עלי מוהר אהב לנסוע. כל נסיעה נדמתה בעיניו להרפתקה עצומה שלקוחה מן הספרים. רוב נסיעותיו נערכו ליעדים קרובים כפריז, רומא ולונדון, אבל אדם פיוטי ובעל נפש של משורר כמוהו הצליח לראות בנסיעות אלה את ההרפתקאות המסעירות שחיפש. אהבתי מאוד לקרוא את רשמיו מן המסעות שערך בחו"ל. כל נסיעה כזו, שגרתית ויומיומית ככל שתהיה, נהפכה תחת ידיו לסרט רומנטי, אגדה מלאת שאר רוח שבה כל גבר שיושב בבית קפה פריזאי הוא בן דמותו של איב מונטאן וכל אישה היא ממשיכת דרכה, שלא לומר קרובת משפחה מדרגה ראשונה, של בריגי'ט ברדו.
היתה לו חיבה עצומה לעבר הלא רחוק, סוג של נוסטלגיה רכה, מחממת לב, שכל מפגש בפאב בלונדון הופך בזכותה לסרט רומנטי בכיכובו של שון קונרי. לאנגליה נסע כמה פעמים במיוחד כדי לראות משחקי כדורגל וגם האהבה הזו שלו שימחה אנשים כמוני, שעד להופעתו כאוהד הכדורגל הנבון, המשכיל, הפואטי, התביישו קצת להודות בחיבתם למשחק של הפראים. אפשר היה לסמוך עליו בעיניים עצומות שמכל נסיעה, מכל הרפתקה, ישוב עם חוויה ספרותית מחכימה, מאירת עיניים. כעורך יכולת להיות סמוך ובטוח שכל טקסט שיכתוב בעקבות אותה נסיעה יהיה מקרה גבול בין כתבה עיתונאית משובחת לשירה מענגת. כמה פעמים בעבר הדי רחוק ניהלנו שיחות ארוכות ומשעשעות מאוד על נסיעה שרצה לעשות. הוא רצה לנסוע לשוודיה בעקבות הספר "מסע הפלאים של נילס הולגרסן הקטן עם אווזי-הבר". בשיחות תיאר באוזני באופן הציורי ביותר איך ישחזר במסעו את ספר הילדות שאהב. שום דבר לא יצא מזה. הכסף לנסיעה לא נמצא, העניין הלך ונדחה ולבסוף נשכח.
הלוואי שהוא עף עכשיו עם אווזי הבר. אפשר רק לקנא באווזים
|
תפריט עמוד
הפזמונאי, המשורר והעיתונאי עלי מוהר, מהיוצרים הישראלים החשובים והמוכשרים, הובא למנוחות. משה גלעד כתב כמה מלים לזכרו, ואנו גם מביאים כאן שוב את כתבתו הנפלאה של מוהר על ד"ר דוליטל, שפורסמה בגיליון "נוסעים גדולים" של מסע אחר פורסם 20.9.08 |
Array
(
)