1. האקרופוליס באתונה המבנים החשובים ביותר בגבעת האקרופוליס הם: הפרתנון, סמלה של יוון העתיקה, שהוקדש לאלה אתנה, פטרונית העיר. בפרתנון עמד פסלה המרהיב של אתנה, 12 מטר גובהו, מצופה זהב, ומעוטר בשנהב, שאיננו עוד. הארכתיאון (The Erechtheion) נבנה ב-420 לפני הספירה על ידי הארכיטקט קליקרטס בסגנון יוני. החלק המרשים ביותר בו הוא שש הקרטיאדות (Caryatids), פסלי נשים התומכים בגג אכסדרה בחלקו הדרומי. מקדש אתנה ניקה (The Temple of (Athena Nike) נבנה אף הוא באותה שנה בסגנון יוני. הפרופילאה (The Propylaea) שימשה כשער הכניסה לאקרופוליס. אתרי המדרון הדרומי של הגבעה שיחקו תפקיד בחיי התרבות והרוח של אתונה העתיקה. המבנים החשובים בצד זה של האקרופוליס הם: תיאטרון דיוניסוס (Theatre of (Dionysos) מהמאה הרביעית לפני הספירה ומקדש דיוניסוס, האסקלפיון (The Asklepieion) ) שנבנה סביב מעין קדוש, ואכסדרת העמודים הסטואה של אומנס (The (stoa of Eumenes).
כתבה: יעל רגב 2. ארמון אלהמברה, גרנדה, ספרד הסופר האמריקאי ושינגטון אירווינג, שזכה לגור בארמון במשך חצי שנה במאה התשע עשרה, כתב: "קסמו הייחודי של ארמון עתיק וחלומי זה הוא בכוחו להעלות בזיכרון פאר מן העבר, ולייפות את המציאות העירומה באשליות הזיכרון והדימיון". מיקום והגעה: שולי העיר גרנדה בדרום ספרד. הארמון משולט היטב ממרכז העיר. עונה מומלצת: סתיו או אביב. הקיץ כאן לוהט והחורף קפוא. כתב: משה גלעד
3. אנגקור, קמבודיה משנת 802 ועד 1432 לספירה היתה אנגקור מרכז האימפריה החמרית, שבמרכזה הארמון אנגקור טום. בשיאה, במאות ה־11 וה־12, השתרעה האימפריה על שטח שכלל את רוב שכנותיה: תאילנד, וייטנאם ולאוס. סופה בא עליה כשהצבאות התאיים פלשו לאנגקור הבירה ובזזו את אוצרותיה. אחרי פלישה זו הועברה הבירה החמרית לפנום פן, ולמעט תקופת פריחה קצרה נוספת במאה ה־16 נבלעו המקדשים והארמונות ביער הטרופי ושקעו בתהום השכחה. זו לא היתה שכחה מוחלטת; אבל המערב לא גילה עניין באנגקור. היה זה הבוטנאי הצרפתי הנרי מוהוט, שביקר בקמבודיה ב־1860, אשר הצליח לעורר עניין בחורבות המדהימות. ב־1871 החלו הצרפתים לחקור את האתר. המחקר נפסק ב־1972, כאשר מלחמת האזרחים אילצה את הצרפתים לעזוב את קמבודיה. בעבר היה יער העד האיום העיקרי על המקום. בכל זאת, מי שמבקר שם אינו יכול שלא להתפעם מההרמוניה הוויזואלית הנפלאה בין החורבות ליער. הצורות הטבעיות נמצאות ביחסים סימטריים עם הצורות הארכיטקטוניות של המבנים, ושורות העצים מקבילות לשורות העמודים והפסלים. מעל תקרות אבן אפורות מתנשאת תקרת היער הירוקה. מהו סוד הגדולה של אנגקור? ייתכן כי הוא מצוי בצירוף של הארכיטקטורה, האמנות והתפיסה הקוסמולוגית העולה מהיחסים בין הבניינים.הארכיטקטורה של המקדשים החמריים והעיטורים על הקירות עוצבו על פי סדרה של אמונות מאגיות ודתיות. כשרונם של החמרים היה ביכולתם לבטא בארכיטקטורה שלהם את עולמם השמימי של האלים. מעט תרבויות נתנו לכך ביטוי מוצלח עד כדי כך. מתוך כתבה של יגאל צור
4. הפסלים באיי הפסחא מיקום והגעה: אי הפסחא נמצא 3,700 קילומטר מערבית לחופי צ'ילה. אל נמל התעופה שבאי הפסחא ניתן להגיע בטיסה סדירה מטהיטי או מסנטיאגו, צ'ילה. מתוך כתבה של אור רכלבסקי
5. מגדל אייפל, פריז 6. איה סופיה, איסטנבול הכנסייה נפתחה למתפללים ב-537 על ידי הקיסר יוסטינינוס אך כבר באותה שנה וכמה פעמים לאחר מכן נפגעה ברעידות אדמה. עם כיבוש איסטנבול על ידי המוסלמים הפך מחמט הכובש את המבנה למסגד. במסגרת השיפוצים נוספו למבנה מגדלים, כיאה למסגד, אך השרידים הכנסייתיים נותרו במקומם. בשנת 1935, בפקודתו של אתא טורק הפך המסגד למוזיאון. מיקום והגעה: מרכז העיר איסטנבול, תורכיה.
כתב: משה גלעד
7. מקדש קיומיזו, קיוטו קיומיזודרה, היושב בראש גבעה במזרחה של קיוטו, הפך לאחד מהאתרים המרכזיים של העיר. בשנת 1994 נוסף המקדש לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. למבנה המרכזי צמודה מרפסת עץ גדולה, הנתמכת על ידי מאות עמודים, וממנה נשקף נוף מרהיב של העיר. מתחת למרפסת זורם המפל אוטווה-נו-טאקי (Otawa-no-taki), שנתן למקדש את שמו ולמימיו הקדושים מיוחסים כוחות ריפוי. מאחורי המבנה המרכזי נמצא מקדש ג'ישו, מקדש קטן המוקדש לאל האהבה. לפני המקדש שתי אבנים גדולות. מי שיצליח להגיע מאבן אחת לשנייה בעיניים עצומות יזכה למזל באהבה. הגעה: מתחנת האוטובוס המרכזית של קיוטו, יש לקחת את האוטובוס בקו 206 או 100 ולרדת בתחנת קיומיזו-מיצ'י (Kiyomizu-michi) או גוג'ו-זאקה (Gojo-zaka). משם יש לטפס במעלה הגבעה במשך כ-10 דקות. כתבה: איילת נעמן 8. הקרמלין והכיכר האדומה, מוסקבה הקרמלין (ברוסית: מבצר) היה בעבר מקום מושבם של המלכים, אחר כך מבצרם של המנהיגים הקומוניסטים וכיום ביתו של נשיא רוסיה ומוזיאון ענק. הקרמלין הוא לבה הפוליטי של מוסקבה מזה שנים רבות, ומכאן נוהלה ברית המועצות כולה בעבר. המתחם ממוקם על גבעת בורוביצקי (Borovitsky) שמעל נהר מוסקבה, ממערב לכיכר האדומה, ומוקף חומות ומגדלים שנבנו במהלך המאה ה-15. המתחם כולו הינו אתר מורשת עולמי של אונסק"ו. על האתרים המרכזיים במתחם הקרמלין נמנים בית האוצר, המכיל אוסף מרתק של אוצרות הצארים והכנסייה, קתדרלת העלייה לשמיים שנבנתה ב-1479, ארמון הפטריארך שנבנה בין השנים 1655-1653 ומשמש כיום כמוזיאון ומגדל הפעמונים של איוואן הגדול שחולש על קו הרקיע של הקרמלין במגדליו עטורי הכיפות המוזהבות. ליד המגדל ניצב פעמון הצאר (Tsar kolokol) העצום שמשקלו 202 טון. פעמון זה, שהוא הגדול בעולם, מעולם לא השמיע אף צלצול. כתבה: יעל רגב 9. טירת נוישוויינשטיין, גרמניה מבנה אקסטרווגנטי מסוג זה יכול היה להיוולד רק במוחו של לודוויג השני מלך בוואריה, הידוע כלודוויג המשוגע. לודוויג כתב לידידו המלחין וגנר מכתב ובו תיאר בפרוטרוט כיצד ברצונו שהטירה תיראה, תיאור שהפך למציאות. תהליך הבניה של הטירה נמשך 17 שנים, ולמרבה הצער לודוויג זכה להתגורר בה רק תקופה קצרה עד למותו המסתורי בגיל 41, ימים ספורים לאחר שאולץ לנטוש את כסאו בשל אי שפיותו. זמן קצר לאחר מותו של לודוויג ב-1886, נפתחה הטירה לקהל הרחב. בתוך הטירה ניתן לחזות בציורים מרהיבים המציגים סצנות מהאופרות של וגנר. יחד עם זאת, רבים מ-360 חדרי הטירה לא מקושטים כלל, שכן עד מותו של לודוויג השני נסתיים עיצובם של רק 14 מהחדרים.
10. פסל החירות, ניו יורק השיר "הקולוסוס החדש" מציב אותו כהמשכו של אחד משבעת פלאי העולם העתיק. שיר זה שנכתב בידי אמה לזרוס נחקק על לוח ליד בסיסו של הפסל ב-1903. הגעה לאי במעבורת שיוצאת מבאטרי פארק בכל חצי שעה. הכניסה לפסל חינם, השיט במעבורת עולה בין שלושה לשישה דולר. האתר פתוח משמונה וחצי בבוקר עד חמש אחר הצהריים. עונה מומלצת: כל השנה
כתב: משה גלעד 11. סטונהנג', בריטניה במהלך השנים הועלו השערות לפיהן האתר הוקם על ידי דרואידים, רומאים, דנים ואפילו צרפתים. כיום ידוע כי סטונהנג' נבנה בשלבים בעבודה שהחלה לפי כ-5,000 שנה ונמשכה כ-1,500 שנים. בשנת 1,500 לפנה"ס לערך, הובאו אל האתר אבני הענק (מונוליתים), שהן סימן ההיכר של סטונהנג'. האבנים הוצבו בצורת מעגל ומעליהן הונחו אבנים בגודל דומה כמעין משקופים. מערך הדולמנים הזה מכונה מעגל סרסן (sarsen). אבנים אלה נחצבו ככל הנראה באזור מרלבורו דאונס (Marlborough Downs) שנמצא במרחק 32 ק"מ מהאתר ומעריכים כי נדרשו כ- 600 איש כדי להזיז כל אחת מהאבנים הללו ששקלה כ-50 טון. הפרסות הפנימיות של סטונהנג' מסודרות על ציר השמש, כשהיא זורחת ביום הארוך בשנה ושוקעת ביום הקצר בשנה. למרות הצבת האתר לפי ציר זה, החוקרים עדיין לא יודעים לאיזו מטרה הוא נבנה. אבל ישנן מספר השערות, אחת מהן גורסת כי המקום שימש כשעון אסטרונומי המאפשר מעקב אחר עונות השנה ואילו השערה אחרת טוענת כי המקום שימש כאתר תפילה פולחני הקשור לשמש. הטענה המקורית ביותר גורסת כי המקום שימש כאתר נחיתה לעב"מים!!!
כתבה: איילת נעמן 12. בית האופרה של סידני בהתחשב באירועים שהתרחשו במהלך הבנייה, קיומו של בניין האופרה הוא נס. ב־1954 מונתה ועדה שתפקידה היה לייעץ לממשלה בעניין בנייתו של בית אופרה. האתר שנבחר היה בנלונג פוינט (BENNELONG POINT) שעד אז היה תחנת חשמלית. הוועדה הכריזה על תחרות, ו־233 תוכניות אדריכליות הגיעו לסידני ממקומות שונים בעולם; אחת מהן היתה של האדריכל הדני יורן יוטסון. הבניין המוצע היה צר מדי, את ה"מפרשים", שיצרו את הקירות והגג, אי־אפשר היה להקים בטכנולוגיה של שנות החמישים, אבל למרות הכל לא יכול היה חבר השופטים להתעלם מהתוכנית המדהימה והדרמטית שהציג הדני, והבנייה החלה ב־1958. מלכתחילה היא לוותה בבעיות תקציב עצומות. הקמת המבנה, שהיתה אמורה להימשך ארבע שנים ולעלות שבעה מיליון דולר, ארכה 15 שנים ועלתה 102 מיליון דולר. ב־1966 עזב יוטסון את עבודתו ואת אוסטרליה, מר נפש וכועס. הוא לא חזר מעולם לראות את פרויקט חייו. את המשימה המשיך צוות של ארכיטקטים אוסטרלים צעירים. בספטמבר 1973 הועלתה על הבמה האופרה הראשונה, "מלחמה ושלום". חודש לאחר מכן פתחה המלכה אליזבת השנייה את הבניין באופן רשמי. באותה תקופה היתה העיר מרכז מסחר חשוב ומוקד חשוב של התרבות האיסלאמית. ב-1450 כבר חיו בעיר, שנוסדה במאה ה-12, 100,000 תושבים, רבע מהם היו מלומדים. ימי הזוהר של העיר היו בין השנים 1591-1403, אז סוחרים צפון אפריקאיים רבים עברו בעיר והחליפו מלח, בדים וסוסים בזהב ובעבדים. באותו תקופה כונתה העיר "עיר הזהב". ב-1591 נכבשה העיר על ידי מרוקו ומהר מאוד תושביה המלומדים של העיר, שנחשדו בחוסר נאמנות, נעצרו, הוגלו ואף הוצאו להורג. לאחר מכן הפכה טימבוקטו למקום מסוכן, מה שהגביר את המסתורין שאפף את העיר. ב-1788 יצרה קבוצה מאנגליה את ה"אגודה לקידום גילוי האזורים הפניימים של אפריקה", ששמה לה כמטרה בראש ובראשונה להגיע לטימבוקטו. הניסיון לא זכה להצלחה רבה, ואחד מחברי הקבוצה, מונגו פארק, נשדד, עונה ולבסוף הוטבע. ב-1824, האגודה הגיאוגרפית של פריז הציעה פרס לאירופי הראשון שיצליח לבקר בטימבוקטו ולחזור בחיים. מגלה הארצות הסקוטי גורדון ליינג הצליח במשימה ב-1826, אך לא זכה לקבל את הפרס שכן הוא נרצח יומיים לאחר עזיבתו את העיר. ב-1894 נכבשה העיר על ידי צרפת, ששיקמה את העיר באופן חלקי. ב-1960 היא הפכה לחלק מהרפובליקה העצמאית של מאלי. מיקום והגעה: העיר שוכנת בצפון מאלי, ליד נהר הניג'ר. לבירת מאלי, במאקו, ניתן להגיע בטיסות ישירות מפיז ומשם להמשיך בטיסת פנים לטימבוקטו. |