תגלית מרגשת: צוות של ארכיאולוגים ישראלים, ליטאים ואמריקאים חשף לאחרונה את שרידיהם של שני מקוואות אשר שימשו את באי בית הכנסת הגדול בווילנה, בירת ליטא. בית הכנסת, שהיה ליבה הפועם של קהילת וילנה במשך מאות שנים, נחרב כליל בשואה. אולם עדויות לקיומם של חללים תת קרקעיים שהתגלו במקום במחקר שבוצע ב-2016, הובילו לחפירה במקום ולחשיפת המקוואות.
בית הכנסת הגדול של וילנה, שנבנה במאה ה-17 בסגנון הרנסנס-בארוק, שכן במרכז גדול של לימוד תורה, שעמד במרכז חייהם של יהודי ליטא. המרכז כלל את בניין מועצת הקהילה, 12 בתי כנסת ובתי מדרש, מקוואות, דוכני בשר כשר ואת בית המדרש של הרב אליהו – הגאון מווילנה. עם חורבנה של קהילת וילנה היהודית בשואה, נבזז המקום ונשרף על ידי הנאצים ושרידיו נהרסו כליל על ידי השלטונות הסובייטיים. במקום שבו עמד בית הכנסת הגדול נבנה בית ספר מודרני.
"רוב התיאורים ההיסטוריים של בית הכנסת הגדול בווילנה ובחצר הקהילה (השולהויף), עסקו בבית הכנסת הגדול ובבתי התפילה שמסביב", אומר ד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן מרשות העתיקות, שמוביל את המחקר במקום. "עד כה, היה בידנו מידע דל על המקווה ועל בית המרחץ של הקהילה יהודית – קהילה שמנתה כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר".
החפירה התחקתה אחר תכנית אדריכלית מסוף המאה ה-19 שהתגלתה בארכיון העירוני של וילנה, לשיקום בית המרחץ העתיק שפעל במקום על ידי הקהילה. לפי תכנית זו, בית המרחץ כלל שתי קומות עיקריות, חדרים רבים ואגף שירותים גדול. כמו כן, ניתן היה לזהות בה שני מתקנים שהובנו כמקוואות. אל אלה כיוונו את החוקרים בחפירה הארכיאולוגית.
החפירות לחשיפת המקוואות התקיימו בניהול של ד"ר זליגמן מרשות העתיקות, מנטס דאובאראס מארגון המורשת התרבותית הליטאית ופרופ' ריצ'רד פרוינד מאוניברסיטת הרטפורד. המתקנים שנמצאו מתוארכים לראשית המאה ה-20. יש להם קירות ורצפות מרוצפים, מדרגות המובילות אל הבריכה המקווה, ואוצר (בריכת עזר) המשמש לאיסוף מים עבור המקווה, כדי להפוך אותו כשר לטהרה. לדברי החוקרים, "תגליות אלה מוסיפות ממד חדש להבנת חיי היומיום של יהודי וילנה, ובוודאי יספקו מוקד חדש להבנת המורשת התרבותית האבודה של הקהילה היהודית הליטאית".