סימנים של חורף ישראלי

אגדות
הייתי רוצה לפגוש פעם זקן מצפת, ושיגיד לי, באופן אישי – לא מעל גלי האתר – "כן! אני זוכר חורף כזה". חורף כמו בספרים, ששמעו הגיע אלינו ממקומות אחרים. עם שלג, הרבה שלג, וגשם וסופות רעמים. לא ברור איך התחילה האגדה הזאת, שמטרתה היא להאדיר את מזג האוויר. מה שברור הוא שאיכשהו, עם השנים, הפכו זקני צפת לנבחרת של חזאים לאומיים.

בעִתו
גשם הוא עניין חמקמק (במיוחד לחקלאים). זה לא מספיק שתרד כמות גשמים גדולה. צריך גם שהגשם יבוא בזמן הנכון, שלא ייפגעו היבולים. שאלת הטיימינג.
וגם: בוץ טובעני, ברד שלפעמים מתחפש לשלג.

גשם ברדיו
יש כמעט 150 שירים עבריים שהמילה גשם נכללת בשמם. כמות אדירה של ממטרים במדינה חמה: גשם שיקשיב לנשים, גשם כמשל לאהבה, אנשי הגשם, גשם שיירד כבר וישטוף הכל. שירים הם לפעמים געגועים לגשם.

דובון
פריט חובה. כמעט לכל אחת היה כזה בארון, כל אחד (כמעט) לבש אותו. הדובון מופיע בשני גוונים – ירוק זית וכחול כהה (יש שיגידו שהזית נחשב יותר). לפני שנים הפך לסמן ימני, ועם הזמן השתדרג לחרמונית.

הקו האדום
בכל חורף עוקבים בחשש אחרי מפלס הכנרת, עד כמה מתקרב הוא לקו האדום. ככל שהוא יורד ומתקרב אליו עולה מפלס הדאגה. למעשה יש שני קווים אדומים: עליון ותחתון. אבל התחתון הוא המוכר והמטריד יותר. גובהו נקבע ל-214 מטר מתחת לפני הים. בשנים שחונות המצב רע במיוחד, אבל בחורף האחרון השתפר מצב הרוח והמים כשבחודש פברואר 2003 לבדו עלה המפלס ב-1.83 מטר.

וידיומט
גם כיום, בעידן של אתרי הורדת סרטים באינטרנט וממירים מקליטים בטלוויזיה, עדיין אפשר למצוא פה ושם וידיומטים. בימים גשומים במיוחד זה לא רק פתרון מעשי לבילוי ביתי, אבל גם מסע נוסטלגי בזמן. מישהו ראה את השלט של הווידאו?

זכרונות קולקטיביים
איפה היית בחורף של שנת חמישים? מה עשית בחורף של 92'? את זה אני דווקא זוכרת – שנה אחרי מלחמת המפרץ הכל (כמעט) לבש לבן. בדרך לבסיס אכלנו מרק בתחנה המרכזית הישנה של ירושלים. היה קור אימים, הדובון לא הספיק. אכלנו אז מרק שעועית (הכי טוב עד עכשיו). ליד הבית עלה הקישון על גדותיו.

חגים של חורף
אחרי החגים באים החגים של החורף. חגים מסוג אחר, חגים הנחבאים – טיפה – אל הכלים. כדאי, למשל, ללכת ולראות איך מתפרסם נס חנוכה בסמטאות מאה שערים, בצפת. או לשמוע את קולות חג המולד בירושלים, בנצרת, חיפה. ובשנים האחרונות לגלות איך מתקשטת גם הקומה התחתונה של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב בקישוטי חג מולד, בשביל המהגרים.

טיולים
הכי נעים זה לטייל בחורף – כי עם החורף שלנו, יש לא מעט ימים שבהם הגשם יוצא להפסקה ואפשר לצאת לטיול. פשוט להתלבש חם ולנסוע. להצפין לרמת הגולן, לחרמון, ולראות קצת חו"ל. או לנסוע לגליל, לאיזה צימר מפנק או לירושלים, שהחורף יפה לה במיוחד, גם בלי השלג. ולא נפסח על הדרום, שם הימים חמים ובהירים כמעט תמיד.

יורה
לפי מילון אבן שושן, היורה הוא "הגשם הראשון היורד בארץ ישראל בעונת הגשמים, היורד בחודש מרחשוון בקירוב". החודש המכונה מר כי אין בו חגים זכה לארח את הגשם הראשון, הממשי, המועיל. ומיד אחריו צצים וצומחים החמציצים והפטריות. וילדי הגן ובית הספר היסודי יוצאים לחפשם בחורשות אורנים.

כבישים חסומים
כבישים נחסמים, כבישים מתפרקים (טוב עשו הרשויות שבנו כביש שמצליח סופסוף לחבר את בית עובד לנס ציונה), כבישים מוצפים – בעיקר בדרום. או שלג בירושלים והפקקים בכניסה אליה. דני רופ מדווח על זה בטלוויזיה. סע לאט.

לחם
יותר טעים בחורף.

מטריות
כמה זמן לוקח לאבד מטרייה בממוצע? ומה עדיף? מתקפלת? עשויה פלסטיק? עץ! או שמא עדיפה מטרייה שחורה וגדולה, המטרייה הגדולה של אבא (ושל לוין קיפניס) שאפשר לארח בה. שאלות הרות גורל. וגם מגפיים אדומים.

נגב פורח
בתחילת החורף פורחות חלמוניות בשמורת טבע בסמוך לירוחם. מאוחר יותר, לקראת סופו, מתעוררת הפריחה המשגעת שבבורות לוץ. הזקן יהיה שמח.

סקי
סקי בארץ הוא תענוג קצת יקר (ובכל זאת סקי, אצלנו). בכל שנה מחכים בדריכות שייפתח האתר, וכמה שלג נערם כבר ברכבל העליון? אחר כך מחכים בתור.

ערמונים
קנאה פשוטה. כל מי שחוזר מנסיעה חורפית לחו"ל רוצה גם. שיהיה גם לנו קצת מהפיצוחים האלגנטיים האלה, הנארזים בנייר עיתון שאין בו חדשות מדאיגות. ולנו יש – בינתיים – ערמונים בסופר (בעונה) ומדי פעם גם כמה דוכנים. חפשו בדיזנגוף.

פרי הדר
לוקל פטריוטיזם. לשעבר?

צימרים
הרעיון הגיע אולי מהאיים הבריטים. אחר כך יובאו גם צימרים מעץ שוודי. כמו פטריות אחרי הגשם צצו בשנים האחרונות בכל מצפה ויישוב כפרי גם בתי עץ, או חדרי ילדים בקיבוצים שהוסבו לצימרים. אבל בעצם – הצימרים נולדו לחורף הישראלי (בקיץ עדיף למצוא פיסת מים ולהשתכן לידה). והכי נעים זה לנסוע לגליל בחורף, ואז, אם נרצה, ייצא בן הזוג לקושש עצים, ואחר כך קצת רומנטיקה ליד הקמין.

קרמבו
עדיף וניל.

ריח
איך תופסים ריח של חורף? מרחיבים את הנחיריים. אדמה רוויה אחרי הגשם, מרק חם, נרקיסים.

שלג בהרים
גיבור הסיפורים של זקני צפת (ראו ערך אגדות).

תפילת טל
עם בואו של חג הפסח מסתיים החורף גם לפי מנהגי התפילה היהודיים. אחרי שבסוכות מתחילים לבקש בבתי כנסיות "משיב הרוח ומוריד הגשם", אחרי הראשון של פסח – אז נאמרת התפילה – מתחילים לבקש "מוריד הטל". בשביל אנשים מאמינים זה לא מנומס לבקש מאלוהים שיחדל מן הטובה, מבקשים שיחליפה באחרת. עד החורף הבא.