לפני חמש שנים פרצו פעילים למען בעלי חיים למעבדות של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב. הפורצים השאירו אחריהם נזק של 150 אלף דולר, וכתובת גדולה באותיות אדומות על דלתו של פרופ' חנן פרנק: "ד"ר מנגלה".
חנן פרנק לימד אותנו פסיכולוגיה פיזיולוגית באותה השנה. את השיעור הראשון בקורס הקדיש פרנק, החוקר את נושא הכאב, לחשיבות הניסויים בבעלי חיים. הוא היה נסער ונרגש והעביר הרצאה מרתקת. הנושא הזה ממשיך להעסיק אותו עד היום. יש לו משנה סדורה, המנמקת מדוע אין להפסיק את הניסויים. "אין אלטרנטיבה לניסויים בבעלי חיים", הוא אומר. "המחיר של הפסקתם הוא סבל של בני אדם. אני חושב ומאמין שבני אדם קודמים".
ובכל זאת, מה הגבולות המוסריים?
"מבחינתי, יש שני כללי מוסר בסיסיים. הראשון, שאף יצור חי לא יסבול יותר ממה שצריך. וזה נכון לגבי אנשים ובעלי חיים. הכלל השני, שאדם יסבול הכי מעט, גם אם זה על חשבון בעלי חיים".
הטכנולוגיה של ימינו אינה מאפשרת תחליפים לניסויים בחיות, סימולציות מחשב לדוגמה?
"לדברים מסוימים יש היום אלטרנטיבות. באנטומיה של המוח, למשל, אפשר לבצע ניתוחים על מחשב טוב יותר מאשר ניתוחים אמיתיים. בכיתה, במקום הדגמות של ניתוח, אני משתמש בווידאו. אבל כשרוצים להכשיר חוקר, צריך ללמד אותו גם לנתח. סימולציה על מחשב יכולה לעזור, אבל איזה נתונים תכניס למחשב? יש השערות שצריך לבדוק, כדי שנדע מה להכניס למחשב. ונניח שהרצנו את הניסוי על מחשב וקיבלנו תרופה שצריכה לפעול על מחלה, ואתה הראשון שצריך לקבל אותה; לא היית מעדיף שיבדקו אותה קודם על בעלי חיים?"
היו מקרים שתרופות נוסו בהצלחה על חיות, אך התבררו כלא טובות לבני אדם.
"נכון, המודלים לא מושלמים. אז מה המסקנה? שצריך להפסיק את הניסויים בבעלי חיים? צריך להמשיך ולשכלל את המודלים, ולא לוותר".
ובכל זאת, המתנגדים לניסויים האלה טוענים שהם תרמו מעט מאוד לבני האדם אך גרמו עוול גדול לבעלי החיים.
"ממשלת ארצות־הברית טוענת בדו"ח רשמי, שהמחקר בבעלי חיים הוסיף 20 שנים לתוחלת החיים של האדם. אני לא עושה סטטיסטיקה כזאת. בתחום הכאב, שאני עוסק בו, לא היתה יכולה להיות שום התקדמות בלי ניסויים בבעלי חיים. אני אומר את זה חד־משמעית, וזה נכון גם לתחומים אחרים. האינסולין, תרופה לסוכרת, קיים בזכות ניסויים בחיות. הוציאו את הלבלב וראו את הסוכרת; החזירו לגוף תרכיז שלו וראו שהסימפטומים נעלמו. במשך שנים היה האינסולין מופק מלבלב של חזירים, עד שהצליחו לייצר תחליף סינתטי. יש מי שיטען, שאם היו מחכים זמן־מה, אולי היו מוצאים טכניקה שבה לא יצטרכו להרוג בעלי חיים; אבל כמה אנשים היו מתים בינתיים?!"הכול למען האדם
האם אתה מבחין בין ניסויים חשובים ללא חשובים, שניתן לוותר עליהם או לפחות לצמצם אותם?
"בלתי אפשרי לעשות הבחנה כזאת. מדע לא פועל ככה. קשה להעריך אפרִיורית איזה ניסוי חשוב, ואיזה לא. לפעמים דברים שנראים על פניהם בנאליים הופכים לחשובים. לדוגמה, באחד הניסויים שערכתי, בדקתי התקפים אפילפטיים שגורם מורפיום, ומצאתי שנלוקסון, חומר אנטגוניסטי למורפיום, לא בולם אותם. למה זה הפך לרלוונטי? מכיוון שהתקפים דומים קורים אצל נשים שבמהלך לידה מזריקים להן מורפיום לחוט השדרה. בגלל העבודה שלי יודעים שאין במקרים כאלה לתת נלוקסון. זה ממצא שהתגלה בלי שחשבנו על כך לפני הניסוי. במחקר לפעמים אתה פשוט משלים את התמונה. לפעמים מה שנראה בתחילה כמשבצות לא חשובות מתגלה כנקודות מרכזיות."
מה שנכון לגבי ניסויים כאלה נכון גם לגבי ניסויים בתעשייה?
"בטח אתה מתכוון לשמפו. אז אני משתמש 20 שנה באותו שמפו. בשבילי לא צריך להרוג שום חיה כדי לבדוק אותו. מי שמתנגד לניסויים בבעלי חיים, שיעשה כמוני".
בכל זאת, הרי אי־אפשר להתעלם מהעובדה שבניסויים בחיות, גם החשובים שבהם, אנחנו גורמים להן סבל.
"יש אנשים שמאמינים כי אין זכות מוסרית לגרום סבל לבעל חיים, אפילו אם זה למען האדם. אני לא מקבל את זה. שמעתי בן אדם אחד שאמר כי מדירה בוערת שנמצאים בה הילד שלו והכלב, הוא יציל את מי שקרוב יותר לדלת. אותי זה מקומם, מכיוון שחיי התינוק שווים לדעתי יותר מחיי הכלב. רוב בני האדם עושים היררכיה של סבל. מבחינתי, חשוב יותר למנוע סבל של בני אדם מסבל של בעלי חיים. יש לי חבר צמחוני, שלא מעוניין שיהרגו שום חיה בשבילו. לפני כמה שנים התברר לו שהילד שלו עומד להתעוור, ושאין פתרון רפואי לבעיה. 'תהרגו מיליון חיות', הוא אמר לי, 'רק תמצאו פתרון'."
והפתרון הוא לנצל בעלי חיים ולגרום להם סבל במלחמה שבכלל לא קשורה אליהם?
"נכון, אנחנו מנצלים בעלי חיים. תמיד ניצלנו. ברגע שיימצא נימוק תקף נגד ניסויים, הוא יהפוך את כולנו לצמחונים גמורים. בעימות בטלוויזיה שבו השתתפתי, שאלה אותי המנחה: 'למה אתה רוצח בעלי חיים במעבדה שלך?' עניתי שצריך לשאול: למה אני משתמש, ולא למה אני רוצח. כי השימוש לא מוגבל למעבדה שלי. למשל, מי שהתווכח איתי לבש סוודר מצמר ונעלי עור. אפשר לחשוב שהכבשה ויתרה בשבילו מרצונה על הצמר, ושהפרה נתנה לו את עורה. אם אין לו בעיות עם זה, למה יש לו בעיה עם כך שאני רוכש באמצעות חיות ידע, שנתן בעבר וייתן בעתיד פתרונות למחלות של בני אדם?" חיות ששוות יותר
ניסויים הגורמים כאב אינם קיצוניים יותר?
"אני לא אוהב לראות את החיות סובלות, ואני נמנע מזה ככל שאפשר. רגישות הופכת אדם לחוקר טוב יותר. אני מקפיד שהחיה תהיה רדומה. אז היא גם מגיבה פחות ללחץ, והניסוי טוב יותר. תמיד אני משתדל למנוע כאב. אני דואג שההרדמה תיעשה כמו שצריך, או שהכאב יהיה כזה שהחיה תוכל להפסיקו בעצמה באמצעות רפלקס. יש ניסויים שביטלתי מכיוון שחשבתי שהסבל גדול מדי. לדוגמה, אני לא מסוגל לעבוד על קופים. קשה לי. זה לא רציונלי, אבל אני לא מסוגל. גם על חתולים קשה לי לעשות ניסויים. אם אני יכול להשתמש בחולדות או בעכברים, אני מעדיף אותם. גם המפגינים מתנגדים לניסויים בחתולים ובקופים ולא בחרקים".
יש כאלה הסבורים שאתה וחוקרים אחרים אינכם מגלים רגישות מספקת לסבל של בעלי החיים.
"אין לי בעיה עם זה שמתבטאים בהפגנות ובכתב נגד ניסויים בבעלי חיים. אבל אני לא חושב שהם צודקים, ואני לא מבין למה הם עושים את זה דווקא כאן ולא באיטליז או בסופרמרקט, שם הורגים דגים במכה על הראש, או במשחטות הבקר. בשנת 1992 הרג 'צער בעלי חיים' כל חודש בין 800 ל־1,000 כלבים משוטטים. באוניברסיטת תל־אביב הורגים בין 10 ל־15 בעלי חיים בחודש. יש לי תחושה שהחוקרים נבחרו כמטרה, מכיוון שהרבה יותר קל להפגין נגד הניסויים בחיות מאשר נגד תעשיית הבשר או העור".
|
