• עונה מומלצת: כל השנה, בעיקר בסתיו, בחורף ובאביב. באביב המאוחר יש באזור פריחה רבה. • קושי מסלול: בינוני. • אורך מסלול: כ-15 קילומטר. • משך מסלול: כשש שעות. • מפה: המפה הטובה ביותר לאזור, שעל סימוניה מסתמך תיאור המסלול להלן, היא מפה מספר 18 "מערב הר הנגב" (רכס נפחה, מערב מכתש רמון, נחל נקרות, הר עריף) 1:50,000 של הוועדה לשבילי ישראל (הערה: לא כל הסימונים המוזכרים מופיעים על גב המפה המעודכנת), או אתר "עמוד ענן". • אופן הגעה: נסיעה בכביש 40 (באר-שבע-מצפה רמון) עד צומת הרוחות. פניה דרום-מערבה בכביש 171 לעבר בית- הספר לקצינים (בה"ד 1) ובורות לוץ. נסיעה בכביש משך כ-29 קילומטר עד לפניה משולטת היטב, בכתום, ימינה (צפונה) לחניון בורות לוץ. מכאן נמשיך בדרך עפר שסימונה כחול דרך בורות לוץ והלאה במורד נחל אלות. • ציוד נדרש: נעלי הליכה, מי שתייה (כמות תלויה בעונת הטיול. באביב, מומלץ לקחת ליטר וחצי מים לאדם), תיאור המסלול+מפה, כובע, קרם הגנה, משקפי שמש (מומלץ, בשל הסנוור הרב). • המסלול אינו מעגלי, אף שניתן לעשות אותו, או את חלקו, הלוך חזור. כדי להגיע אל נקודת הסיום עלינו להמשיך לנסוע על כביש 171 לעבר הגבול המצרי. בהגיענו אל כביש מספר 10, כביש הגבול המערבי, נפנה ימינה (צפונה) וניסע 11 קילומטר עד שנגיע לפניה של דרך עפר מסומנת כחול ימינה (מזרחה). • הערה: הנסיעה בכביש הגבול המערבי מותרת אך ורק בשעות היום!
הפעם מוצע מסלול טיול לאופניים אי שם בנגב. לפני שנצא למסלול ההרפתקני נתעכב מעט באזור בור לוץ עצמו. נוכל לצאת כאן לטיול רגלי קצר. מחניון בורות לוץ נצא רגלית ונמשיך צפונה לאורך שביל שסימונו אדום. כעבור מאתיים מטר לערך נגיע אל בור לוץ, על שמו נקרא החניון. בור זה הוא חלק ממערך שלם של בורות מים הפזורים בכל האזור. מראהו של הבור עשוי לאכזב מעט. עומקו כשלושה מטרים ונאגרים בו מים רק לאחר חורפים גשומים במיוחד. הירק בשוליו (קנה מצוי וסוף מצרי) הוא עדות ללחות הנשמרת כאן משך כל השנה. הצצה אל תוך הבור תחשוף קרקעית בגוון צהוב-אפרפר. זוהי שכבת חוואר אטימה לחלחול מים ולכן מאפשרת אגירתם. הקירות עצמם בנויים אבנים ואינם אטומים, כדי לאפשר זרימת מים מהקרקע אל תוך הבור. מועד החפירה של בורות אלו עדיין נעלם, אם כי מקובל לראותם כחלק ממאחזי התיישבות של מלכי יהודה במאות שמינית-תשיעית לפני הספירה. ערמת השפוכת הסמוכה, שמקורה בסחף שמילא את הבור, הוצאה כחלק מתחזוקו השוטף של הבור ונערמה ברבות הדורות. כיום היא מהווה סימן בולט לעין לקיומו של בור מים בסמוך. הסחף הרב, כמו גם עוצמתם ההרסנית של השטפונות, הם הסיבה העיקרית לחפירתם של הבורות בתחילת הערוצים ולא בנקודות נמוכות יותר, אף שאליהן מתנקזים מים רבים יותר. מבור לוץ ממשיכה הדרך המסומנת כחול צפון-מזרחה. היא חוצה שלוחה ומשתפלת לעבר נחל אלות, שבו היא עושה תפנית לעבר צפון-מערב. לאורך הדרך נוכל להתרשם מהסתגלות הצמחייה אל משק המים המוגבל שבמדבר. רוב הצמחייה המדברית גדלה בדרך כלל לאורך ערוצי הנחלים, אליהם מתנקזים המים. בערוצים מרכזיים, בהם הסחף עז, לא גדלים הצמחים בערוץ, אלא בשוליו בלבד. את אחד הצמחים הבולטים ביותר באזור, שעל שמו גם קרוי הנחל שבו ניסע נפגוש מיד עם הגיענו לערוץ. זוהי האלה האטלנטית – עץ גדול ומרשים שלא היינו מצפים למצאו באזור מדברי. העץ בעל תפוצה נרחבת; מהרי האטלס ועד מרכז אסיה. במקורה, מגיעה האלה מאזורים צפוניים יותר, עדות לכך היא השלכת בה עומדים העצים מידי חורף. באזור הנגב מופיעה האלה האטלנטית בעיקר בהר הנגב, במקומות בהם משק המים טוב יחסית או מקומות מוצלים. רבים מהחוקרים סבורים כי האלות הצומחות כיום בהר הנגב הן שרידים מאוכלוסייה גדולה הרבה יותר, שהתקיימה במקום בתקופות בהן שרר בנגב אקלים גשום יותר. |
הפעם נצא לטיול על גלגלים באזור נחל אלות שבנגב. בדרכנו ניתקל בבורות מים עתיקים ובמגוון גדול של צמחים מדבריים לאורך אפיק הנחל ונקנח בתצפית מעניינת עודכן 2.10.18 |
Array
(
)