פארק הפסלים ביורקשייר – לחבק עץ

פארק הפסלים ביורקשייר שבצפון אנגליה (Yorkshire Sculpture Park) הוא מקום קסום. הקסם טמון בעובדה שהפארק פתוח לכולם – תינוקות בעגלה, ילדים צעירים, מבוגרים, נכים, בקיצור בני אדם. הוא ידידותי גם לחיות מחמד, הוא פותח בפני כל מבקר עולם של חוויות, והכניסה אליו היא בחינם.

הפארק נולד לפני יותר מ-30 שנה והוא משתרע על שטח אדמה עצום שהיה שייך לבית אצולה כפרי מהמאה ה-18. באפרים ובאחו רועות כבשים, ליד הנהר ובמקווי המים מגעגעים ברווזים, דיר הכבשים הפך לגלריה מאורכת וצרה ומרכז המבקרים שנטמע בנוף זכה למחמאות ולפרסי ארכיטקטורה, אבל זה לא העיקר.

יצירה של האמן הקטלוני חאומה פלנזה | צילומים בכתבה: יונית קמחי

מה כן? הדיאלוג. בין המבקרים והאמנים שיצרו והשאירו כאן חותם. חלקם בעבודות פיסול קבועות, חלקם עם פסל אחד או שניים שפיסלו, וחלקם בעבודות אמן אורח רחבות יריעה והיקף. הדיאלוג בין האדם לטבע מתנהל בין האמנים לסביבה, בין המבקרים, בין יצירות האמנות השונות שפזורות במרחב. דיאלוג מאוד אישי בקצב ובחוויה שהוא מייצר.

תחת כיפת השמיים, במרחבי הנוף
חלק מהקסם נובע מכך שזהו מוזיאון פתוח, רובו תחת כיפת השמיים, במרחבי נוף נפלאים שאור אפור רך, אנגלי כל כך וקריר מהווה תפאורה. אנחנו, בני האדם, לא זקוקים כאן לשום ידע מקדים כדי ליהנות: לא בהיסטוריה ובתולדות האמנות, לא בזרמים וז'אנרים או בשמות של אמנים. אין כאן עשרות חדרי גלריה צפופים ועמוסים, אלא הזדמנות ייחודית לנשום את כל גווני הירוק שיורקשייר מספקת ופשוט לתת לרגליים להוביל אותנו בשבילים המסומנים או דרך מרחבי האפרים, לתת לנשמה דרור לעוף, לפתוח את הראש ולתת לזמן את המרחב שהוא זקוק לו.

פסלים של ברברה הפוורת'. ה"עין" הפעורה מתבוננת בפסלים האחרים ובנו, המבקרים 

הנרי מור וברברה הפוורת' היו בין האמנים הראשונים שעבודותיהם הוצבו כאן. פסלי הברונזה של הדמויות האנושיות של מור, עגולות, רכות, גדולות מהחיים, נטועות במרחב, צופות אל הנוף יחד איתנו. משפחת האדם של ברברה הפוורת' עשויה ממקבץ יפהפה של עמודי ברונזה אפורים וכהים. לכל אחד עיגול או אליפסה, כמו עין אנושית בתוך הצורה הגיאומטרית, ממנה ניבט הירוק של הצמחייה, פיסת שמיים ועוד מישהו מהמשפחה… פעם חלל העין נמצא בראש הדמות ופעם בבטן. עמודי הפסלים מפוזרים במורד רך, מתבוננים אחד בשני ובנו, המטיילים ביניהם. כבר אמרנו – דיאלוג.

הפארק פתוח לכולם – מתינוקות ועד קשישים, הוא ידידותי לבעלי חיים והכניסה בחינם

הושט היד וגע בם
במהלך השנים הוזמנו לכאן אמנים יוצרים מהשורה הראשונה, ששמם הולך לפניהם, כמו גם אמנים צעירים שרק מתחילים ליצור ולבטא את העולם הפנימי שלהם. היוצרים מגיעים לפארק, סובבים בשטח, נושמים את גווני הירוק של הקיץ האנגלי הקצרצר ואת המציאות של האור האפור הרך ושלגי החורף כתפאורה, ותשומת לב רבה ניתנת כמובן למיקום של העבודות בשטח. וכך בכל עונה החוויה נצבעת בגוונים רגשיים אחרים ועובדה זו רק מעצימה את החוויה שלנו, את הדו שיח שמתנהל בין היוצר, היצירה, המרחב ונולד גם אצלנו במרחב השיטוט בין העבודות. זה מוזיאון שאין בו שלטי "לא לגעת" להיפך, הושט היד וגע בם… תטפס, תמשש את החומר, תיכנס, שחק מחבואים עם הצורה. והג'סטה הכי אנושית לחבק מוצאת כאן את ביטויה בתערוכה רטרוספקטיבית מופלאה של אמן קטלוני מרתק, חאומה פלנזה, שביקר והציג בארץ ועבודותיו מפוזרות ברחבי העולם.

מחבקים עצים. יצירה של האמן הקטלוני חאומה פלנזה 

עיסוקו: תקשורת ודרכו מופלאה: בחומרים הייחודיים ויוצאי הדופן שהוא בוחר, בביטוי האמנותי של הקשר בין בני אדם והקשרים תרבותיים מעולם הכתב והאותיות, מהשפה, הספרות והמוזיקה שספג בילדותו ומתורגמת לפיסול מאתגר אינטלקטואלית ומרתק. הקשר אל הסביבה בולט היטב לא רק במיקום הפסלים, אלא במקבץ מרהיב שכולו בקשר בין האדם והעץ. וכאן בדיוק מבליטה האמנות את יכולתה למלא, לרגש, להפתיע. כי לחבק עץ זה להרגיש קצת כמו לגדול בידיים טובות. כי לחבק עץ זה להרגיש נפלא. בעולמנו כבר קיימות קבוצות אנושיות ותנועות העוסקות בלחבק ולפתח מודעות לחשיבות העצים בחיינו. בכל מקום וארץ בדרך אחרת. אפילו יום בלוח השנה המוקדש לכך.

לחבק עץ, עבודה של חאומה פלנזה

האם העץ משרה שלווה על המחבק אותו? עבודותיו של פלנסה מעלות שאלות ומחשבות. האם אנחנו סוגרים עליו בשתי ידינו ואין לו מוצא ועתיד? האם אנחנו מחבקים את העץ? מגוננים עליו? לאן שלא תיקח אתכם חווית הביקור בפארק הפסלים ביורקשייר, זו חוויה מיוחדת. וכן, לחבק עץ זה נפלא. מומלץ מניסיון אישי.

יונית קמחי – צלמת, מרצה ומדריכת טיולי תרבות בעולם. tarbutiur@gmail.com