עמק איילון

• עונה: כל השנה, בעיקר בחורף ובאביב

• התאמה: לכלל המשפחה. 

• דרגת קושי: קלה 

• אורך מסלול: 2.5 ק"מ. 

• משך מסלול: שעתיים וחצי 

• אופן הגעה מהמרכז: נסיעה בכביש מס' 1 לכיוון ירושלים. פניה שמאלה (מזרחה) במחלף לטרון (כביש 446). כקילומטר אחרי הפניה ישנה פניה ימינה אל פארק איילון – קנדה. נוסעים בדרך המשובשת ישר, מתעלמים מפניות ימינה ושמאלה. בשלב מסוים הדרך חולפת על מעבר בקר (למי שלא מכיר: מעין סורגי מתכת על הדרך) והופכת לדרך עפר. כעבור מרחק קצר מגיעים אל מזלג דרכי עפר בסמוך לשיא הגובה. פונים ימינה (שילוט של הקק"ל מורה "שער הגיא". כעבור 50 מטר ישנו מעבר בקר נוסף מימין. זו נקודת ההתחלה. 

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 9, "מבואות ירושלים".

המסלול אינו מעגלי, רצוי להקפיץ רכבים. הבאת רכב לנקודת הסיום: ישנן שתי דרכים – הראשונה, מיד עם הכניסה לפארק לפנות שמאלה ולנסוע עד לאגם, שם ישנה חניה בשולי הדרך. אפשרות שניה, מנקודת ההתחלה, לחזור באותה דרך עד לפניה ראשונה (חדה!) שמאלה. הדרך מקיפה את הערוץ, מתפתלת פעמים רבות ומגיעה בסופו של דבר אל האגם מהעבר השני של העמק.

אפשרות אחרת: לעשות את המסלול בקטעים ולחזור בכל פעם לרכב.

פארק איילון-קנדה משתרע על פני 7,000 דונם מצפון לכביש ירושלים תל אביב, בקטע שבין שער הגיא למחלף לטרון. בשטח הפארק בוסתנים שניטעו בידי תושבי הכפרים שחיו כאן עד מלחמת ששת הימים. לצידו של הפארק ניצב מנזר לטרון שמשמש נזירים טראפיסטים (זרם במסדר הבנדיקטינים שבכנסיה הקתולית שנקרא על שם העיר טראפ בצרפת). עקרונות המסדר הינם חיי פשטות ויצרנות בשיטות מסורתיות, תוך נדירת נדר שתיקה. המבנה בו שוכן מנזר השתקנים נבנה במקור ב-1861 כמלון דרכים, אך בעל המקום, שנקלע לקשיים כלכליים, נאלץ למוכרו. מבנה המנזר נבנה לראשונה ב-1926, אך נהרס ב-1929 ברעידת אדמה. המבנה נבנה מחדש, וזהו המבנה אותו רואים כיום. אנשי מנזר השתקנים מתפרנסים מחקלאות; מהייקב הנמצא במנזר ומייצור שמן זית. הייקב מייצר כ-250,000 בקבוקים של סוגי יין שונים בשנה. כל היינות מוכנים מענבים הגדלים בשטחי המנזר.
 
נצא לדרך: ממקום חניית הרכב נפנה ימינה. בגדר ישנה פרצה בה עוברת דרך עפר עם מחסום בקר. משם נמשכת הדרך מערבה, לאורך גב השלוחה המוארכת. דרך נוספת נמשכת במקביל, לאורך הצד הדרומי של השלוחה. בדרך נוכל להשקיף מזרחה, לעבר הרי יהודה הגבוהים מגבעות השפלה אותן אנו תרים. מבט ארצה יחשוף בפנינו נבטים רכים ופרחי כרכום חורפי לבנים.

השביל יוליך אותנו אל הקצה המערבי של השלוחה, כיפה קטנה שממנה פרוס הנוף על עמק איילון, ממרחב לטרון ועד הים. סביבנו שרידים רבים, ביניהם שרידי ביצורים, שבנה בקכידס, אחד הגנרלים היוונים שלחמו בחשמונאים. בסמוך לשיא הגובה יש עץ חרוב ענק, שבצלו ניתן לנוח וליהנות מהנוף. זוהי ח'רבת עקד. ככל הנראה נבנתה כאן מצודה יוונית וחשמונאית שחלשה על המעבר ממישור החוף אל ירושלים השוכנת בהר.

בשל מיקומו האסטרטגי של העמק הפרוס למרגלותינו תמיד אירעו כאן קרבות רבים. נזכיר את נצחונו של יהושע בן-נון על חמשת מלכי האמורי (שם נאמר ולא בכדי "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"). ואת הקרבות העזים שהתחוללו כאן גם במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. אחד מהמרשימים בקרבות שהתחוללו כאן (הנלמד עד היום בבתי ספר צבאיים!) הוא קרב אמאוס, בו נחל יהודה המכבי את אחד מניצחונותיו המזהירים ביותר.

הקרב התחולל בשנת 165 לפנה"ס, כשנתיים לאחר פרוץ מרד החשמונאים. מפלת הצבאות היוונים שנה קודם לכן הניעה אותם לשלוח כוחות גדולים יותר של צבא. הצבא חנה באמעוס, בעמק שמתחתינו (אזור החורשה הגדולה משני עברי הכביש בכניסה לפארק קנדה). יהודה המכבי התכנס במצפה (כנראה נבי סמואל) בהרים, משם יכול היה להשקיף לעבר ירושלים וגם לעבר השפלה. הוא פקד על צבאו לעסוק בתפילה ותענית. היוונים החליטו לצאת ולחפשו ושלחו צבא בן 5,000 חיילים.

הצבא היווני עלה דרך מעלה חורון, שנמשך ומטפס מזרחה, לאורך השלוחות הרחוקות הנראות מצפון. כשנודע ליהודה על התפצלות הכוחות, הוא הותיר מדורות עשנות במחנהו ויצא עם צבאו באיגוף דרומי גדול אל אמעוס. נסו לדמיין אותו עם חייליו מתקדם בגניבה לאורך הערוצים משמאל ומתחת לגבעה. יהודה הגיע אל המחנה הנם את שנתו באשמורת הבוקר ועשה בו שמות. בינתיים חיפש כוח הצבא שעלה להרים את יהודה ואנשיו. כשנמצא מחנהו נטוש, שבו החיילים היוונים העייפים על עקבותיהם. ממרחק ראו את המחנה שעזבו ערב קודם עולה באש ומשקרבו הותקפו על-ידי החשמונאים. הניצחון היה מוחלט.

מח'רבת עקד נרד מהגבעה בשביל תלול מעט היורד צפונה, אל עבר הכביש בו באנו. נחצה את הכביש (זהירות, בניגוד למה שנדמה חולפים כאן רכבים. אומנם לא יוונים, ובכל זאת…) ונגלוש אל ערוץ "עמק המעיינות". השם עשוי להתמיה מעט. הוא ניתן לנחל בשל מעיינות רבים שנבעו כאן בעבר. היום רובם יבשים או ששפיעתם דלה (ואז ניתנת לזיהוי בעיקר בזכות סבך קנים שגדל מעליה). המים האלה נאספו במערכת מורכבת של אמות מים שהוליכו אותם אל העיר אמעוס. הם חשובים לסיפורנו, מכיוון שאילולא היו כאן מים בשפע לא היה הצבא היווני חונה בעיר. המסלול ימשיך לאורך מורד הערוץ, מלווה את שרידי מפעלי המים הקדומים והמשוחזרים. פה ושם נמצאים שלטי הסבר מהם ניתן ללמוד עוד על המתקנים.

עד 1967 היה על מקומה של אמעוס הקדומה כפר ערבי שנקרא אמעוויס. את שרידי גידוליו החקלאיים נוכל לראות מכל עבר: זיתים, תאנים, חרובים, גפנים, שקדים, צברים, אגסים סוריים, דקלים ועוד. אמות המים מתנקזות כיום אל אגמון מלאכותי קטן. לצדו מסתיים המסלול. זהו מקום טוב לפתוח שולחן ולתת לילדים להתרוצץ במדשאות.