פארק אולימפיק, וושינגטון – משכן האלים

חצי האי אולימפיק (Olympic Peninsula), הנמצא במדינת וושינגטון, הוא גוש הררי מיוער, המגן על האי הקנדי ונקובר מפני סערות האוקיינוס. במרכזו של חצי האי, שהתגלה על ידי ימאים ספרדים ב-1774, נמצא פארק אולימפיק, שהוא אולי המגוון שבפארקים של ארצות הברית – בכל הנוגע לנוף, לאקלים ולטבע.

עוד פארקים בארה"ב כאן

בפארק, ששטחו כ-3,580 קילומטרים רבועים, יש הבדלי גובה ניכרים, מחוף הים עד פסגת הר אולימפוס (2,650 מטר). את שם ההר טבע סַפן אנגלי, ג'ון מירס, שב-1778 צפה מרחוק בפסגה המרשימה. מירס אמר, "זה מקום הראוי למשכן האלים", וקרא להר "אולימפוס".

המדרונות המערביים של ההרים המתנשאים כאן הם האזור העשיר ביותר בגשמים בארצות הברית. בממוצע יורדים בהם כ-3,000 מילימטרים גשם בשנה, ובהר אולימפוס מגיעה כמות המשקעים ל-3,600 מילימטרים. הודות לכך התפתח בעמקים הסמוכים יער גשם שופע. אין זה יער גשם טרופי, כדוגמת זה של אגן האמזונס, אבל הוא מרשים לא פחות.

הצד המזרחי של ההרים נמצא בצל הגשם, והוא יבש למדי. בתחומי הפארק יש גם רצועת חוף, שאורכה שמונים קילומטר ורוחבה כקילומטר וחצי, ובין ההרים יש כשישים קרחונים. לכן, האמירה הנפוצה שלפנינו "שלשה פארקים תחת שם אחד" אינה מופרכת: יש כאן שלושה עולמות אקולוגיים: יער גשם, רצועת חוף וקרחונים.

הפארק עשיר גם בבעלי חיים, ובהם טורפים כמו הדוב השחור והפומה, שהסיכויים להיתקל בהם קטנים. אחד מבעלי החיים הידועים באזור הוא אייל רוזוולט, הקרוי על שם הנשיא תיאודור רוזוולט. למעשה, אוכלוסיית האיילים היתה אחת הסיבות שהובילו להכרזת המקום כ"שמורת יער" ב-1897. ב-1909 הכריז עליו הנשיא תיאודור רוזוולט כעל "מונומנט לאומי", וב-1938 הפך אותו הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט לפארק.

אייל רוזוולט, הקרוי על שם הנשיא תיאודור רוזוולט, בפארק הלאומי אולימפיק | צילומים: שאטרסטוק

בפארק יש כ-1,000 קילומטר של שבילים, כמה מרכזי מבקרים ותחנות מידע, שם ניתן לקבל מפות שבילים, המלצות על מסלולים ומידע מעודכן על מזג האוויר, על נוכחות בעלי חיים ועוד. במרכז המבקרים הראשי, ה-Olympic National Park Visitor Center יש תצוגה יפה על הטבע, הגיאוגרפיה וההיסטוריה של האזור.

ניתן להגיע לפארק בכמה דרכים. מצפון, מהאי ונקובר, ניתן להפליג במעבורת אל פורט אנג'לס (Port Angeles), ומשם לנסוע דרומה, עד הכניסה לפארק. אם באים ממזרח, מכיוון סיאטל, חוצים במעבורת את Puget Sound, עד האי ביינברידג' (Bainbridge), ומשם נוסעים צפונה בכביש 305. ממשיכים בכביש 3, וממנו פונים בכביש 104, אל כביש 101, המקיף את הפארק. אפשרות נוספת היא לנסוע מסיאטל לטאקומה (Tacoma), ומשם צפונה בכביש 16. ממשיכים בכביש 3, שממנו פונים בכביש 104, וממנו לכביש 101 (אופציית המעבורת עדיפה).

אם באים מדרום, מכיוון קליפורניה ואורגון, נוסעים בכביש 101. אם נוסעים בכביש הבין-מדינתי 5, יש להצפין עד טאקומה, ומשם להמשיך בכביש 16 (ראו לעיל). תהיה הדרך שבה תגיעו אשר תהיה, המסלול שלהלן מאורגן לפי תצורות הנוף והטבע השונות של הפארק, ולא בהכרח לפי המיקום הגיאוגרפי של כל אחת מהן בתחומיו.

יערות המסתורין
יער הגשם של הפארק הוא יער מחטני. העץ השולט בו הוא אשוחית סיטקה, כשבצידו מופיע הארז המערבי האדום. במדרונות שמעל גדלים אשוח דגלאס וההמלוק המערבי. לכל העצים האלה יש כאן נציגים שוברי שיאים, שגובהם מגיע ל-90-60 מטר, והיקפי הגזע שלהם נאמדים ב-15-10 מטר. הודות ללחות הגבוהה ולטמפרטורה הנוחה, קרקעית היער מרופדת בכסות של צומח עשבוני, של שיחים ושרכים: העצים מכוסים בטחבים ובחזזיות, המַקנים ליער גוון ירוק-צהבהב רך.

הודות ללחות הגבוהה ולטמפרטורה הנוחה, קרקעית היער מרופדת בשיחים ושרכים

מִחזור החומרים ביער מהיר: כל עץ מת שנופל על הקרקעית עובר תהליכי פירוק על ידי פטריות וחיידקים, וזרעים של עצים אחרים נושרים עליו ונובטים. כבר בטרם התפרק העץ לחלוטין שולחים הנבטים שורשים, המקיפים אותו כטבעות. אחרי כמה שנים, כשהעץ המת כבר איננו, מתגלה מראה יפה של שורת עצים ישרה, המזכירה שדרה נטועה ביד אדם, ובבסיסה שורשים חשופים לאוויר.

נעים ללכת כאן, ביער ששלווה מהולה באווירת מסתורין אופפת אותו, כשהקולות היחידים ששומעים הם רחש העלים או קולו של עורבני פטפטן. מומלץ ונוח במיוחד לטייל ביער של עמק הו (Hoh), הנמצא דרומית-מערבית למרכז המבקרים הראשי, אבל כדי להגיע אליו, יש להקיף את כל הפארק, בכביש 101. גם כאן יש מרכז מבקרים, קטן יותר וכן מספר שבילים מסומנים, שאורכו של כל אחד מהם מצוין. כך יכול כל מטייל לבחור את המסלול המתאים לו. אתר יפהפה נוסף הוא יער קווינולט (Quinault), הנמצא בדרום הפארק, ליד אגם בשם זהה. יש בו שבילים יפים, וגם אתרי לינה וקמפינג.

יער גשם אינו תצורת הצומח היחידה שמציע הפארק. במרומי ההרים שבו גדלה צמחייה אלפינית, ובקיץ מכסים אותם מרבדי פרחים. הר אולימפוס עצמו אפוף כמעט תמיד עננים. הטיפוס על האולימפוס נועד למקצוענים, ולאחרים מומלץ לעלות לרכס הוריקן (Hurricane Ridge), הנמצא כ-25 קילומטר דרומית-מערבית ממרכז המבקרים הראשי. במקום יש אתר סקי, בגובה 1,000 מטר מעל פני הים, וגם שבילי טיול נהדרים. אזור סטורם קינג (Storm King), הנמצא צפונית-מערבית מרכס הוריקן, כמעט בקו ישר מערבה למרכז המבקרים הראשי, נוח ונגיש יותר לטיולים רגליים קצרים, גם בזמן שההרים מכוסים בעננים.

מים תוססים
כשממשיכים מסטורם קינג מערבה בכביש 101 מגיעים לקטע נהדר, העובר לאורך אגם קרסנט (Crescent Lake), שצורתו, כפי שמורה השם, כחצי סהר. מיד אחרי האגם יוצא הכביש מתחומי הפארק ונכנס ליער הלאומי אולימפיק (Olympic National Forest), שבו מותרת כריתת עצים מבוקרת. פנייה סמוכה שמאלה מובילה, מהלך עשרים קילומטר, אל מעיינות חמים (Sol Duc Hot Springs). פירוש השם Sol Duc הוא "מים תוססים" בניב אינדיאני מקומי, וההיסטוריה שלהם קשורה ליחסים המורכבים שבין האדם הלבן לבין תושבי אמריקה המקוריים. בשנות השמונים של המאה ה-19 ריפא תיאודור מוריץ הלבן אינדיאני אחד, שרגלו נשברה. כאות הוקרה, גילה האינדיאני למוריץ את מיקומם של המעיינות החמים הללו, שהפכו עד מהרה מוקד משיכה לחולים ולסתם תיירים.

חוף ריאלטו בפארק

רצועת החוף של חצי האי נותרה ברובה פראית, ויש בה קטעים נהדרים, שבהם ניתן לטייל רק ברגל, לצפות בגלים המתנפצים אל הסלעים, ועם קצת מזל גם לראות לווייתנים. אפשרות נוספת היא לאסוף כדורי זכוכית הנפלטים מהים. מקורם של אלה במצופים של רשתות דיג יפניות, וכיום הם נדירים למדי. לפני שיוצאים לסיור על החוף, חובה להתעדכן באשר לזמני הגאות והשפל, לשבילים המומלצים ולכללי הבטיחות הנדרשים (לא נעים כשהאוקיינוס מסתער עליך, עם כל הגרופת שהוא נושא, ואין לאן לברוח!). בשל זרמי הים החזקים, השחייה באזור אסורה.

בחוף יש כמה כפרי אינדיאנים, החיים בשמורות ומתקיימים, כאבותיהם, בעיקר מדיג ומליקוט צדפות. בחלק הצפוני של החוף פועל מרכז תרבות, המתעד את מורשת המאקה (Makah), שבט אינדיאנים, שכפרם נחשף לאחר שהיה קבור מאות שנים באדמה. המרכז נמצא במפרץ נֶאה (Neah Bay), ולידו יש מתקני תיירות, כולל אפשרויות לינה. כדי להגיע למפרץ, חוזרים מהמעיינות החמים בכיוון צפון-מערב, עד ל-Sappho, שם פונים ימינה (צפונה) בכביש 113. זה האחרון מצטלב עם כביש 112, שבו פונים בכיוון צפון-מערב, ונוסעים עד מפרץ נֶאה.

מעט צפונית-מערבית משם נמצא כף פלטרי (Cape Flattery), הקצה הצפוני-מערבי של ארצות הברית (מחוץ לאלסקה). מומלץ לטייל גם דרומה משם, מסביב לאגם אוזט (Ozette), ולבקר בכפר הדייגים לה פוש (La Push), שבו חיים בני שבט Quileute. בכפר, הנמצא בערך באמצע חצי האי על הציר צפון-דרום, יש תשתית תיירות, וגם מדגרת דגים וחברה למאכלי ים, והוא מושך אליו גולשי גלים רבים.

צפונית-מזרחית ללה פוש נמצאת העיירה פורקס (Forks) – בסיס טוב לסיורים בפארק. יש בה כמה אכסניות ומסעדות, וגם מוזיאון קטן המוקדש לחוטבי העצים של האזור, ה-Forks Timber Museum. בין המוצגים במקום – בית מגורים של חלוצים מסוף המאה ה-19 וציוד לכריתת עצים. את המסלול שלנו נסיים בקאלאלוץ' (Kalaloch), שעל החוף, ליד הקצה הדרומי-מערבי של חצי האי. גם כאן, כמו בלה פוש, יש חוף יפה, ובו שירותי תיירות ומרכז מבקרים.