פורטוגל היא מסוג המקומות שקל מאוד להתאהב בהם. הערים העתיקות על ראשי גבעות שחולשות על הנוף, כפרי הדייגים הקטנים, החופים המפורצים שכמו נלקחו מתוך גלוית נוף שהודפסה בצבעים בוהקים במיוחד, הנהרות רחבי הידיים שזורמים בעמקים ירוקים, מזג האוויר הנעים ברוב חודשי השנה, אפילו עבודות הקרמיקה הססגוניות, שעושות חשק לזרוק את הכלים הסטנדרטיים ולמלא את הארון בצלחות וספלים מתוצרת מקומית. ועוד לא הזכרנו את המטבח המקומי המשופע בדגים ובמאכלי ים טריים, את היינות המצוינים, שמייצאים מכאן לרחבי העולם (גם אצלנו אפשר לקנותם), ואת הפורט, אותו יין מחוזק ומתקתק, שמיוצר מענבים הגדלים בעמק הדורו, ליד פורטו, שעל שמה הוא נקרא. לקריאה נוספת:  נהר הדורו זורם דרך נופים פסטורליים של גבעות ירוקות, כרמים וחוות. באזור זה מייצרים את יין הפורט המפורסם
המטייל בפורטוגל מרגיש שהוא באירופה, אבל כזאת שמתנהלת בקצב שונה, נינוח יותר ועם טעם של פעם. לתחושה הזאת אחראי, בין השאר, הבידוד של פורטוגל. ספרד, שכנתה הענקית לחצי האי האיברי, עוטפת אותה מצפון וממזרח ומהווה חיץ בינה לבין מדינות אירופה האחרות. האוקיינוס האטלנטי, שלחופו פורטוגל שוכנת, קרץ לאורך ההיסטוריה לספנים ומגלי עולם לצאת מכאן מערבה, לעבר יבשות לא נודעות. ההתפשטות של פורטוגל לא הוגבלה למסעות תגלית וכללה גם כיבושים מרחקי לכת. קשה להאמין, כשמטיילים במדינה הקטנה והשלווה הזאת, אבל במאה ה-16 פורטוגל היתה מעצמה של ממש, ששלטה בשטחים נרחבים באמריקה הדרומית, באפריקה ובדרום אסיה. 
האוקיינוס האטלנטי, שבעבר נשא על גליו את מגלי העולם מערבה, משמש היום כיעד נהדר לחופשות ולגלישת גלים
למרות הגיוון הנופי הרב של פורטוגל, מרבית המטיילים נוהגים להתמקד בעיקר באזורים מסוימים: נקודת ההתחלה היא כמעט תמיד ליסבון, בה נשארים לרוב יום או ימים אחדים, וממנה יוצאים צפונה, לאורך החופים היפים המוקפים ביערות אורנים אל פורטו (Porto), ולעיתים צפונה ומזרחה ממנה. ויש המדרימים לאורך החופים החלומיים שמדרום לליסבון עד לאלגרבה (Algarve), המחוז הדרומי ביותר בפורטוגל, שבתוך שני עשורים הפך ממקום מנומנם ונידח שעיקר תהילתו באה לו מהעובדה שהנקודה המערבית ביותר באירופה נמצאת בתחומו למגנט לגדודי תיירים, רבים מהם בריטים, שנמלטים מהאפרוריות האנגלית לטובת החופים שטופי השמש ומזג האוויר היבש והחם. וכדי לתת להם הרגשה קטנה של בית בעיצומה של החופשה השנתית, נבנו כאן לא מעט מגרשי גולף עתירי מדשאות. 
מגדל בלם, על גדת נהר טז'ו בליסבון. למרות שבירת פורטוגל נעימה ומסבירת פנים, מומלץ לטייל גם מחוץ לעיר
למרות שהחופים של פורטוגל יפים להפליא וברבים מהם יש שירותי התיירות מפותחים (אבל לא יתר על המידה, כמו שתמצאו בקוסטה דל סול הספרדית) מומלץ בחום להיפרד מהחופים לטובת כמה מקומות בפנים המדינה. רוחבה המקסימלי של פורטוגל הוא 220 ק"מ, כך שלאן שלא תיסעו, הנסיעה תהיה קצרה למדי. כדאי, למשל, להרחיק צפונה אל רכס אשטרלה (Serra da Estrela, "הרי הכוכב" בפורטוגלית), עם הפסגה הגבוהה ביותר בפורטוגל היבשתית (באי פיקו שבאיים האזוריים נמצא ההר הגבוה ביותר במדינה). אין צורך להיות מטפסי הרים מנוסים כדי להגיע לפסגה ולנופים המפעימים הנשקפים ממנה – כביש סלול מוביל לנקודה הגבוהה ביותר ברכס, שם אפשר לטייל ברגל ובחורף גם לגלוש באתר סקי קטן.
רכס אשטרלה, "הרי הכוכב" בפורטוגלית, בצפון-מזרח המדינה. בחורף פועל כאן אתר סקי קטן
מקום נוסף שלא כדאי להחמיץ הוא העיר היפהפייה אבורה (Avora), כ-150 ק"מ מדרום-מזרח לליסבון, שמרכזה העתיק הוכרז כאתר מורשת עולמית, ואין פלא: בשטח של כקילומטר רבוע נמצאים מאות ואפילו אלפי בניינים עתיקים רבי רושם. בין האתרים המרכזיים באבורה נציין את הקתדרלה הגותית המרהיבה, הגדולה בפורטוגל, את האקוודוקט האדיר, שנמתח לאורך תשעה קילומטרים ואשר נבנה כדי לספק מים לעיר, ואת הארמון המלכותי שבו, ב-1497, קיבל ואסקו דה גאמה את המנדט להוביל מסע תגליות אל עבר הודו הרחוקה.
עם חברים בעיר העתיקה של אבורה. בשטח של קילומטר רבוע אחד יש אלפי בניינים עתיקים מרהיבים
בקוימברה (Coimbra) המקסימה, על גדת נהר מונדגו מצפון לליסבון, תוכלו לראות את האוניברסיטה העתיקה ביותר בפורטוגל, שנוסדה ב-1290. עד סוף המאה ה-15 התגוררה בעיר קהילה יהודית גדולהף ואולם בדיוק בשנה שבה ואסקו דה גאמה החל את מסעו להודו – 1497 – הוציא מלך פורטוגל צו גירוש ליהודי ארצו, ומי שלא עזב אולץ להתנצר, ובכך בא הקץ לקהילה היהודית המפוארת של קוימברה.
תצפית נוף יפהפייה באי מדיירה. הבריטים אימצו את האיים בחום
אם תרצו לצאת ל"חופשה בתוך חופשה", פורטוגל מציעה שני יעדי איים השייכים לה – מדיירה והאיים האזוריים. מדיירה, ארכיפלג בן חמישה איים באוקיינוס האטלנטי ממערב לפורטוגל ומצפון לאיים הקנריים, השייכים לספרד. רק שניים מהאיים, מדיירה ופורטו סנטו, מיושבים והם מהווים אתר נופש פופולרי, שגם במקרה הזה הבריטים אימצו בחום (כשצ'רצ'יל פרש מהחיים הפוליטיים הוא בחר להתגורר במדיירה).
האיים האזוריים נהנים ממזג אוויר נוח כל השנה, מנופים געשיים וממיעוט תיירים. מה צריך יותר מזה?
האיים האזוריים מרוחקים אף יותר מהיבשת, כ-1,500 ק"מ בקו אווירי מליסבון. תשעת האיים, שבדומה לאיי מדיירה התגלו על ידי ספנים פורטוגליים במאה ה-15, נהנים ממזג אוויר נוח לאורך כל השנה, עם נופים געשיים ומיעוט של תיירים. הפסגה הגבוהה ביותר בפורטוגל נמצאת כאן – הר פיקו (Pico), על אי באותו שם, מתנשא לגובה של 2,351 מ' ומי שכוחו במותניו (וברגליו) יכול לשכור את שירותיו של מדריך מקומי ולהעפיל אל הפסגה המחודדת.
לישון כמו מלך בפוסאדה שבעיר קואלז. הלינה בפוסאדות מחברת להיסטוריה ולמסורת המקומית
מידע מעשי
איך מגיעים? בעונת התיירות, בין מאי לאוקטובר, חברות תעופה ישראליות מפעילות טיסות שכר בין ישראל לליסבון ולפורטו. בשאר השנה אפשר להגיע בטיסת המשך, למשל טיסה של אל על דרך ציריך או טיסה של בריסל איירליינס דרך בריסל.
איפה לנים? התשתית התיירותית בפורטוגל מפותחת ויש בה מלונות בכל הרמות ולכל הטעמים, ממלונות ספא מפנקים ועד אירוח כפרי פשוט ונעים. חוויה ייחודית, שלא כדאי להחמיץ, היא לינה בפוסאדות (Pousadas). בפורטוגל יש כמה עשרות פוסאדות, מלונות הממוקמים בבניינים היסטוריים – מנזרים, טירות, חוות מסורתיות וכדומה. הפוסאדות מעוצבות באופן אותנטי ופעמים רבות משלבות בין מבנים עתיקים ועיצוב מסורתי לנגיעות מודרניות וכל הפינוקים האפשריים. השהות בפוסאדות מאפשרת לספוג את האווירה ואת ההיסטוריה של האזור. רוב הפוסאדות ממוקמות באזורי נוף מקסימים והן מציעות, בנוסף ללינה, גם אוכל מקומי מסורתי. |
לקריאה נוספת:  | | טיול ברכב בין שתי הערים הגדולות של פורטוגל, ליסבון ופורטו, עובר דרך עיירות יפהפיות, נהרות גדולים, מצוקים דרמטיים וחופים מקסימים, וכולל ביקור בארמונות ובספרייה עתיקה מיוחדת במינה (עם עטלפים אמיתיים!). ראו הוזהרתם: רוב הסיכויים שבסוף המסלול תתקשו לעזוב |
צילומים: שאטרסטוק, אייסטוק, לשכת התיירות של פורטוגל Portugal Tourism |
