לוחם קירגיזי אמיץ התאהב נואשות בנערה, שיופייה הזכיר לו ברבור לבן. צווארה היה ארוך, עיניה ירוקות, רגליה כאיילה וריחה כריח פריחת היסמין. הנערה, שגברים רבים ביקשו את ידה, תבעה מהלוחם להוכיח לה עד כמה הוא אוהב אותה.
"הבא לי בבקשה את פרח הירח", ביקשה הנערה מהלוחם את אותו פרח נדיר שגדל אך בפסגות הרי טיאן שאן הבלתי מושגות. הלוחם יצא למסע רב סכנות. הוא טיפס על קרחונים, נאבק ברוחות מקפיאות, ניסה בכל כוחו לנשום באוויר הדליל, ולבסוף, בפתח מערה קטנה בסמוך לפסגה גבוהה, הלוחם מצא את פרח הירח המופלא. מאושר הוא ירד מן ההרים ודהר אל בית אהובתו והפרח בידו.
מה רבה היתה פליאתו כאשר הנערה ביקשה אותו: "עשה לי כסות מעורו של נמר השלג". הלוחם יצא לחפש נמר שלג, בידיעה שאהובתו שולחת אותו אל מותו! אומץ לבו ותושייתו עמדו לו עת הותקף על ידי החיה האדירה ויכול לה. הלוחם דהר במרחבי קירגיזסטן לעבר אהובתו בידיעה שעתה לא תוכל לסרב לו… הוא ניגש אליה ובהתרגשות העניק לה מעיל מעורו של נמר השלג.
הנערה התעשתה מיד וביקשה: "אם אתה אוהב אותי, הבא לי את לבה של אמך". הלוחם בשיגעון אהבתו עקר את לבה של אמו, אחז בלב הפועם בידו ורץ אל אהובתו. בדרך מעד הלוחם על אבן. לפתע לבה הפועם של אמו פנה אליו ושאל: נחבלת אהוב לבי? |
.jpg)