לראשונה הגעתי להונג קונג לקראת סוף שנות ה-90 של המאה שעברה. העיר הייתה עדיין בשליטה בריטית, ומטוסים נחתו עדיין בשדה התעופה הישן של אז, כאשר קצות כנפי המטוס נושקות לבתי הקומות שמסביב והטייס מתמרן בין ההרים לעבר המסלול, ובסמטאות העיר חיו משפחות בדירות שהן בתי מלאכה ובהן תפרו חליפה לתייר בין לילה בעבודה מאומצת של כל בני המשפחה יחד.
לאחר שקיימתי כמה פגישות מתוכננות ואכלתי צהריים, עליתי יחד עם המארח שלי רגלית אל פסגת אחד ההרים המזדקרים מתוך הונג קונג, ושם, בגן ציבורי שקשישים ביצעו בו תרגילי צ'י קונג, השקפנו מלמעלה על העיר ועל הנמל. בלי מחשבה יתרה ומתוך התפעלות אמרתי לו "בן אדם, זה מרשים, ממש מנהטן". הוא חייך וענה לי תשובה שהייתה בה מן הנבואה, "כן, הונג קונג ומנהטן דומות, אבל ניו יורק היא עיר שכבר הראתה לנו מה היא יכולה להציע וכאן, לעומת זאת, הסיפור רק התחיל".
מאז עברו עשרות שנים, היום הנבואה כבר התגשמה, הונג קונג מהווה דלת סינית אל העולם הרחב, ולמרות שפעילות רבה מתנהלת ישירות בין המערב לבין סין במחוזות השונים, עדיין פעילות דרך המושבה הבריטית לשעבר נותנת לאיש העסקים הישאלי הנעזר בה מספר יתרונות חשובים. בהונג קונג שורר החוק הבריטי, היא ידועה בהגנה שלה על קניין רוחני ופטנטים, המיסוי בה נמוך, במיוחד כשהדבר נוגע למיסוי החברות, המערכת הכלכלית בה (בניגוד למרבית סין) פתוחה וחופשית, המימשל נקי משחיתות באופן יחסי, המוסדות הפיננסיים שלה מפותחים מאוד והבורסה שלה היא מהמובילות בעולם בתחום ההנפקות, יש בה מערכת אוניברסיטאות טובה ויש שיתוף קרוב שלהן בפעילות הכלכלית הטכנולוגית בהונג קונג.
גורדי השחקים של הונג קונג כפי שהם נראים מפסגת ויקטוריה | צילומים: שאטרסטוק
לפעילות שכזאת יש גם חסרונות. לשם כך יש צורך בכפל מערכות, אחת בסין ואחת בהונג קונג, להחזיק בשני משרדים, לשלם פעמיים אגרות ולהחזיק צוות נוסף, כאשר צוות זה לא מקבל את משכורתו ביואנים אלא בדולרים הונג קונגיים. כן, רמות השכר מהוות שיקול משמעותי, התמ"ג של המושבה הבריטית לשעבר הוא הגבוה ביותר באסיה כולה ועלויות השכר בה גבוהות מאשר במחוז גואנדונג שמצפון לה.
הפער הזה בעלויות היצור גרם להעברת היצור צפונה. היום כמעט ואין בהונג קונג יצור תעשייתי, עיקר הפעילות בה היא כלכלית ניהולית, המושבה עברה לידי ממשלת סין, מרכזי היצור שהיו בה עברו אל פנים הארץ ואל שכר העבודה הנמוך יחסית של סין, העיר, אשר כאמור כבר הייתה מפותחת ביותר באותם ימים, המשיכה להתפתח בקצב מהיר, בנינים חדשים קמו, בעלי סדנאות היזע הפכו לבעלי מפעלי טקסטיל בגואנדונג. פועלות ממנה חברות אחזקות רבות המנהלות את עסקיהן בסין, פועלים בה מוסדות פיננסיים הנותנים שירותים לכל האזור. הונג קונג של החייטים, הצורפים ופועלי היצור ממהלך המאה ה-20 פינתה את מקומה לטובת הונג קונג של משרדים בבתי קומות.
היום, בעת כתיבת הכתבה הנוכחית, הונג קונג עומדת בפני צומת דרכים. הממשל הסיני מפעיל סיפוח זוחל שלה אל תוך המולדת המפלגתית הסינית, והצעירים מציפים את הרחובות בהפגנות ובאלימות ובעיקר בפחד רב מפני הבאות. היא עדיין מרכז פיננסי ועסקי בינלאומי וההזדמנויות שהיא מציעה עדיין עצומות, אבל העתיד לוט בערפל, וההווה עלול להיות לא בטוח למי שמסתובב במרכזי ההפגנות ברגע הלא נכון. זה משפיע על הביטחון, על הכלכלה, על העסקים, על הממשל, וזה נובע לא רק מהסיבות שפורטו, אלא גם מהיחס של ההונג קונגיים לבני סין עצמה, ה-mainland.
אנשים עסקים בסנטרל, אזור העסקים של הונג קונג, בימים שקטים ונטולי הפגנות | צילום: Maxim Blinkov / Shutterstock.com
בשעתו פירסם בית עסק קטן בהונג קונג בשם Local Studio HK סדרה של קריקטורות המשוות בצורה לא מחמיאה את סין אל הונג קונג: שרטוט של הפרדת רשויות מול שרטוט של איחוד רשויות, הונג קונגי הממתין בעמידה מול סיני המשתופף על עקביו, הונג קונגי העומד באוטובוס לצד מושבים המיועדים לנכים מול סיני החולץ את נעליו ומשתרע עליהם ותופס תנומה, ואף קרש אסלה נקי לאחר שהונג קונגי השתמש בו מול קרש מטונף ועליו סימני נעליים של אדם שעשה את צרכיו בכריעה על עקביו. הקריקטורות הפכו לוויראליות ומבחינת הונג קונגים רבים הם מבטאים היטב את שאט הנפש שלהם מהנוכחות של השלטון הסיני והתרבות שהוא מביא איתו.
הניכור כלפי הממשל המרכזי בולט במיוחד בקרב הדור הצעיר. סקר שנערך לאחרונה על ידי אוניברסיטת הונג קונג מגלה כי בקרב כלל האוכלוסייה רק כשליש מגדירים עצמם כסינים, ואילו השאר מעדיפים להיקרא הונג קונגיים. בקרב הצעירים המצב מקצין בהרבה, ובקרב בני 30 ומטה רק 3.1% רואים עצמם כסינים. טוב, כבר ראינו את המגמה באותן קריקטורות.
זה שנוסע לנסיעת עסקים להונג קונג פוגש את סין והונג קונג, שנאה ואהבה. בין שתי אלה שוררת היסטוריה של התקרבות והתרחקות, עליות ומורדות. בראשית הדרך, כאשר הוקמה, הייתה הונג קונג כפר דייגים בדרום הקיסרות, כפר שהפך עם הזמן לנמל של הצי הסיני. עם הזמן הגיעה האימפריה הבריטית אל מזרח אסיה, מלחמות האופיום פרצו ובריטניה קיבלה חזקה על כל הנמל והאי ואלה שימשו אותה החל מהמאה ה-19 כתחנת מסחר של האימפריה על נתיבי השיט שבין אירופה למחוזות המזרח.
ההפגנות בקיץ 2019. הונג קונג ניצבת בצומת דרכים | צילום: John YE / Shutterstock.com
לאורך מאה השנים שבהן התנופף דגל היוניון ג'ק בהונג קונג היא התפתחה והפכה לאחד ממרכזי המסחר והכלכלה של העולם כולו. ניהול נבון ומיקום מעולה, יחד עם רוח יזמות של תושביה שהיגרו מהיבשת, פיתחו בה את הכלכלה והיא הפכה למרכז של בנקאות, פעילות כלכלית בינלאומית ומרכזי פעילות של חברות בינלאומיות. כל זאת עד סוף המאה ה-20.
שינויים רבים עברו על סין מאז שהיא קיבלה לחיקה את הונג קונג. מים רבים זרמו מאז בנהר הפנינה, סין התפתחה והפכה למעצמה עולמית, מרכזי סחר ופיננסים התפתחו ברחביה, ובראשם שנחאי. היום חברות ואנשי עסקים רבים בעולם פועלים ישירות מול סין בלי לעבור דרך הדלת הנקראת הונג קונג, הגם שרבים אחרים עדיין ממשיכים לעשות זאת והון רב נצבר בה. היום סין יכולה להסתדר ולהצליח גם בלי אנשי האי הפועלים מתוך חופש, אם תרצה בכך, כבר יש לה אלטרנטיבות.
במקביל, יש לממשל הסיני קושי מתגבר עם אותו חופש הנהוג במושבה הבריטית לשעבר. משהו מתרחש בשנים האחרונות בגישתה של סין אל המושבה, מוכרי ספרים שמכרו בחנויותיהם ספרי ביקורת כנגד המשטר בבייג'ינג נעצרו, נחטפו אל היבשת ושוחררו רק לאחר שהצהירו כי לא ימשיכו בכך. מערכת השלטון עברה הגבלות ובין השאר הוגדרו בה כלים מנהליים שדואגים לכך כי המוסדות הפוליטיים באי ינוהלו בידי אנשים המקורבים לשלטון, בעלי תפקידים בכירים ממונים בידי ממשלת סין, גופים שנבחרו קודם לכן באופן דמוקרטי עכשיו כוללים מחצית מחבריהם אשר נבחרת בידי גוף פנימי של המפלגה ויש עוד.
למרות אי הוודאות וחוסר השקט, הונג קונג היא עדיין מרכז עסקים מאורגן ומתוקתק
גם פיתוח האי נבלם. מערכת החינוך המקומית זקוקה לרפורמות אבל הן לא מתקיימות, המימון של מרכז תרבות שישים את הונג קונג על מפת התרבות העולמית מתעכב, מחירי הדיור עולים בקצב מהיר בהרבה מזה של עליית השכר, יש צורך להפשיר אדמות נוספות לבנייה למגורים, אך הממשל לא מבצע זאת, מה שהופך בה את הדיור למצרך שרבים מתקשים לממן. האם הממשל מנסה להבריח תושבים לעבר היבשת? או אולי הוא מנסה להוריד את האטרקטיביות של המושבה לשעבר ביחס לשנחאי במסגרת התחרות שבין מרכזי פעילות במזרח.
האוכלוסייה, המורגלת בחופש פוליטי, מתנגדת ברובה הגדול כנגד המגמה, בשנת 2014 פרצו מהומות הידועות כמחאת המטריות. מאז פרצו מחאות והפגנות מספר פעמים עד לשיא של 2019.
נשאלת השאלה הפוליטית לאן המצב הזה עומד להמשיך, ואנשי העסקים הישראליים הפועלים כאן, וישנם רבים מאוד כאלה, שואלים את השאלה הכלכלית – עד כמה ישפיעו אירועים עתידיים על האפשרויות הכלכליות שמציע האי.
זה שנוסע לנסיעת עסקים להונג קונג ראוי שיקח את כל אלה בחשבון, כדאי שיזכור כי זה מרכז מאורגן ומתוקתק המציע את המלונות הטובים ביותר לאיש העסקים, מרכזי ועידות ברמה הגבוהה ביותר, מערכת הסעות יעילה, כאשר אינה משובשת בידי הפגנות הפורצות אל תוך תחנות הרכבת התחתית, שדה תעופה מהטובים בעולם ורכבת מהירה המביאה את המגיע מהשדה היישר אל מרכזי העיר השונים.
זה שנוסע לנסיעת עסקים להונג קונג ראוי גם שיזכור כי המודרניזציה ואהבת הדמוקרטיה של התושבים והעיר לא הופכים אותה בשום אופן לעיר מערבית. היא סינית, התהליך העסקי הוא סיני, הוא הדרגתי, איטי, הוא בונה מערכות יחסים לפני שהוא בונה עסקה, יש במהלכו צורך להוכיח אכפתיות אמיתית, לתת נדיבות, או כמו שאומרים תושבי העיר: First you make friends, then you make business.
ואחרון אחרון חביב, זאת עיר שמקסים לבקר בה, מבט מפסגות ההרים לעבר המפרץ, ביקור בפסל בודהא הענק או סיור במגוון מקומות האוכל הנהדרים שלה הם חוויה בפני עצמה, ומומלץ להקדיש לכך זמן בין פגישה לדיון, ולברר לפני היציאה מבית המלון היכן מתקיימות היום הפגנות, והיכן לא כדאי לעבור היום.
___
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים בהונג קונג ובסין ושווקים מתעוררים נוספים בעולם, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות