לא מזמן הגשמתי חלום. ביקור בסולטנות של עומאן. עומאן הילכה עליי קסם עוד מתקופת לימודי מזרחנות וביקורים חוזרים בזנזיבר שהיתה בעצם תחת שליטת הסולטן של עומאן. ב-2020 התחלתי לטייל באיחוד האמירויות. ב-2021 הגעתי גם לבחריין. ובסוף שנת 2022 החלטתי לבקר בסולטנות של עומאן. ניצלתי את הדרכון הזר שברשותי. טיסה קצרה מדובאי ונחתי בעיר הבירה מסקט. אלה היו ימים של משחקי גביע העולם בכדורגל שהתרחשו בקטאר. בערבים ישבתי בבתי קפה יחד עם המקומיים לעשן נרגילה, ללגום קפה מר עם הל ולהריע כשנבחרת מרוקו, נבחרת תוניסיה או מסי הבקיעו גול. הגעתי אל כמה קניונים עמוקים ושופעי מים מדרום למסקט, חופי ים נפלאים או הרי גרניט עם כפרים תלויים. נאות מדבר ענקיות עם מערכות השקיה עתיקות וצל מטעי דקלים או בננות. בעיר העתיקה של ניזווה שוק בעלי חיים לצד חומות ומגדלי שמירה בהם מתקיים שוק של בשמים, קטורת או תכשיטים ופגיונות מסורתיים.
מסקט, עיר הבירה של עומאן, בנויה בין הרי הגרניט לבין הים הכחול. בתחומי העיר מפרצים רבים וסביב ההרים והמצוקים פזורים מגדלי שמירה ומצודות שהגנו על העיר בעיקר במאבק מול הפורטוגזים במאות ה-16 וה-17. במאה ה-18 הפכה מסקט למעצמה אזורית עם שליטה אף בזנזיבר ופקיסטן. ב-1970 הפכה מסקט לבירה הרשמית של עומאן. בשונה מאיחוד האמירויות ניתן לפגוש כאן את האוכלוסייה העומאנית אבל גם הרבה עובדים זרים המגיעים בעיקר מדרום אסיה. בשוק של מסקט אפשר לפגוש בתושבי עומאן לבושים בתלבושת המסורתית שלהם. העומאנים ברובם הם מוסלמים אולם שייכים לזרם מאד הנקרא איבאדיה. זהו זרם בדת האיסלאם הדוגל בליברליות ויחסית הרבה יותר מתון ופתוח מהאיסלאם שנולד והתפתח בחצי האי ערב, יחסית לוואהיביה בממלכה הסעודית או באיסלאם השיעי שנמצא בתימן. השוק של מסקט מריח נפלא כשהזבנים שורפים שרף של עץ הלבונה הגדל ברמות הגבוהות שמעל העיר סלאלה בדרום עומאן.
מפרץ קטן דרומית למסקט בירת עומאן
שער הכניסה המזרחי לשוק של ניזווה
כשעתיים נסיעה דרומה ממסקט נמצאים כמה קניונים גדולים ושופעי מים. ואדי טיווי, ואדי ארבעין וואדי שאב. בחרתי בואדי שאב הנחשב ליפה מביניהם. מסלול הליכה יחסית קל של כארבעה קילומטר הלוך וארבעה קילומטר חזור. לאורך הדרך בוסתנים ומטעים קטנים של עצי פרי וירקות, גבי מים עמוקים, תעלות השקיה פלג' מסורתיות ונופי מדבר מדהימים. עומאנים רבים טיילו היום בקניון בגלל חופשת חג מיוחדת. מחר עולה לג'בל אחדר.
בדרך לג'בל אחדר נמצא כפר שבחלקו נטוש: בירכאת אל מוז. מאות מבני בוץ הרוסים ונטושים. למרגלות הכפר מטע דקלי תמר עצום, מטעי בננות ורשת נפלאה של פלג', תעלות השקיה מסורתיות בחצי האי ערב. אני ודאוד טיפסנו לראש הכפר לתצפית על מטע הדקלים והגיאולוגיה המופלאה.
משם סף הריגוש בעומאן לא הפסיק לעלות. עם רכב שטח הגענו לכפר מבודד בו חיים חמש משפחות שמוצאן מתימן. בתי הכפר המקוריים תלויים על צוקי הסלע של ג'בל אחדר. הדרך היחידה להגיע לכפר היא מסלול הליכה נפלא מצד אחד של הקניון אל הצד השני. בתי האבן נבנו בגובה של כאלפיים מטר ולמרגלות הכפר בוסתנים, תעלות השקיה וטראסות.
דודו בן צור בדרך העולה לג'בל אחדר
גבר עומאני צעיר מצביע על קניון ואדי שאב
הכפר התלוי בג'בל אחדר. בתי הכפר בנויים אבן וגזעי דקלים וחיות בו משפחות שמוצאן מתימן
ביום האחרון למסע ביקרתי בשוק של ניזווה, בחמרה ובכפר מיספאט אל אבריעין סמוך לג'בל שמס.
בשווקים של ניזווה אפשר למצוא תכשיטים, פגיונות ג׳מבייה מעוקלים, קפה עומאני משובח, תמרים וכמובן את גושי השרף הריחני של עומאן.
גברים בעומאן חובשים את ה"קומא", כובע מסורתי מקושט ברקמה
הג'אמביה הוא פגיון מעוקל אופייני למקומות רבים בחצי האי ערב כמו תימן, עומאן או ערב הסעודית. הנדן עשוי כסף וידית הפגיון בדרך כלל עשויה קרן קרנף או עצם גמל
אין ספק שבעומאן מצאתי הרבה דברים שעולים בראשי כשאני חושב על חצי האי ערב. הרים גבוהים מסלע גרניט, ים כחול, תרבות של נוודי המדבר, איסלאם מתון ופתוח (פליקס עראביה), ניחוח של קטורת לבונה נשרפת, שווקים ותבלינים, כפרים נחבאים ונעלמים, נאות מדבר ירוקים ומזמינים. עומאן מזמינה תיירים אבל עדיין מסתורית ולא מתמסרת. לא מתחנפת. גאה בהיסטוריה שלה, בשורשיה ובערביות שלה. בשונה מאיחוד האמירויות כאן ניתן לפגוש ולתקשר עם התושבים המקומיים.
השנה תכננתי להגיע אל העיר סלאלה בדרום עומאן על הגבול עם תימן ואולי גם לחקור את האי המופלא סוקוטרה השייך לתימן. כרגע אני מסתפק רק בזיכרונות הנפלאים מעומאן.
——-
דודו בן צור – כתב, צלם ומדריך טיולים www.davidbenzur.com