סלמנדרות באות רק עם הגשם – טיול בעקבותיהן

• עונה מומלצת: האתרים נאים בכל ימות השנה. כדי לפגוש סלמנדרות יש בהם בימים גשומים, או מיד לאחריהם וכשלא קר מידי.

• התאמה: כל המשפחה.

• קושי מסלול: בינוני (חלקים במסלול חלקלקים ולכן מסוכנים).

• אורך מסלול: כקילומטר וחצי בכיוון אחד או כשלושה למעגלי.

• משך מסלול: שעה וחצי עד שעתיים.

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 1 "גולן, חרמון ואצבע הגליל" וכן המפה המצורפת בעלון הפארק.

• הגעה מקריית שמונה: בצומת המצודות פונים ימינה (מזרחה) בכביש מס' 99. כעבור 4 וחצי ק"מ, במחלף קיבוץ הגושרים, פונים ימינה ושמאלה מתחת לגשר לכיוון נחל שניר (שמו העברי של החצבאני) ומסעדת "דג על הדן". הכביש מתפתל מעט בין מטעים, כ- 300 מטר לאחר שנחלוף על פני הפנייה שמאלה למסעדה, תהיה פניה נוספת שמאלה המובילה היישר אל חניון הפארק הלאומי. כדי לערוך את המסלול שלא במתכונת מעגלית, יש להשאיר רכב בנקודת הסיום ב"גן הצפון", אותו מרכז מסחרי קטן מימין לדרך בה חולפים בנסיעה מצומת המצודות למחלף הגושרים. כדי להגיע אל שמורת תל דן ממשיכים כ-4 ק"מ נוספים מזרחה בכביש מס' 99, לעבר הגולן. בסמוך לקיבוץ דן ישנו שלט חום וברור המורה שמאלה, לעבר השמורה.

• הכניסה לשני הפארקים כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה ולנוהלי רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים.

• בנחל שניר קיימות שתי אופציות: מסלול מעגלי (שלשמו אין צורך בהקפצת רכבים), ומסלול חד כיווני, המצריך הקפצת רכבים קצרה.

• בתל דן קיימים מספר מסלולי הליכה באורכים משתנים, מעגליים כולם (פרטים בעלון המחולק בכניסה).

• בשני המקומות ישנם מסלולים מעגליים קצרים שהוכשרו לבעלי מוגבלויות ומתאימים למעבר כיסא גלגלים.

• ציוד נדרש: נעלי הליכה במים, ביגוד להחלפה, כובעים, מי שתייה.

הסלמנדרה נמנית על מחלקת הדו-חיים (שלה בארצנו עוד כמה נציגים ביניהם: הקרפדה, צפרדע הנחלים, האילנית והטריטון). צבעיה הבולטים, גופה השחור והכתמים הכתומים צהובים שמעטרים אותה לאורך כל גופה, משכו את תשומת לבם של בני האדם מאז ימי קדם.
הדרוזים מכנים את הסלמנדרות אבו רפלין (אביהן של השלוליות). אגדה דרוזית גורסת כי הסלמנדרות נופלות מהשמיים בלילות סערה חורפיים ולכן הן שחורות כלילה ומנומרות בהבזקים צהובים שמקורם בברקים. בהקשר דומה נהגו חז"ל לספר כי הסלמנדרה נולדה מהאש, אך היא אינה שולטת בה.

ישראל היא גבול התפוצה הדרומית של הסלמנדרה, שחובבת לחות עד מאד ולכן היא חיה רק בסמוך למקורות מים בגולן, בגליל ובכרמל. במשך רוב ימות השנה מתחבאות הסלמנדרות במחילות לחות או תחת אבנים, אולם מיד לאחר הגשם הן כמו נעורות לתחייה, מגיחות ממחילותיהן, עוסקות בציד מזונן (תולעים, רכיכות וחרקים), בהזדווגות, וברביצה על סלעים לשם שיזוף חלקי בשמש חורפית. נצטייד איפה במטרייה ונצא לבקר אותן. בעונה זו סביר מאד להניח שנימנע משכשוך במי הנחלים, אולם לצד היכרות עם בעל החיים היפה (חשוב לציין שאסור לגעת בסלמנדרות. הן גם ארסיות וגם מוגנות!) נרוויח את כל יתר מראות החורף והגוונים הייחודיים לעונה.

סיור חורפי בשמורת תל דן ייאפשר לנו להתרשם בצורה שונה ממראותיה

בימים בהם יורד גשם ולא קר מדי סופרים לעיתים פקחי שמורת תל דן למעלה מ- 150 סלמנדרות לאורך שבילי השמורה בלבד. יש מקום להניח שמאות נוספות נמצאות בסבך הצמחייה ובמקומות פחות נגישים. סיור חורפי בשמורה מבטיח לנו את האפשרות להתרשם מעצים הנמצאים בשלכת חלקית, מהצפצפות לבנות הגזע הניצבות במערומיהן, בפטריות עצים הצמודות לשולי גזעים, חזזיות שנעורות לחיים והצצה אל פסגות הרי הלבנון המושלגות מצפון. בנוסף, ממתינים לגילוי מחודש כל יתר אתרי הגן – בריכות מים ציוריות, שרידי טחנות קמח, חומת העיר הקדומה, שערי העיר מהתקופות השונות והאתר הפולחני המזוהה כיום עם המרכז שהקים במקום ירבעם בן נבט, שפילג את הממלכה המאוחדת והקים את ממלכת ישראל.

שמורת נחל שניר (החצבאני) הסמוכה מציעה אף היא שפע מראות של מים וצמחייה, אם כי נדמה שאופייה מופנם פחות. מקורה של שפעת המים היא בעיינות אל-ווזאני הנמצאים למרגלות הכפר ע'ג'ר שבשנים האחרונות זוכה להיות לא מעט בכותרות בהקשר לסוגית מחלוקת הגבול עם לבנון. בניגוד לערוץ הנהר מעבר לגבול, שם הוא זורם בתוך קניון תלול גדות, בשטחינו ישנו קטע ארוך למדי לאורכו הערוץ חוצה שטח מישורי ולכן, במגבלות סבך צמחייה עבותה, הוא נגיש ומאפשר גם לסלמנדרות לדור לאורכו ביתר נוחות.

המסלול מתחיל ממגרש החניה של הפארק הלאומי. נצא בשביל החולף על פני בריכות שכשוך מלאכותיות וממשיך הלאה אל הסבך שעל גדות הנחל ממש. לכל אורכו מסומן המסלול בסימון "שביל ישראל" שצבעיו כתום, כחול, לבן. בהמשך הדרך חולפים על פני מסעדת "דג על הדן" (שלמעשה צריכה הייתה להיקרא "דג על השניר"…). אין טעם שניקח באופן אישי את נביחותיהם של הכלבים במקום. הם מתייחסים כך אל כולם. השביל כולו נמשך לאורך גדתו המזרחית של ערוץ החצבאני שזרימתו בקטעים מסוימים גועשת ובאחרים שקטה ורוגעת.
החצבאני יודע הבדלים קיצונים בזרימה בין עונות השנה. בחודשי מאי ויוני, לאחר הפשרת השלגים וחלחול המים מרום החרמון אל המעיינות שלמרגלותיו, יודע הנחל שפיעת שיא, אולם בסתיו, לפני החורף הזרימה נחלשת באופן ניכר. אחד המראות המרשימים ביותר הוא מראה שיטפון, כשהנחל עולה על גדותיו במים גועשים, חומים מסחף.

בראותנו קטע בו הנחל רחב, עמוק ושקט כשמעברו האחר נמצא חניון מעיין ברוך, נדע כי הגענו אל רגע הפרידה מהנחל (אך ביכולתנו להאריך אותה ככל שנחפוץ, או ליתר דיוק עד שעת הסגירה של השמורה). מכאן מוביל שביל קצר מזרחה (ימינה) ומסתיים בשביל אופניים חשוף לשמש. אם בחרנו במסלול המעגלי, נפנה שמאלה, חזרה צפונה לעבר החניון. אם השארנו רכב ב"גן הצפון", נפנה בשביל האופניים ימינה, עוקבים אחר המשך סימונו של שביל ישראל. בהגעה לכביש נמנע מחצייתו ונעבור, כמו הנחל עצמו, מתחתיו בדרך הבטוחה לחניון.