תפריט עמוד

סין היום המשחקים מפעם

שתפו:

בסין הומצאו כבר לפני אלפי שנים כמה מן המשחקים המוצלחים ביותר שהגה המין האנושי. גם היום אפשר לראות את הסינים משחקים כמעט בכל פינת רחוב. האם יש חלוקה למשחקי זקנים וצעירים ומה כדאי ללמוד לפני שנוסעים לסין? אור גראור שגר בשיאמן שבסין בוחן את המשחקים בשכונה

עודכן 19.5.18

מאז הגענו לסין אנחנו רואים השפעות מערביות בכל מקום – הסינים מתחילים לשתות חלב וקפה, הם לובשים בגדים מערביים ובשבוע האחרון התחילו למכור בסופרמרקט קישוטים לחג המולד. לשמחתנו, נראה שהסינים לא מרשים להשפעות המערביות לדרוס את התרבות המקומית, אלא שהם מוצאים דרכים לשלב ולהטמיע אותן בתרבות הקיימת. כך, למשל, אפשר לקנות יוגורט בטעם תירס או גלידת אפונה. את אותה התופעה אנחנו רואים גם במשחקים ובצעצועים הסיניים. ממה שראינו, לכל דור יש משחקים אופייניים, כשהמשחקים של הדורות הצעירים מערביים יותר מאלו של המבוגרים.

בכל פארק ציבורי בשיאמן יש אזור בו ניצבים שולחנות אבן מוצלים. רביעיות של זקנים יושבים בכל שעות היום סביב השולחנות האלה ומשחקים משחקי קלפים שונים. הם משתמשים בחפיסה המערבית המוכרת או בחפיסה של קלפים דקים וצבעוניים, כשעל כל קלף רשומות שתי סימניות שונות. לצערנו, עוד לא הצלחנו לזהות את המשחקים השונים.

בנוסף למשחקי קלפים, מדי פעם רואים רביעיות, בעיקר של נשים, שמשחקות מָה-ג'וֹנְג. רובנו מכירים את הגרסה הממוחשבת של המשחק, שבו קוביות שנהב עבות מסודרות בצורה גיאומטרית כלשהי, וצריך להתאים זוגות קוביות שנושאות אותה סימניה או אותו ציור כדי לפרק לאט-לאט את הצורה. למשחק האמיתי אין שום קשר לגרסה הממוחשבת – במציאות מדובר במשחק מאוד מורכב, שנראה כמו שילוב של רמי וברידג'. יש 144 קוביות שמחולקות לסדרות של פרחים, דרקונים, רוחות השמיים, מספרים, עיגולים וקני במבוק. המטרה העיקרית היא לאסוף כמה שיותר שלשות או רביעיות של אותה סדרה וכך לצבור נקודות.

ליד הגן בו אני מלמד יש רביעייה קבועה של שכנים שמשחקת מה-ג'ונג באמצע הרחוב בכל יום בשעות הצהריים. הם משחקים מהר מדי בשבילי וזה לא עוזר כשהתינוק של אחת השחקניות מדי פעם לוקח קוביה ולועס אותה, לכן לא הצלחתי להבין עדיין את כל רזי המשחק.

מלבד משחקי הקלפים רואים גם זוגות שמשחקים שח סיני, ולעתים רחוקות מאוד ראינו אנשים ששיחקו גוֹ. המשחקים הם תמיד תמורת כסף. כמעט אף פעם לא ראינו צעירים שמשחקים במשחקים האלו.

רביעיות של זקנים יושבים בכל שעות היום סביב השולחנות האלה ומשחקים משחקי קלפים שונים

צעירים מול המחשב
נראה שהמשחק הנפוץ ביותר היום בקרב גילאי ה-15-30 הוא משחק המחשב מרובה המשתתפים World of Warcraft של חברת Blizzard. המשחק מספק עולם וירטואלי בסגנון "שר הטבעות": כל שחקן יוצר לעצמו דמות (avatar) ומנהל חיים אלטרנטיביים בעולם הממוחשב. בנוסף להרפתקאות סטנדרטיות, כמו חיסול דרקונים, מציאת אוצרות או הצלת נסיכות, אפשר גם לנהל עסקים ומערכות יחסים מורכבות.

ברחבי שיאמן פזורות מאוּרוֹת אינטרנט חשוכות בהן יושבים עשרות ולפעמים מאות שחקנים שמשחקים שעות ב-WoW או במשחקי מחשב אחרים. במקביל למשחקים הם גם רואים סרטים או מתכתבים עם חברים שלהם במסנג'ר. העיצוב של המאורות פשוט מאוד: מדובר באולם אחד גדול שמאוכלס בעשרות מחשבים שמסודרים בשורות. על הקירות מודבקים פוסטרים של משחקי מחשב ושל קוקה-קולה. פחי האשפה שניצבים בקצה כל שורה מלאים בשקיות חטיפים ובבקבוקי שתייה ריקים. האולם תמיד חשוך ורק קרינת המסכים מאירה אותו.

רבים מהשחקנים "מכורים" ושוהים במאורות האינטרנט במשך שעות רבות בכל יום. מתוך 8 מיליון המשתתפים הרשומים בחברת Blizzard, יותר מ-3.5 מיליון הם סינים. 10 אחוז מתוך 30 מיליון הסינים שמשחקים במשחקי מחשב מרובי משתתפים הם קטינים. אלו המספרים הרשמיים של ממשלת סין, אבל כולם יודעים היטב שהמספרים האמיתיים גבוהים הרבה יותר. הממשלה רואה בהתמכרות הזאת בעיה חמורה: החל מחודש יולי השנה היא חייבה את מפעילי המאורות להתקין תוכנת פיקוח, שמחייבת כל שחקן להזדהות לפי מספר הזהות שלו. אם השחקן קטין, מקפיצה התוכנה לאחר שלוש שעות הודעה שקוראת לו להפסיק לשחק ו"לעשות פעילות גופנית מתאימה". אם הוא מתעלם מההודעה וממשיך לשחק, התוכנה מוחקת מחצית מהנקודות שצבר במשחק. אם הוא משחק יותר מחמש שעות ברציפות היא מוחקת לו את כל הנקודות. הממשלה אסרה השנה על פתיחתן של מאורות אינטרנט חדשות.

עשרות בני נוער משחקים במאורות האינטרנט

יו-יו ישן וטוב
בקרב ילדים הצעצוע הכי פופולרי הוא ללא ספק היו-יו – כשהילדים חוזרים מבית הספר היסודי בשכונה שלנו כולם משחקים ביו-יו. לא מזמן אפילו ראינו אליפות יו-יו מקומית בקניון הרפאים מאחורי הסופרמרקט. ליד בית הספר יש חנות קטנה שמוכרת כלי כתיבה וצעצועים. בחנות מציעים מגוון די גדול ואפשר למצוא בה חיקויים של רובוטריקים ושל בובות ברבי, חרבות מעץ וחיקויי לגו מקומיים. למרות שאני מאד מתלהב מסדרת הלגו הצבאי, ואפילו קניתי לעצמי טנק להרכבה מלגו, נראה שהילדים נמשכים אך ורק לקיר היו-יו שניצב בכניסה לחנות. המודלים המקומיים קצת יותר גדולים מאלו שנפוצים בישראל. ספורטאים וכוכבי נוער מקומיים משתתפים במבצעי השיווק שלהם.

נראה שההפרדה בין צעצועי בנים לבין צעצועי בנות די מוחלטת – לא ראינו בנות משחקות ביו-יו וגם בקרב שחקני המחשב הן מיעוט. עד עכשיו ראינו בנות משחקות בעיקר בבובות פרוותיות. ככל שהן מתבגרות הבובות גדלות יחד איתן. כבר התרגלנו לראות סטודנטיות מסתובבות ברחוב כשהן מחזיקות בובות של פו הדב בגובה זהה לגובהן.

כל דור מתאפיין במשחקים משלו, וטרם ראינו משחק שמגשר בין הדורות. עלול אמנם להיווצר הרושם שהמשחקים הסיניים הקלאסיים, כמו מה-ג'ונג וגוֹ, הולכים וגוועים לעומת משחקים מערביים כמו World of Warcraft שמתפשטים בסין כמו אש. עם זאת, לאחר כמה חודשים בסין אנחנו עדיין מרגישים שלא מדובר ב"השתלטות עוינת" של משחקים מערביים, אלא בפן נוסף של "סוציאליזם עם מאפיינים סיניים" – השם שמאו העניק לגרסה הסינית של קומוניזם. נראה לנו ש-WoW כל-כך פופולרי בסין בגלל שזהו משחק מרובה משתתפים, שמדבר ישירות לרגש הקהילתיות הסיני. בדיוק כפי שהמבוגרים יושבים בפארקים ומשחקים ביחד בקלפים, כך יושבים הצעירים הסיניים מול המחשב ומשחקים ביחד על גבי הרשת.

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: