סקייטבורד – איך בוחרים?

מיקי ברקוביץ | צילום: Benoit Beauregard

במאמר הבא סקייטרים וחובבי אקסטרים אחרים ייהנו להכיר את קרש הסקייטבורד לעומק.

עץ
קרשי סקייטברד מורכבים מעץ מייפל קנדי שהוא עמיד, חזק ובעל קפיציות טבעית גבוהה. הרבה חברות מייצרות
את הקרשים בסין, אבל הן מייבאות את העץ מהמייפל הקנדי המשובח.
נעשו ניסיונות שונים לחומרים אחרים כגון פיברגלס וכדומה, אבל המייפל מנצח ובגדול.

שכבות
רוב הקרשים מורכבים משכבות שונות של מייפל ולפעמים מכניסים שכבות של חומרים אחרים כדי לחזק את הקרש. מספר השכבות משתנה, אולם אין להסיק מקרש עבה שהוא חזק יותר ועמיד יותר, זה קשור גם בגמישות העץ. השכבות מודבקות על ידי דבקים מיוחדים ולחץ חזק, דבר חשוב מאוד ליצירת קרש חזק, עמיד וקפיצי.
יש חברות שמדביקות בכל מיני דבקים מיוחדים כדי ליצור קפיציות נוספת לקרש.

רוחב ואורך
קרשי סקייטבורד נמדדים באינצ'ים. הסטנדרט נע בין 7.4 שהם קרשים מאוד צרים ומתאימים בעיקר לילדים,
ועד 8 אינץ' שהם קרשים רחבים יותר ומיועדים לבוגרים ברמפות וורט, ובעיקר לסקייטרים של פולים יש קרשים רחבים יותר כדי להשיג מקסימום נוחות ויציבות והם יכולים להגיע ל -9 או 10 אינץ'.

הרוחב משפיע בהרבה מאוד דרכים:
1. מיקום רגליים, זה לא ממש נכון שלמי שיש כפות רגליים נוחות צריך קרש רחב, הכול תלוי באיך הוא ממקם אותן
לתרגילים וכמה כוח הוא משקיע בתרגילים, ולכן יש סקייטרים גבוהים שאוהבים לקחת קרשי 7.6.

2. קלות סיבוב, סקייטרים שאוהבים דאבלים וטריפלים אוהבים קרשים צרים שהם קלים יותר וקל יותר לסובב אותם.
כמובן שזה בא על חשבון יציבות במקרים מסוימים.

3. סגנון נסיעה, סקייטרים שאוהבים לנסוע מהר ולתת אולים ענקיים יעדיפו קרש רחב בלי קשר למידותיהם הפיזיות.
קרש כזה נותן מקסימום יציבות וכמו כן שטח מגע גדול יותר עם הרגל, ובגלל זה האולים גבוהים יותר ויציבים יותר.

אורך הקרש פחות דומיננטי מהרוחב אבל לא פחות חשוב, אורך משפיע גם על סיבוב הסקייט וגם על גובה האולי. למי שיש רגליים ארוכות עדיף סקייט ארוך מכיוון שלרגל יש יותר לאן לעלות ולכן הוא מקבל יותר יציבות וניצול של הכוח כדי לתת אולי גדול יותר. אם הוא לוקח קרש קצר הוא מוגבל מבחינת האולי, קרש קצר מגיב טוב יותר לתרגילים טכניים וקל לתמרון בפליפים.

אז מה הכי טוב ?
מצא סקייטר שסגנון הנסיעה שלו דומה לשלך מבחינת התרגילים שהוא עושה וגם המידות הפיזיות, קרוב לוודאי שהקרש יתאים לך גם.

WHEEL BASE
מושג זה מדבר על המרחק של הצירים אחד מהשני, ככל שהם קרובים הסקייט פחות יציב וככל שהם רחוקים הסקייט יותר יציב, גם כאן מדובר בעיקר בסגנון נסיעה ונוחות, אין ממש דרך למדוד חוץ מלנסות.

TAIL ו NOSE
הנוז והטייל הם הדברים שתמיד מעניינים את הסקייטרים. רוב הסקייטרים מעדיפים נוז רחב. די ברור למה, נוז רחב וגדול נותן תפיסה טובה של הרגל באולי וגורם לה להינעל, וככה האולי גבוה יותר ויציב יותר. כמו כן יותר קל לתת נולים, אולם נוז גבוה מדי הוא לא תמיד נוח לנוז סלייד מכיוון שהוא גורם למחליק להפעיל מאמץ רב מדי בלחיצה, ומעמיד אותו בתנוחה לא ממש טבעית עם הרגליים.הנוז הקלאסי הוא רחב, ארוך אולם לא גבוה מדי.
בטייל הסיפור דומה, לרוב הטייל קצר יותר מהנוז אולם עם עלייה חזקה יותר כדי לתת כוח בהקפצה של האולי. לטייל גם צורה טיפה שפיצית יותר כדי לתת זווית סיבוב חזקה בפליפ 360 ותרגילים בסגנון.

CONCAVE
מושג זה מדבר על הקעירות של הקרש. אם תעבירו יד על קרש תראו שהוא קעור טיפה, ה-CONCAVE נועד גם לחזק את הקרש על יד יצירת מספר נקודות לספיגת לחץ וגם כדי לתת אחיזה טובה לרגל ויותר סיבוב של הקרש בפליפים שונים.כל סקייטר והקונקייב שנוח לו, אין לזה חוקים.

כמובן שאפשר לפרט יותר ולכתוב עוד הרבה מילים על הנושא, אולם זה ייתן לכולכם בסיס חזק, בסופו של דבר סקייטר טוב לוקח מה שיש ונותן בראש, אז קחו את זה בקלות …