"הגל יגיע בשבוע הבא", מדווחת לי שרון. אם יהיה לנו מזל, ניסע לשם יומיים לפני הטיסה שלה לארץ. כבר שנה, מאז הביקור הראשון שלנו בפורטוגל, שהיא מתכננת לראות את הגל הגדול, Giant wave, ועוקבת אחרי התחזיות להופעתו. אלא שהגל הגדול לא שייך לתחום המזלות, והתחזיות המעודכנות הן שהגלים עדיין נמוכים: שניים-שלושה מטרים.
אני מחליטה לנסוע לשם, ליומיים, אחרי שאנחנו בודקות שכריסטינה, הווטרינרית בעלת הפנסיון, תסכים לקבל את הכלבות בבוקר, כשעה וחצי לפני פתיחתו.
את חושבת שנצליח למצוא למחר מקום לינה בנזרה (Nazaré) עצמה? שאלתי את שרון, מתוך מחשבה שוודאי כל העולם נוהר לשם לחזות בתופעת טבע זו. לעצמי, אני עונה עכשיו, שביום שבו כל העולם או אפילו מחציתו, רבע ממנו, עשירית ממנו, אלפית ממנו, יתעניינו בתופעות טבע – יבוא שלום.
לקריאה נוספת:
גלריית תמונות מנזרה, לפני הגל הגדול (לחצו להגדלה):
מפלס ההתרגשות גואה
ההתרגשות החלה להתגבר, כמו הגלים. אני אורזת את המצלמה, כובע חם, כפפות, שני זוגות נעליים, שני מעילים, הכל כפול, למקרה שאירטב מהגלים או מהגשם. כל כך מעט ידוע לי בסיפור הזה, מה שמעלה את מפלס ההתרגשות במדרגה נוספת.
אני נפרדת משרון בשדה התעופה בפורטו וממשיכה לנזרה. 230 ק"מ באוטוסטרדה הריקה למדי. לעומתה, הראש מלא שאלות: האם באמת אוכל לראות את "הגל"? לצלם? כמה קרוב אוכל להגיע? האם אוכל לראות את הגולשים? הצילומים האלו שבהם רואים את המגדלור שעל גגו עומדים צופים וברקע רואים גל ענק החשידו, שמדובר כאן בשימוש בעדשת טלה גדולה. אני לא מנוסה בשימוש בעדשות סופר טלה, כך שאין לי הערכה למידת העיוות, אבל אני מבינה שעשוי להיות פער גדול בין מה שבצילום ומה שרואים במציאות. גג המגדלור נראה לי קטן ואני תוהה כמה אנשים יכולים לעמוד עליו ולכמה זמן? האם הם מאשרים בכל פעם לקבוצת אנשים לעלות, כמו שמגבילים כניסה בחללים עירוניים והאם זה מקום התצפית הטוב היחיד? העובדה שרק התחלתי לצלם במצלמה החדשה, הקלה, שקניתי לפני כשבועיים, ושזו למעשה "משימת צילום" ראשונה איתה, מוסיפה התרגשות ובצידה חששות. עוד קצת תרגול לא היה מזיק, אבל הגל לא יחכה…
אוקיינוס לא שקט. קו החוף של נזרה
בכניסה לנזרה לא הצטברו תורי מכוניות, אני עדיין מופתעת. נזרה, כפר דייגים קדום, שתושביו קתולים, נקרא כך על שם נצרת, זו שכנסיית הבשורה נמצאת בה ומיליון תיירים פוקדים אותה מידי שנה, ששרון מטיילת בשווקיה עכשיו עם אביב, בתה. כאן, במרחק מהחוף, במעמקים, מצוי קניון תת אוקייני, שצוללות ואניות שקועות בקרקעיתו ומעליו, ורק מעליו, מתרחשת התופעה שבאתי לראות.
בכיכר הכפר, התיירותית, אני פוגשת צוות צילום צרפתי. הצלם מספר לי שזו פעם שנייה שלו כאן, ממליץ לי לרדת לעיר החדשה, למסעדה של "מריה של הים" ומאשר שאכן, היום לא יקרה דבר והשיא צפוי להיות למחרת בסביבות 12 בצהריים.
הגל הגדול
לו רק היו לי עוד 20 קילו
הנוף מרהיב, הים במפרץ הדרומי מואר באור כסוף. העיר החדשה, הבנויה לחופו בצפיפות, בה אשן הלילה, לא קורצת לי עכשיו, גם לא המסעדה של מריה. אני משקיפה על החוף הצפוני, שם יהיו מחר הגלים הגבוהים, ובדרכי למטה אל המגדלור, אני רואה את אינסוף אפשרויות התצפית על הים. מבינה שהמגדלור הוא רק אחת מהן.
הגלים מתגברים ואיתם מפלס ההתרגשות גואה
רוחות חזקות נושבות ואני חובשת כובע ומעיל ולרגע מצטערת שאין עלי עוד 20 קילו… הקפתי את המגדלור, אחר כך ירדתי באחד השבילים אל החוף. התקרבתי אל הים, צילמתי, פתאום גל אחד גלש והתפרש על החול והגיע אלי במהירות. הצלחתי לחמוק ממנו, אבל נבהלתי. ומה אם עכשיו מתחילה גאות. אחר כך ראיתי אנשים שלא הספיקו לחמוק מהגלים הפתאומיים הללו ונרטבו עד ברכיהם.
הגאות עולה ומי שלא מספיק להתרחק, נרטב עד הברכיים
המשכתי ללכת על החוף. על המצוק שבראשו בנוי המגדלור התנפצו גלים גבוהים בקול רעש חזק. התאורה הייתה דרמטית. בדמיוני ראיתי גלי ענק ותהיתי מה מכל התמונות שצילמתי ייראו לי מחר מיותרות ועדיין, לא היה לי שמץ של מושג מה עתיד להתרחש, אבל ידעתי, שמפלס ההתרגשות הזה שמור לחוויות מסוג "הפעם הראשונה ש…".
טעימה ממה שמצפה מחר, כשהגל הגדול יגיע
לפנות ערב הגעתי לאכסניה. פקיד הקבלה ענה על השאלות בטרם נשאלו, כן, את יכולה להשאיר כאן את המזוודה ולחזור מאוחר יותר לקחת אותה. עדיף שתשאירי את הרכב בחניון החינמי הסמוך לכאן ותעלי בקרונית המחברת בין העיר התחתית לכפר למעלה. על ההר לא תהיה חנייה ויהיו הרבה פקקים. ארוחת בוקר מוגשת בין 10:30-8:30.
אמרתי לו שאני מעוניינת לעלות לכפר מוקדם בבוקר, להספיק להגיע לגל של 7:30 והוא מראה לי את מסך המחשב. תראי, הוא אומר, אין לך בשביל מה להגיע לשם לפני השיא שיהיה ב-11:30 ואחר כך יהיו שוב גלים גבוהים ב-15:00, בשעות הבוקר אף גולש לא יהיה במים, הטמפרטורה מאוד נמוכה והם לא נשארים יותר מארבע שעות במים.
מחר כבר אי אפשר יהיה לעמוד על החוף כל כך קרוב למים…
התעוררתי לפנות בוקר, הרבה לפני השעון המעורר. משהו בתכנית שלו, למרות ניסיונו הרב, לא עובד לי טוב. אני רגילה להגיע לצילומים הרבה לפני הזמן, ולא מתה, בלשון המעטה, על האור בשעה 11:00. אני לא אתעכב כאן בגלל לחמנייה עם ריבה וכוס קפה. חוץ מזה, אם כל המבקרים מקבלים הנחיות כאלו, הרי שיש סיכוי שאמצא מקום חניה למעלה אם אצא מספיק מוקדם. אם לא, אצטרך לחזור בקרונית לעיר ולא אוכל להישאר לראות גם את הגלים של 15:00.
מקנמרה מתכונן לגל הגדול
06:45, בפייסבוק, גארט מקנמרה (Garrett McNamara), אלוף גלישה עולמי בגלי ענק, שראינו את סרטו ביוטיוב בבית, משדר בשידור חי. "קר מאוד עכשיו, הייתי צריך להביא כפפות, אחר כך יתחמם… הגלים צפויים להגיע ל-60 פיט (כ-18 מטרים!). הוא מדבר על גלי אם – mum waves. אני חושבת על מי שהעניק את השם לגל הזה, לאיזו חוויה הוא התחבר, לבטן ההריונית הצומחת של הגל, לגלישה במנהרה שבתוך הגל או לבריחה מ-18 מטר ומעלה שמתנפצים עליו?
לגלים הגדולים קוראים "גלי אם", האם זה בגלל שהם מזכירים בטן הריונית?
מקנמרה נכנס לרכב, מסביר ומדגים איך ולמה הוא נושם 3 נשימות ונושף 10 נשיפות… הוא מתחיל להתארגן, לוקח אותנו איתו למחסן שלו. מסביר, שבגלל שכל כך קר הוא ילבש את החליפה של 5 מ"מ ולא זו של ה-2 מ"מ. מתחתיה הוא לובש חליפת הצלה מתנפחת עם שליפה מהירה. כן, זה עובד, הוא משיב לשאלת צופים. בזכות פתרונות חדשניים כאלו לא מגיעים לקרקעית. לא בנזרה. בכלל, החומרים מהם עשויים הגלשנים והחליפות… הוא מפרט ומציג את מה שתלוי על הקולבים ועל המדפים למביני עניין ומייצג אגב כך את החברות החסות שתומכות בו, מרצדס בראשן וסמלה המסחרי על כל פריט לבוש שלו.
צופים בגלים. מקנמרה, מבכירי גולשי הגלים הגדולים, אומר שפחד הוא משהו שאנחנו יוצרים
אני מרותקת לשידור. מישהו שואל אותו אם הוא פוחד. מקנמרה משיב שפחד הוא משהו שאנחנו יוצרים. כשאתה עסוק בעבר או בעתיד, הפחדים עולים. כשאני נמצא ברגע, בהווה, אינני פוחד. עכשיו אין בי פחד. בגלישה אני עסוק בהווה. בתוך השיחה הזו, בתחום שאינו מוכר לי, אני מוצאת נקודת השקה. גם צילום עצמו מתרחש בהווה ויש בו מאפיינים של חווית ההווה שמוכרת גם בתחומים נוספים. הדיון בתמונות, בוודאי בהקשר פוטותרפי, יכול לגעת בפחדים ורגשות אחרים מהעבר או העתיד.
מקנמרה מדבר על תשוקה עזה וחוויה של חיים מלאי תשוקה ומימוש חלומות, במקום עיסוק בפחדים וממשיך להכין את עצמו ליציאה.
אני אורזת את הבטריות הנטענות ואת חפצי המועטים ויוצאת מהחדר. האיש שקיבל את פני אתמול מזמין אותי לשתות קפה למרות השעה המוקדמת.
גולש קטן בשולי הגל הגדול
אוקיינוס מלא גלים
הגעתי למגרש החנייה שבין הכפר למגדלור, מצאתי חנייה אחרונה. על הגבעות שבדרך כבר עמדו בהמתנה צוותי צילום, אנשי סאונד וצלמי טלוויזיה עם עדשות טלה ארוכות מוקד.
האור היה רך ונפלא. השמים היו כחולים בהירים. במרחבי הים נראו גלים, כאילו משהו גלגל גלילי ענק על פני המים בזה אחרי זה. כשהתקרבתי למגדלור הרגשתי שהגוף שלי רועד, הייתי על סף בכי. מידי כמה שניות נשמעו קולות עזים כשל סופת רעמים אימתנית, שחדרה את שכבות הלבוש והרעידה את הגוף מבפנים. לא ידעתי על זה מראש, לא ציפיתי לזה. זו הייתה קבלת פנים מטלטלת. התמקמתי בין המגדלור לים, בנקודת התצפית שאפשרה לי לראות את התנפצות הגלים על המצוק שמתחתי, את האופק ואת המרחב האוקייאני שביניהם.
הקור העז חודר דרך שכבות הבגדים ומקרר את הגוף מבפנים
גלי ענק התנשאו כהרים וכרכסים והתנפצו על עצמם בשאון עצום. וכל האוקיינוס היה מלא בהם וברעמי המים. במרחק ניכר, מעבר לגלים המתנפצים ואלו שאוטוטו מתנפצים, יכולתי להבחין באופנועי הים ובגולשים. כל אלו שגלשו שם באותו יום היו גולשי ה-big wave בשונה מגולשים "רגילים" ותלמידיהם. מידי פעם אפשר לראות את אופנוען הים מוביל את הגולש על גלשנו אל נקודה מסוימת ברכס הגל ואז הם נפרדו, אופנוען הים המשיך על הרכס ויצא מהגל ואילו הגולש-גלש לתוך מגרעת הגל. ואז התנפץ הגל. היו פעמים שאפשר היה לראות מרחוק את הגולש יוצא אי שם, חומק מההתפרצות הלבנה ופעמים אחרות, הגולש לא הצליח לחמוק ממנו. מאחורי, התחלפו קריאות התפעלות של הצופים בקריאות דאגה וחרדה. מיד יצאו אופנועני הים לחלץ את בני זוגם הגולשים, לפעמים ראיתי מספר מחלצים יוצאים לעבר הגולש.
מצלמים את הגל
למעלה מארבע שעות ישבתי באותה תנוחה מקופלת, סמוכה אל קיר אבנים בגובה של כחצי מטר על קצה המצוק. זכרתי את שהבטחתי לעצמי שיהיו זמנים שלא אצלם, רק אתבונן.
האור השתנה בינתיים, הקשתות שנוצרו בבוקר מעל הגלים המתנפצים נעלמו, האוויר נעשה ערפילי, רווי ברסיסי מים, מה שהקשה מאוד על הראות. ב-13:30, כשהייתה שוב הפוגה וגובה הגלים ירד מעט, עזבתי את המקום ועליתי לכפר למנוחה.
לקראת השעה שלוש התגבר זרם ההולכים אל המגדלור, ואל חוף הים. בודדים, זוגות, חבורות צעירים, משפחות עם ילדים וכלבים. רוחות חזקות מאוד נשבו, מה שיצר שובלים ארוכים של רסס, שבהק באור אחורי בראשי הגלים. בתנאים אלו, הגולשים לא חזרו אל הים למעט גולש אחד עם מצנח, שהיה מלווה באופנוע ים. זה היה זמנם של אנשים שבאו להתרשם ולהתבונן בים הסוער, המרעיד, האימתני, היפה להפליא, וגם כך, ללא הגולשים – לקבל פרופורציות.
אחרי שהגולשים עזבו אפשר פשוט להסתכל בים הסוער, המרעיד, האימתני, היפה להפליא
לי נשאר להיכנס לרכב, לעמוד רבע שעה בפקק ביציאה מהכפר, לנהוג 325 ק"מ, לאסוף את הכלבות בזמן, להיכנס לבית הקפוא ולהדליק אש בתנור העצים.
פתאום עלה בי רצון לראות לבה והרי געש… וכל הלילה שמעתי רעמים והתהפכו בי גלים.
מפת נזרה:
מידע מעשי על נזרה
איך להגיע לנזרה? נזרה ממוקמת כ-113 ק"מ מצפון לליסבון וכ-200 ק"מ מדרום לפורטו. ניתן לטוס לליסבון מנתב"ג (משך הטיסה כשש שעות) ושם לשכור רכב ולנסוע צפונה לכיוון נזרה (משך הנסיעה כשעה וחצי). ההגעה לנזרה באוטובוס קלה ונוחה – אוטובוסים יוצאים חמש פעמים ביום מתחנת Sete Rios והנסיעה נמשכת כשעה וחמישים דקות. בנוסף, יוצא אוטובוס אחד ביום מתחנת Oriente. לחלופין, תוכלו לטוס מנתב"ג לפורטו (משך הטיסה כשש שעות), ושם לשכור רכב ולנסוע לנזרה במשך כשעתיים. מפורטו יוצאים ארבעה אוטובוסים ביום לנזרה והנסיעה נמשכת כשעתיים ו-45 דקות.
מתי להגיע לנזרה? התקופה הטובה ביותר להגיע כדי לצפות בגלים הגדולים היא בין אוקטובר למרץ. מומלץ לשהות בנזרה לפחות שבועיים כדי להבטיח שתיהנו מלפחות יום אחד של גלי ענק. אם אתם ספונטניים, תוכלו לעקוב אחר התחזית, כשבוע קדימה, ולהזמין טיסה אם צפויה תחזית לגלים שגובהם עולה על שלושה מטרים בצירוף קצת רוח ימית וצפונית.
תחבורה בנזרה: בעיר פועלת תחבורה ציבורית טובה שכוללת אוטובוסים שמגיעים למרבית האטרקציות בעיר, כולל החופים, השווקים ורובע סיטיו, וכן פוניקולר שמקשר בין אזור החוף לרובע סיטיו ההיסטורי. בנוסף אפשר לנסוע בעיר בטוקטוקים ובמוניות וכן לשכור אופניים.