בפארק הלאומי קאקאדו, בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, יש שתי עונות – העונה היבשה (יוני-אוקטובר) והעונה הרטובה (נובמבר-מאי) בה פחות מומלץ ואף קשה לטייל בגלל השטפונות הקשים. בחרנו להגיע לקאקאדו בסוף יולי בתקופה היבשה, שנחשבת לשיא עונת התיירות בפארק הלאומי. נכנסנו למרכז המידע הראשון – פונדק הדרכים נהר המארי (The Marry River Road House), הממוקם מיד אחרי הכניסה לפארק, על מנת להתרענן ולהצטייד במפות ובמידע על הפארק. בכל מרכז מידע בקאקאדו יקפידו הריינג'רים למלא את ידיכם בשלל עלוני מידע וחוברות על הפארק, אבל אחרי שגילינו שחומר הקריאה רב והזמן קצר פנינו לריינג'ר חביב שעבד במקום כדי לדלות ממנו מידע שהתברר כיקר ערך. המשכנו בכביש הראשי (והיחיד) הקאקאדו היי-ווי החוצה את הפארק מכיוון דרום לצפון-מזרח, ולפי הסבריו של הפקח פנינו ימינה לדרך עפר תלולה. נסענו כמה מאות מטרים עד שהגענו לשלט האוסר להמשיך עם הרכב. חנינו והמשכנו ברגל. איש מלבדנו לא נראה בסביבה. כנראה שגם בעונה הבוערת מתפזרים כל התיירים הפוקדים את הפארק בצורה טובה על פני 20,000 הקמ"ר העצומים. קפצנו לבריכה הצלולה והבטוחה מתנינים בזכות מיקומה הגבוה, ופשוט התענגנו. נוף בראשיתי, צליל מים מפכים, שלווה ונופים בלתי נגמרים. עברנו מבריכה לבריכה, בעודנו מטפסים על הסלעים ובכל פעם קיבלנו מידת חמימות שונה של המים (קר, קפוא, ממש קפוא) וזווית שונה ומדהימה על הנוף. על אף שהטיול שלנו בקאקאדו היה קצוב לחמישה ימים בילינו יום שלם במקום הקסום הזה. יתרה מכך, לאחר חמשת הימים בהם ביקרנו בפארק על שלל אתריו אני סבורה שזהו בהחלט היה הדובדבן שבקצפת. לאחר שצפינו בשקיעה היפה ביותר שראינו אי פעם, נאלצנו להיפרד ממנה מבעוד מועד על מנת לעשות את דרכנו למטה כשיש עוד מעט אור. רשרושי השיחים העידו שאנחנו לא לבד, ולאחר שהארנו לכיוון השיחים עם פנס גילינו שאנחנו מוקפים בוואלאביס (קנגורו מהסוג הקטן) שליוו אותנו בעניין, מה שרק הוסיף לתחושת הקסם שעוד אפפה אותנו. הופתענו לגלות שרוב התיירים במקום הם אוסטרלים, שיצאו לפנסיה, רכשו קרוואן והם מטיילים איתו בכל אוסטרליה. אגב, נושא השיחה החביב על האוסטרלים המטיילים הוא בעיית הקנגורוס הקופצים לכביש, נדרסים וגורמים להמון תאונות דרכים. |
"הפארק הלאומי קאקאדו" בצפון אוסטרליה, שמוגדר כנכס עולמי על ידי אונסק"ו, הוא לא מה שציפיתם. שטחו כשטח מדינת ישראל ורבים מתארים בעיני רוחם מרבצי דשא אדירים, עצים ואגמים. ביקור מגלה שהשטח הגדול די צחיח ורוב האגמים הנראים יותר כמו ביצות ענק שורצים תנינים. החכמה הגדולה היא למצוא בתוך השטח הענק את שכיות החמדה. הנה הן לפניכם פורסם 15.8.11 |
חתונה בטהיטי
תגובות
תגובות
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 700
[name] => אוסטרליה
[slug] => %d7%90%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 700
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 699
[count] => 153
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 699
[name] => אוקייניה - אוסטרליה והפסיפיק
[slug] => australia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 699
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 333
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )
לוטם הגיב:
האם אפשר לקבל הסבר מפורט יותר לגבי ההגעה לבריכות?
מתכננים להיות בקקדו במהלך השבועיים הראשונים של יולי
תודה!