ליטא, קיץ 1940. על ליטא, שנמצאת בשליטת ברית המועצות בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, מאיים הצבא של גרמניה הנאצית. כיבוש פולין השכנה כבר הושלם ועתידם של היהודים נראה שחור משחור. הדרך להינצל ברורה, אך כמעט בלתי אפשרית: להימלט מאירופה הכבושה למחוזות רחוקים ככל האפשר.
יפן, סתיו 2019. אני עומדת בראש גבעת האנושיות מעל העיירה יאוטסו. לצדי שלושה מגדלי פעמונים, על אחד מהם כתוב "אומץ", על השני "אהבה" ועל השלישי "נשמה". למרגלות הגבעה נפרש נוף מרהיב מהסוג שיפן מספקת ביד רחבה כל כך: הרים מקיפים עמק שליו, יערות מנוקדים בכתום של שלכת, נהר רחב מנצנץ בלב העמק, שדות פסטורליים, ובלב התפאורה המושלמת פזורים בתי העיירה הקטנים, אפורי הגגות. ילדה רצה בשביל המוביל אל מגדלי הפעמונים, ממהרת למשוך בחבל של אחד מהם. אחיה הצעיר ממנה רץ למגדל השני ומושך אף הוא בחבל. צלילים עמוקים ממלאים את האוויר, גולשים אל העמק, מרעידים את הנשמה.
למידע נוסף:
- יפן – מדריך מסע אחר, כתבות מסלולים אתרים ומידע
- טוקיו – מדריך מסע אחר
- קיוטו – מדריך מסע אחר
- יפן מחוץ למסלול
מגדלי הפעמונים והנוף הנשקף מגבעת האנושיות מעל העיירה יאוטסו | צילומים בכתבה: רותם בר כהן
כמעט 80 שנה מפרידים בין הגורל המר של יהודי אירופה לבין המסע שלי ביפן, אבל על המרחק במקום ובזמן מחברים חוטים חזקים, בלתי ניתנים להפרדה. זהו אינו מסע רגיל של נופים, מפגשים אנושיים ואוכל (למרות שכל אלה מלווים אותנו לאורך הדרך), זהו מסע בעקבות צ'יאונה סוגיהארה, דיפלומט יפני שהציל במהלך מלחמת העולם השנייה 6,000 יהודים ואיפשר להם לפתוח בחיים חדשים הרחק מהתופת האירופית.
צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה. בזכותו ניצלו כ-6,000 יהודים מאירופה של שנות ה-40
תחנה ראשונה: יאוטסו
סיפורו של סוגיהארה, חסיד אומות עולם, מרתק ומרגש, ולמרות זאת הוא אינו מוכר לרבים בישראל. צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה נולד בתאריך עגול במיוחד: היום הראשון של החודש הראשון של המאה ה-20 – כלומר, 1 בינואר 1900. העיירה יאוטסו (Yaotsu), שבה נולד, לא השתנתה באופן דרמטי במהלך השנים. בניינים נמוכי קומה, רחובות צרים ושלווים, כמעט ריקים ממכונית, חנויות מסורתיות, בהן חנות נהדרת המייצרת עוגיות וקרקרים, מפעל משפחתי לעשיית בובות, מבשלת סאקי קטנה מעוטרת בפרסים בינלאומיים ושתי מסעדות נפלאות: האחת מסעדת ראמן מצוינת במרכז העיירה, והשנייה נקראת Ikoi, כמה דקות נסיעה מחוץ לעיירה, שם אכלנו את אחת הארוחות הטובות ביפן. זאת גם היתה ההיכרות הראשונה (וממש לא האחרונה) עם מחצלות הטאטאמי, שאסור לדרוך עליהן בנעליים (טיפ: הביאו אתכם ליפן נעלים שקל לחלוץ ולנעול – פעולה שתעשו אינספור פעמים במהלך הטיול).
מפה ושם ביאוטסו: מראה כללי, רחוב בעיירה, מפעל משפחתי קטן לבובות מסורתיות, סאקי זוכה פרסים ומנה במסעדת Ikoi
הסיכויים שתגיעו ליאוטסו במהלך טיול שגרתי ביפן אינם גבוהים, אבל בנתיב סוגיהארה זוהי בחירה מתבקשת. העיירה אמצה את סוגיהארה אל לבה, ולמרות שמשפחתו עזבה כשהיה בן שלוש, שמו ופועלו נישאים פה בפי כל. מלבד גבעת האנושיות, המתנשאת מעל העיירה, יש כאן גם היכל זיכרון מרתק, The Chiune Sugihara Memorial Hall – מבנה חדיש ומושקע העוסק בפועלו, עם שחזור של חדר העבודה של סוגיהארה בקונסוליה בקובנה והסברים מפורטים (גם בעברית) על מעשיו יוצאי הדופן במהלך המלחמה. לצד היכל הזיכרון יש פארק נעים עם מזרקה מרשימה ומיוחדת (היכל הזיכרון פתוח בין 9:00 ל-17:00, סגור בימי שני, אתר).
פינה בעיריית יאוטסו המוקדשת לסוגיהארה ולמשולש היחסים בין יפן, ישראל וליטא
מוצג בהיכל הזיכרון לסוגיהארה ביאוטסו: אשרת מעבר שהנפיק סוגיהארה ב-31 ביולי 1940
במפגש עם ראש עיריית יאוטסו, מר מאסאנורי קאנקו, הוא מדהים אותנו: בכל שנה, כך הוא מספר, 20 מתלמידי חטיבת הביניים ביאוטסו טסים לפולין, לביקור במחנה ההשמדה אושוויץ, והעירייה משתתפת במימון שני שלישים מהוצאות המסע. בנוסף, הוא אומר, בכל בית ספר בעיירה יש חדר המוקדש לסוגיהארה, עם חומרי קריאה ותצלומים ותוכנית הלימודים שמה דגש על שלום וזכויות אדם.
במרחק קצרצר מצפון למרכז יאוטסו יש שמורת טבע יפה, Goho Falls Park, עם שביל הליכה המוביל לסדרת מפלים מרהיבים שנופלים בכמה מדרגות, כשגשר אדום ממסגר את התמונה, ממש כאילו היה זה ציור יפני מושלם. מיעוט המטיילים בסוף שבוע סתווי שטוף שמש הוא עדות נוספת לכך שהאזור לא נמצא על מסלול הטיולים הרגיל ושכל היופי הזה עומד כמעט אך ורק לרשותכם.
סדרת מפלים וגשר אדום בשמורת טבע ליד יאוטסו. כמו ציור יפני
יהודים צובאים על הקונסוליה היפנית
בקיץ 1940 צ'יאונה סוגיהארה, שכבר היה נשוי ואב לשני ילדים, שימש כקונסול יפן בקובנה. יום אחד, בסוף חודש יולי, הוא הציץ מבעד חלון הקונסוליה ולתדהמתו ראה חבורה גדולה של אנשים מתגודדים ליד שער הבניין. סוגיהארה שלח את אחד העובדים בקונסוליה לברר מי הם ומה הם רוצים, וכך למד שאלו יהודים המבקשים לדבר איתו. הוא הזמין למשרדו נציגות של חמישה אנשים ושמע מפיהם על מצבם הקשה. הם סיפרו לו שברחו מפולין לליטא בעקבות הכיבוש הנאצי, וכעת, כשהנאצים עומדים לכבוש את ליטא, הם מחפשים דרך לברוח מאירופה. מסוגיהארה הם ביקשו רק דבר אחד: שיעניק להם אשרות מעבר ליפן. הם לא רצו להשתקע שם, אלא להשתמש ביפן כתחנת מעבר ממנה ימשיכו ליעדים אחרים, רחוק ככל האפשר מאירופה המדממת. סוגיהארה ביקש לילה אחד כדי לחשוב על בקשתם.
יהודים צובאים על שער הקונסוליה היפנית. זה המראה שסיגוהארה ראה ביולי 1940
סוגיהארה פנה לממונים עליו במשרד החוץ היפני כדי לקבל אישור להעניק את האשרות, אולם בקשתו נדחתה. בינתיים, מספר היהודים שצבאו על שערי הקונסוליה הלך וגדל וסוגיהארה הבין שכל עיכוב עלול לעלות בחיי אדם. "לאחר שהתייסרתי והתחבטתי במחשבות", הוא סיפר, "הגעתי למסקנה כי אנושיות ונדיבות הן מעל הכל". וכך, למרות שהחברה היפנית פועלת בתוך מסגרת של חוקים מדויקים וברורים, שאין לחרוג מהם, סוגיהארה החליט לעשות מעשה ועל דעת עצמו החל להנפיק את האשרות המיוחלות.
הנפקת האשרות היתה עבודה מייגעת, שהצריכה איסוף של פרטים אישיים מאלפי האנשים שחיכו מחוץ לקונסוליה וכתיבה ידנית של כל אחת מהוויזות. בזמן שהיה בעיצומו של תהליך הנפקת האשרות, הגיעה הוראה ממשרד החוץ היפני שעליו לעזוב מיד את ליטא ולעבור לתפקיד חדש בברלין. במשך כמה שבועות סוגיהארה עבד ללא לאות מסביב לשעון, כותב עוד ועוד אשרות, מנסה להספיק כמה שיותר לפני שיצטרך לעזוב סופית את קובנה. את האשרה האחרונה, כך מספרים הניצולים, הוא הושיט מבעד חלון הרכבת רגע לפני שזאת יצאה לברלין והתנצל על כך שאין ביכולתו להמשיך.
מתוך היכל הזיכרון לסוגיהארה ביאוטסו: שחזור המשרד בקונסוליה היפנית שם כתב סוגיהארה את אשרות המעבר
על פי ההערכות, סוגיהארה כתב מעל 2,139 אשרות, וכיוון שכל אחת מהן נועדה למשפחה שלמה, נראה שבזכותו ניצלו לפחות 6,000 יהודים. את מסעם הארוך מליטא עשו ברי המזל שקיבלו את האשרות ברכבת הטרנס-סיבירית, שחצתה את רוסיה עד וולדיווסטוק, שם הם עלו על אנייה שלקחה אותם ליפן, אל עיר הנמל צורוגה.
תחנה שנייה: צורוגה
בנמל של צורוגה (Tsuruga) מתחיל לרדת גשם ואנחנו מאיצים צעד, אלא שאי אפשר שלא לעצור לפני שני לוחות שיש אפורים, שיוצרים מעין שער, ועל אחד מהם כתוב בעברית "השער לחירות". בנמל הזה ירדו מהאנייה הפליטים היהודים, מצוידים באשרות שחילק להם סוגיהרה. הם היו אחרי מסע יבשתי וימי ארוך, כל חפציהם במזוודה או שתיים. את קבלת הפנים שזכו לה מתושבי צורוגה הם לא שכחו לעולם: מעבר לחיוכים וקריאות השמחה של תושבי העיר, כל ניצול קיבל תפוח עץ אדמוני ועסיסי (ומי שטעם את התפוחים ביפן יודע עד כמה הם נפלאים). התפוחים הללו הפכו לסמל לאנושיות שהפגינו המקומיים – לא דבר מובן מאליו, במיוחד כשזוכרים שבמלחמת העולם השנייה יפן היתה בת בריתן של גרמניה ואיטליה.
השער לחירות, פסל עם כיתוב בעברית לציון המקום שבו הניצולים דרכו לראשונה על אדמת יפן
הנמל שדרכו נכנסו הפליטים ליפן זכה לשם "נמל האנושיות" והמוזיאון הנהדר שניצב בו מתעד שני מקרים של אנושיות יוצאת דופן שגילו תושבי העיר. הראשון, בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת, כשקבוצה גדולה של ילדים פולנים יתומים הגיעה באנייה לצורוגה והילדים אומצו בחום ובאהבה על ידי תושבי העיר עד שהמצב באירופה אפשר את חזרתם. והשני, 20 שנה לאחר מכן, כשהפליטים היהודים שצוידו באשרות שכתב סוגיהארה התקבלו אף הם במאור פנים ובמנחת תפוחים. שני הסיפורים מוצגים במוזיאון בתמונות, סרטונים, חפצים אישיים והסברים מפורטים, ששופכים אור על האירועים הללו, שמעט מאוד ישראלים מכירים. כששומעים את שירת התקווה בעברית, בלבה של עיר נמל יפנית, גם הציניקן הגדול ביותר לא יכול שלא להתרגש.
המוזיאון בנמל האנושיות של צורוגה. תיעוד מרתק של הגעת הניצולים מאירופה לשערי יפן
המוזיאון עומד לעבור בקרוב למשכן חדש וגדול יותר, אף הוא בנמל, וכך יתאפשר להציג מסמכים ומוצגים רבים נוספים, שכיום שמורים בארכיב (המוזיאון פתוח בכל יום בין 9:00 ל-17:00, אתר).
לא רחוק מהמוזיאון, בהאנגר של לבנים אדומות ששופץ להפליא, יש מרכז מקסים עם חנות מזכרות איכותית, מסעדה איטלקית מצוינת וגולת הכותרת – דגם מוקטן ומושלם של העיר, עם הנמל, מסילות רכבת שעליהן נוסעות רכבות חשמליות זעירות, בתים, גני משחקים, בתי ספר, חורשות, מקדשים ועוד ועוד. מעל הדגם, על מסך ענקי, מוקרן סרט שמספר על העבר, ההווה והעתיד של צורוגה, כולל סיפורם של סוגיהארה והפליטים היהודים.
בשוק הדגים של צורוגה. הכל נקי ומצוחצח כמו שרק היפנים יודעים
אם כבר הגעתם לצורוגה, אל תוותרו בשום אופן על שוק הדגים המקומי. במבנה מקורה, מצוחצח ומבריק כמו שרק היפנים יודעים לתחזק, יש עשרות דוכנים של יצורים ימיים – דגים, סרטנים, קיפודי ים, אצות ועוד, לצד מאכלים נוספים כמו פירות מיובשים (נסו את התאנים הננסיות, שטעמן המרוכז נפלא ביותר), עלי תה, קופסאות של ממתקים יפניים שלעולם טעמם יפתיע ולא ידמה כלל למה שחשבתם. בכל דוכן יציעו לכם טעימות של מאכלים, חלקם טעימים מאוד, אחרים – ראו הוזהרתם – מוזרים למדי לחיך המערבי. ואם הטעימות עשו לכם חשק, יש בשוק כמה מסעדות קטנות ומפתות.
חסיד אומות עולם
סוגיהארה שילם מחיר אישי על כך שהמרה את פי השלטונות והעניק את האשרות ליהודים. לאחר המלחמה הוא פוטר מעבודתו במשרד החוץ ועבד בעבודות מזדמנות. בסוף שנות השישים, בזמן שעבד ברוסיה, אחד הניצולים הצליח לאתר את סוגיהארה והוא הוזמן לישראל. במהלך הביקור בארץ הוא נפגש עם מי שהיה אז שר הדתות זרח ורהפטינג, אחד מחמשת היהודים שמהם שמע לראשונה על הרצון לקבל אשרות ליפן. ב-1985 קיבל סוגיהארה הכרה כחסיד אומות העולם מטעם יד ושם.
גם ביפן היחס אליו השתנה. ב-1990 הביע המזכיר הפרלמנטרי של משרד החוץ היפני בפני רעייתו, יוקיקו סוגיהארה, את הערכתו לפועלו של בעלה, ובשנת 2000, במלאת 100 שנה להולדתו, נתלה בארכיון משרד החוץ היפני שלט: "לכבוד הדיפלומט צ'יאונה סוגיהארה שעשה מעשה אמיץ ואנושי". במעמד הסרת הלוט מהשלט, התנצל שר החוץ היפני בפני משפחתו של סוגיהארה על היחס לו זכה.
סוגיהארה נפטר ביולי 1986, בגיל 86. לאורך השנים הוא סירב לקבל כיבודים בשל מעשיו ומיעט מאוד לדבר עליהם. בראיון נדיר אמר בפשטות, "צריך לעשות את הדבר הנכון, משום שזה הדבר הנכון".
שימור מורשתו של סוגיהארה נעשה בדרכים שונות, בין השאר בסיפורי קומיקס שמנגישים את סיפורו לילדים
כיום, בערים שלאורך נתיב סוגיהארה, ניכרת היטב הפעילות לשימור זכרו בדרכים שונות ומרתקות, בין השאר, במוזיאונים שעוסקים בפועלו והכוללים הסברים גם בעברית, בכיכרות הקרויות על שמו ובהנחלת מורשתו בבתי ספר. בנגויה, למשל, ביקרנו בבית ספר יסודי שיש בו אגף שלם בספרייה עם ספרים (כולל ספרי קומיקס) המספרים את סיפורו של סוגיהארה ומהללים את הדרך שבה בחר לפעול.
תחנה שלישית: נגויה
נגויה (Nagoya), העיר הרביעית בגודלה ביפן, מספקת חוויות אורבניות מענגות במיוחד: שפע חנויות של מעצבי על (לואי ויטון, שאנל, פראדה ודומיהם), מרכזי קניות עם קומות אוכל ("פוד קורט") מסחררות שאפשר בקלות לאבד בהם את הראש ולשכוח את הדיאטה, אינספור, ממש אינספור לא כמטפורה, של מסעדות, איזאקיות (ברי אוכל עממיים שמגישים מנות מהירות, זולות וטעימות), ברים, מועדוני קריוקי ועוד ועוד. וגם תחנת רכבת ענקית ומעוצבת, עם עוד כמה מרכזי קניות מסביבה, גורדי שחקים עתידניים, מצודה מרהיבה, שכמו יצאה מתוך סרט על סמוראים, מוזיאונים מרתקים ומטבח ייחודי – נגויה משי (Nagoya Meshi), שכולל כמה מאכלים שתמצאו רק כאן. בקיצור, כל מה שצריך כדי לתחזק את ההתאהבות ביפן, שמגיעה בכל יום של הטיול לשיאים חדשים.
מפה ושם בנגויה: מצודת נגויה, אחד מהיכלי האוכל (פוד קורט) המפתים, צילומים לפני החתונה בגני טוקוגאווה-אן
סוגיהארה עבר עם משפחתו לנגויה כשהיה ילד וחי בה במשך עשר שנים. העיר מציינת את פועלו בתכניות לימוד שבהן מועברת מורשתו וכן בכמה אתרים בשכונות הקשורות בחייו. ליד חטיבת הביניים שבה למד הוקמה כיכר חדשה, שבמרכזה קבוצת פסלים המראה את סוגיהארה מוסר אשרת מעבר למשפחה של פליטים יהודים.
פסלים של סוגיהארה מושיט אשרה למשפחה יהודית בכיכר בנגויה, סמוך לחטיבת הביניים בה למד
מבית הספר היסודי שבו למד סוגיהארה נמתח שביל הליכה נעים ומוצל, שביל האנושיות שמו, שלאורכו תחנות שונות המספרות את סיפור חייו. אנחנו מבקרים בבית הספר היסודי Heiwa, בקצה השביל, שם הילדים לומדים מגיל צעיר מאוד על סוגיהארה, עושים עבודות יצירה הקשורות אליו וקוראים את סיפורו בספריית בית הספר.
מנהלת בית הספר היסודי Heiwa בנגויה לצד עבודת יצירה ענקית שהכינו התלמידים בדמותו של סוגיהארה
משהו מהרוח המיוחדת הזאת פגשנו בחצר הענקית של בית הספר, גדולה פי כמה וכמה מכל חצר בית ספר ישראלי. בפינה אחת של החצר, ליד גן הירק שילדים מטפחים, ניצב פעמון גדול. המנהלת מספרת לנו שקוראים לו פעמון סוגיהארה ובכל פעם שקורה מאורע מיוחד בחיי אחד התלמידים – הולדת אח חדש, יום הולדת וכדומה – אותו ילד מוזמן לצלצל בפעמון. תזכורת לכל אותם דברים קטנים וטובים שביחד מרכיבים את פסיפס החיים.
נתיב סוגיהארה – המסלול המלאשלוש התחנות המוזכרות כאן מהוות בסיס לטיול מיוחד במינו ביפן, בעל ערך מוסף, במיוחד לישראלים. אליהן מצטרפות כמה תחנות נוספות, שאמנם לא מתקשרות ישירות לסוגיהארה, אבל הן נמצאות על הדרך ומוסיפות רבדים של יופי, טבע פלאי, תרבות ומורשת וגם אוכל מגוון להפליא שאין דבר בינו לבין מה שתמצאו בסושיות ישראליות. על התחנות הנוספות נספר בכתבה נפרדת, בינתיים הנה הן על קצה המזלג ותוכלו גם לראותן במפה המופיעה למטה. את המסלול המעגלי פתחנו בנגויה (Nagoya), שאליה אפשר להגיע בטיסה מחוץ ליפן או ברכבת המהירה, השינקנסן, מטוקיו, קיוטו או אוסקה. משם עלינו ברכב צפונה (כשעה ורבע נסיעה) ליאוטסו (Yaotsu), העיירה שבה סוגיהארה נולד. מיאוטסו המשכנו אל טקיאמה (Takayama), עיר יפהפייה עם כמה שווקים מקסימים, אחד מהם לאורך הנהר, סמטאות צרות, חנויות מסורתיות ומבנה מרשים ששימש את השליטים המקומיים בתקופת אדו. בחצר הפנימית שלו, העצים נצבעו בשלכת כל כך עזה עד שנראה היה כאילו מישהו שפך עליהם בטעות פחית של צבע כתום. כ-50 דקות נסיעה מטקיאמה נמצא הכפר המושלם שירקאווה-גו (Shirakawa-go), שבתיו הקטנים, עם גגות הקש המשופעים, נותרו ללא שינוי לאורך מאות שנים. טיול רגלי בכפר הייחודי (כניסת מכוניות אסורה), שהוכרז כולו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מאפשר הצצה ליפן הכפרית של פעם, ועם זאת זהו אינו מוזיאון, אלא כפר אמיתי, עם אנשים שבאמת חיים בבתים המיוחדים הללו. משירקאווה-גו המשכנו צפונה אל קנאזווה (Kanazawa), עוד עיר מקסימה, עם רבעים עתיקים (אל תחמיצו את רובע הסמוראים), בתי תה, סדנאות מסורתיות וגנים מרהיבים. מקנאזווה לצורוגה (Tsuruga), עם נמל האנושיות, המוזיאון ושוק הדגים הנהדר. משם בחזרה לנגויה. מנגויה אפשר להמשיך בקלות רבה לקיוטו (39 דקות ברכבת שינקנסן המהירה), לטוקיו (כשעתיים בשינקסן) או לחלקיה האחרים של יפן, בין השאר בטיסת פנים מנמל התעופה של נגויה. משך המסלול: כ-7 ימים, תלוי כמה זמן תרצו לבלות בכל תחנה לאורך הדרך. בסוף המסלול אפשר להוסיף שבוע בקיוטו, בטוקיו או באזורים אחרים של יפן – לטיול מושלם של טבע, מורשת ותענוגות אורבניים. |
מפת המסלול:
הכותבת היתה אורחת של המועצה לקידום נתיב סוגיהארה
• תודה מיוחדת ליוסי קריכלי, שליווה אותנו בנתיב סוגיהארה, סיפר, ביאר, הרחיב והאיר את דרכנו. בין שאר עיסוקיו וכישוריו, יוסי מנהל את קבוצת הפייסבוק צ'יאונה סוגיהארה בישראל
Special thanks to Mr Hirohisa Yamazaki who took such good care of everything during our journey and was a great companion and to our perfect translator (who was much more than that) Mrs Nao Takasaki. Warm thanks to all the wonderful people who hosted us along the way – Arigato Gozaimasu