבל בברלין מסגרות נוספות, דוגמת פנורמה – לסרטים עצמאיים בעלי סגנון ייחודי או כאלה שעוסקים בנושאים מעוררי מחלוקת; פורום – לסרטים תיעודיים, בעיקר של יוצרים צעירים; וג'נריישן, לסרטי ילדים ונוער.

שרון סטון בפסטיבל הסרטים בברלין

מגוון הסרטים בפסטיבל ברלין עצום: במהלך הפסטיבל מוצגים סרטים בינלאומיים בכיכובם של הכוכבים הגדולים ביותר לצד מספר מרשים במיוחד של סרטים עצמאיים, אמנותיים וקלאסיים. השנה במהלך הפסטיבל יוענק פרס דב הזהב של כבוד לבמאי הגרמני, יליד דיסלדורף, וים ונדרס, שבין סרטיו "מלאכים בשמי ברלין", "פריז, טקסס", "בואנה ויסטה סושיאל קלאב" ורבים אחרים.

מעבר לחוויה הקולנועית עצמה, נוסף הייחוד של השתתפות בפסטיבל סרטים בינלאומי על כל הכרוך בכך – פרמיירות חגיגיות, קוד לבוש מוקפד, הצהרות של במאים לפני או אחרי ההקרנה. כל אלה מעניקים לאירוע חשיבות וחגיגיות שלא תמצאו בצפייה שגרתית בסרט, או במילים אחרות: סרט בלי פופקורן ושתייה תוססת…

ציור של גיבורת הסרט "ראן לולה ראן" על קיר בברלין, שברחובותיה הוא צולם

יש משהו מרתק ומושך במיוחד בפסטיבל סרטים בינלאומי גדול וחשוב כל כך המוצג בעיר כמו ברלין – עיר חדשנית, מרגשת, מתחדשת, שלא מפסיקה להפתיע את המבקרים בה, ועם זאת, לא מתכחשת לעברה או שוכחת אותו, גם את חלקיו האפלים. לפני, אחרי ובין הצפייה בסרטי הפסטיבל אפשר לטייל ברחובות העיר, לבקר באתרים המרכזיים, להתרשם מההבדלים באדריכלות של מערב העיר ומזרחה, לנוח בטירגארטן, אחד הפארקים העירוניים המוצלחים באירופה, לטפס לנקודת תצפית גבוהה כדי להשקיף על העיר. וכיוון שברלין שימשה רקע לסרטים שונים, זאת הזדמנות מצוינת לבקר גם באתרים המופיעים בסרטים הללו, בהם הקשתות של גשר אוברבאום, שהצטלם ל"ראן לולה ראן", סרטו של טום טיקוור מ-1998, שער ברנדנבורג, שהצטלם בין היתר לסרטו של בילי וויילדר "אחת, שתיים, שלוש", מראשית שנות ה-60, ועמוד הניצחון, בו ניתן לחזות ב"מלאכים בשמי ברלין", סרטו של וים ונדרס, מ-1987.