נקודה על ירך המלכה

הצייר מעולם לא ראה את המלכה. אבל זה לא היה חשוב. הוא ניגש למלאכתו בשמחה. לא נדרשו לו מידות או תווי פניה. כשהתבקש לצייר את המלכה כל שהיה עליו לברר נגע לאופיה בלבד. לאחר מכן הצייר פנה לספרים. בהודו כמעט לכל מדע נלווית ספרות טכנית שלמה שמסבירה כיצד יש לעשותו: כיצד כותבים שירה, כיצד מנשקים אהובה. הוא גילה שלאישה אידיאלית, כאישתו של המלך יש מידות פנים ברורות. עיניה כעיני איילה. גבות עיניה כקשתות דרוכות. אפה כמקור של תוכי ושפתיה אדומות כפרי צמח הבימבה ההודי.

הפורטרט שהוציא תחת ידו הכיל את כל סימני היופי של אישה מסוג פדמיני. סיווג זה שייך לקאמה סוטרה, והוא מאפיין נשים גבוהות בעלות שיער שחור, עור צח ולבן, נשימה מתוקה, חזה מעוגל ושפתיים אדומות. את שאר המאפיינים אפשר לקרוא בסוטרה עצמה.

למחרת, כשהציג את הציור, זכה לתשבוחות רבות מצד המלך. אבל כשזה בחן את הציור מקרוב והבחין בנקודה, שניצבה בדיוק על ירכה של המלכה קדרו פניו.

המלך זיהה את הנקודה, נקודת חן ששכנה על ירך המלכה בדיוק באותו מקום שבה הופיעה נקודתו השחורה של הצייר. המלך הסיק שבין הצייר לאשתו מתקיים רומן אסור והורה להשליך את הצייר אל בית הסוהר.

כבר באותו הלילה הופיעה בחלומו של המלך האֵלה סרסווטי. היא  נזפה במלך על שנהג בחוסר הגינות כלפי הצייר. הצייר, אמרה, הוא חסיד של האלה – שבעצמה התיישבה על קצה המכחול של הצייר, וגרמה לטיפה השחורה הקטנה ליפול, כדי שלפורטרט תהיה מידה של אחיזה במציאות.

מששוכנע המלך – הורה לשחרר את הצייר ושלחו הביתה.

מהי ההשראה של האלה?
היא יושבת על קצה המכחול. או על קצה העט. לפעמים על קצה הלשון. חתימתה תמיד נמצאת בפרטים הקטנים. הקטנטנים. והחשוב מכל – היא גורמת לך לדייק בדברים שכלל אינך יודע. שאין לך סיכוי לדעת.

וכן. היא גם יכולה להוביל אותך ללילה בכלא.

——————
מיה טבת כותבת דוקטורט על הודו ומלמדת באוניברסיטת תל-אביב. הרשימה פורסמה לראשונה בבלוגהּ, "עבודת אלילים".