בתחילת חודש אוגוסט השארתי את המוטורהום האירופאי שלי בחצר ביתו של איגור בכפר קטן ליד לובליאנה, סלובניה, וטסתי הביתה. ימים ספורים לפני כן נולדה ימה, נכדתי הראשונה, תינוקת יפה, מיניאטורית וכבר היא מצחיקה אותי. היא נולדה לבתי ענבל שמשום מה גם היא מיניאטורית מצחיקה ויפה.
החלטתי להיפרד זמנית מחיי הנדודים בארץ בקרוואן וחיפשתי לי מקום להניח בו את ראשי בחוף הכרמל לא רחוק מן הים וימה. התגוררתי זמן מה בבית ששכרה ענבל בקיסריה, ועזבה לבנימינה לפני תום החוזה. אחר כך שכרתי למשך חודש סאבלט באולגה מיובל הסטודנט שנסע לצלול בעולם. לקינוח עוד כמה ימים סאבלט בגבעת עדה. נדודים ללא גלגלים.
חום יולי אוגוסט שר שלמה ארצי בתיאטרון הרומי בקיסריה. הגיע חודש ספטמבר, עדיין חם ולח והולכים הרבה לים. אחרי יום ים אחד הבנתי שגם בים אני מעדיף ללכת לאורכו מאשר לשכב לצידו בטן גב. אימצתי לי מודל של 'ללכת בים', ויצאתי להכיר דרך הרגליים את חוף הכרמל בין מכמורת לחיפה. לאט, בלי לחץ, קילומטרים ספורים כל פעם. מריאנה הצטרפה אלי לחלק נכבד מקטעי ההליכה.
בתחילת חודש אוגוסט השארתי את המוטורהום האירופאי שלי בחצר ביתו של איגור בכפר קטן ליד לובליאנה, סלובניה, וטסתי הביתה
ימים ספורים לפני כן נולדה ימה, נכדתי הראשונה, תינוקת יפה, מיניאטורית וכבר היא מצחיקה אותי.
היא נולדה לבתי ענבל שמשום מה גם היא מיניאטורית מצחיקה ויפה.
גבעת אולגה – מכמורת
שבע דקות הליכה מהסאבלט של יובל דרך השכונה הישנה המתחדשת של 'חדרה מערב' אל חוף הים המוכרז של אולגה. משם פנינו דרומה בשביל שעובר בין מצוקים וסלעי כורכר, אל המפרץ הסיני. פעם זה היה חוף רומנטי וסוד כמוס שרק תושבי השכונה הכירו, התרחצו בו ודגו דגים. מספרים שיהודים משנחאי שהתיישבו בגבעת אולגה נתנו לו את שמו. היום המפרץ היפה כבר לא כמוס ובקיץ גם עמוס. המשכנו דרומה עוד עיקול אחד בשביל בין מצוק הכורכר והים, והגענו לשמורת חוף גדור. הסתיו מתקרב וחבצלות פורחות בלבן מול ים כחול ושמש מאדימה לעת שקיעה. המשכנו בהליכה לאור ירח עד למכמורת. שם, קינחנו את הערב בארוחה טעימה במסעדה המקסימה 'החוף של כושי'.
המפרץ הסיני. פעם זה היה חוף רומנטי וסוד כמוס שרק תושבי השכונה הכירו, התרחצו בו ודגו דגים. מספרים שיהודים משנחאי שהתיישבו בגבעת אולגה נתנו לו את שמו. היום המפרץ היפה כבר לא כמוס ובקיץ גם עמוס
מריאנה מטפסת על סלעי הכורכר
חוף גדור בשעת הקסם
שמורת חוף גדור מול השמש השוקעת
חוף גדור בזמן שקיעה
צילמה: ענבל רז
בחורף, החל מנובמבר ועד מרץ, יגיעו לכאן כרישים חובבי מים חמים הנפלטים מתחנת הכוח בעשר מעלות יותר מסביבתם. בעקבותיהם יגיעו חובבי הכרישים ובהם תלמידי ובוגרי בית הספר הימי של מכמורת, שביניהם גם בתי ענבל
הסתיו מתקרב וחבצלות החוף פורחות בלבן מול ים כחול ושמש מאדימה לעת שקיעה
חוף גדור בעת דמדומים. המשכנו בהליכה לאור ירח עד למכמורת
קינחנו את הערב בארוחה טעימה במסעדה המקסימה 'החוף של כושי'
גבעת אולגה – צריפי הדייגים
פנינו צפונה לאורך החוף הרשמי של גבעת אולגה, עלינו על דרך העפר הכבושה מתחת למצוק שהובילה דרך גדרות רמוסות לחוף של ריזורט כפר הים. ממסעדת הדגים שעל החוף התגנבתי במעלה גרם מדרגות סגור בשער, אל הבית הנטוש של אולגה חנקין שבנה לה בעלה האוהב יהושע, רוכש אדמות חדרה.
שמחה, אשתי לשעבר, הכינה בדיוק הדרכה לחוג מטיילים שעסקה בסיפור חייה המרתקים של אולגה. כהרגלה היא לקחה את המשימה במלוא הרצינות, קראה את הספר 'אם תלכי עמי' על חייה של אולגה והוציאה ממנו פנינים להדרכה. את החזרה הגנרלית היא עשתה מולי, ואני הקשבתי בהנאה צרופה עד תום הסיפור. הבית שלא גרו בו הפך למסעדה שלא הצליחה ופשטה את הרגל, ולמבנה מט לנפול שנסגר ולא מבקרים בו.
המשכנו לאורך החוף צפונה ובאור אחרון הגענו למועדון הימי החינוכי, ולצידו צריפי דייגים מאולתרים כמו פאבלה ברזילאית. "בספטמבר הים סגור לדייג בגלל שזו עונת הרבייה של הדגים", הסביר לי דייג מקומי שהיה שרוע על ספה ישנה, "רק באוקטובר נחזור לדוג". החושך ירד וקיבלנו טרמפ מדייג שיצא לפנסיה בחזרה לסאבלט של יובל.
פנינו צפונה לאורך החוף הרשמי של גבעת אולגה, עלינו על דרך העפר הכבושה מתחת למצוק שהובילה דרך גדרות רמוסות לחוף של ריזורט כפר הים
ממסעדת הדגים שעל החוף התגנבתי במעלה גרם מדרגות סגור בשער, אל הבית הנטוש של אולגה חנקין שבנה לה בעלה האוהב יהושע, רוכש אדמות חדרה
הבית שלא גרו בו הפך למסעדה שלא הצליחה ופשטה מאז את הרגל, ולמבנה מט לנפול שנסגר ולא מבקרים בו
המשכנו לאורך החוף צפונה ובאור אחרון הגענו למועדון הימי החינוכי, ולצידו צריפי דייגים מאולתרים כמו פאבלה ברזילאית
"בספטמבר הים סגור לדייג בגלל שזו עונת הרבייה של הדגים" הסביר לי דייג מקומי שהיה שרוע על ספה ישנה, "רק באוקטובר נחזור לדוג"
צריפי הדייגים באולגה – נחל חדרה
אחר צהריים אחד חזרנו אל הדייגים, השארנו שם את הרכב והמשכנו בהליכה דרך החוף החולי אל שפך נחל חדרה. בחורף, החל מנובמבר ועד מרץ, יגיעו לכאן כרישים חובבי מים חמים הנפלטים מתחנת הכוח בעשר מעלות יותר מסביבתם. בעקבותיהם יגיעו חובבי הכרישים ובהם תלמידי ובוגרי בית הספר הימי של מכמורת, שביניהם גם בתי ענבל. ניסיתי למצוא מעבר בין הים לתחנת הכח של חדרה, אבל גדרות התיל וזרמי המים הנפלטים מן התחנה מונעים כל גישה. במקום זה הלכנו מזרחה לאורך נחל חדרה עד כביש 2 ומשם מקיפים את תחנת הכח ממזרח ומצפון.
אחר צהריים אחד חזרנו אל הדייגים, השארנו שם את הרכב והמשכנו בהליכה דרך החוף החולי אל שפך נחל חדרה
דייגים בחוף בדרך לנחל חדרה
החוף החולי בדרך לנחל חדרה
שקיעה בנוף שפך נחל חדרה
ארובות חדרה – קיסריה
בשעת בוקר החניתי את הרכב במסעדת 'אג'נדה' ליד מחלף קיסריה. הלכנו דרך הדיונות אל חוף הים בין תחנת הכוח חדרה לקיבוץ שדות ים. זהו אחד הקיבוצים שיושבים ממש לחוף הים התיכון, כמו גם זיקים, פלמחים, נחשולים ומה שהיה פעם קיבוץ נווה ים והיום הוא שכונה בעתלית. בנערותי היינו מבלים את חופשות יום כיפור במלון 'קייט ושייט' בקיבוץ שדות ים, מפלט של סתיו בים נוח וחברה נעימה של כמה משפחות שנפגשו כל שנה מחדש על הים.
עצרנו לשעה קלה לשתות קפה טעים ולכרסם טוסט בבית הקפה מול הים. המשכנו דרך מפרץ אירועים של הקיבוץ שהיה רועש למדי ואירח חברה כלשהיא ליום גיבוש תחת שאון המוזיקה, אלכוהול ומסאז'ים. מעבר לו נכנסנו אל מפרץ קשתי קטן רצוף חול סלעים ושרידי חומות עתיקות. עצרנו לשחיה קלה בקצה המפרץ, משם טיפסנו על חומת החלקלקה ונכנסנו לתחום קיסריה העתיקה, מטרופולין עתיק גדול ומרשים שנבנה על ידי הורדוס, המלך הבנאי הרוצח ורדוף השדים, מזל שזה קרה כבר מזמן לפני כאלפיים שנה ואין דברים כאלו היום בקיסריה.
עברנו דרך התיאטרון הרומי, ההיפודרום – מסלול מירוצי הסוסים, ומשם נכנסנו דרך פתח בחומה אל העיר העתיקה. בין החומות והמסעדות מתנוסס המסגד הבוסני. הבוסניאקים המוסלמים הגיעו מן הבלקן לארץ ישראל בחסות האימפריה העות'מאנית, כיוון שלא רצו לחיות תחת שלטונה של האימפריה האוסטרו הונגרית הנוצרית שהשתלטה על חלקים נרחבים בבלקן. חודש לפני כן ביקרתי בארץ היפה ולמודת המלחמות הזאת.
הערב ירד ותנועת מכוניות ערה העידה שיש הופעה בתיאטרון של קיסריה. בדיקה מהירה העלתה שזוהי הופעת סולד-אאוט של שלמה ארצי. מריאנה רצה לקופות הסגורות ופגשה שם זוג שביקש למכור שני כרטיסים. יש עסקה. סיימנו את ערב הטיול בקלאסיקה של ההופעות בקיסריה, אותם צלילים מוכרים ויפים שנעים לשמוע במיוחד בערבים הקרירים שאחרי חום יולי אוגוסט.
החניתי את הרכב במסעדת 'אג'נדה' ליד מחלף קיסריה. הלכנו דרך הדיונות
הלכנו דרך הדיונות אל חוף הים בין תחנת הכוח חדרה לקיבוץ שדות ים. זהו אחד הקיבוצים שיושבים ממש לחוף הים התיכון
שדות ים. זהו אחד הקיבוצים שיושבים ממש לחוף הים התיכון
קיסריה העתיקה, מטרופולין עתיק גדול ומרשים שנבנה על ידי הורדוס, המלך הבנאי הרוצח ורדוף השדים, מזל שזה קרה כבר מזמן לפני כאלפיים שנה ואין דברים כאלו היום בקיסריה
עברנו דרך התיאטרון הרומי, ההיפודרום – מסלול מירוצי הסוסים, ומשם נכנסנו דרך פתח בחומה אל העיר העתיקה
בין החומות והמסעדות מתנוסס המסגד הבוסני. הבוסניאקים המוסלמים הגיעו מן הבלקן לארץ ישראל בחסות האימפריה העות'מאנית
משם טיפסנו על חומת החלקלקה ונכנסנו לתחום קיסריה העתיקה
סיימנו את ערב הטיול בקלאסיקה של ההופעות בקיסריה, אותם צלילים מוכרים ויפים שנעים לשמוע במיוחד בערבים הקרירים שאחרי חום יולי אוגוסט
קיסריה – מעיין צבי
הקדשנו יום שלם מבוקר עד ערב לקטע ההליכה מהעיר העתיקה קיסריה לחוף מעיין צבי. בבוקר נסענו עם שתי מכוניות לנקודת הסיום, השארנו רכב אחד בחוף וחזרנו עם הרכב השני לחניון קיסריה העתיקה. ירדנו מן החומות אל סלעי הכורכר הטובלים בים התיכון. ראינו שושנות ים אדומות דבוקות לסלעים כמו כפתורים רכים. הלכנו לאורך קשתות האבן הנושאות על גבן את אמות המים בנות אלפיים השנים שהעבירו מים חיים ממקורות נחל תנינים ליד מושב עמיקם של ימינו ועד חוף קיסריה. חוף הקשתות עמוס במתרחצים בימי הסתיו. הקטע החולי מצפון מיועד למי שמחפשים חוף שקט להתבודד בו, או לאלו שצועדים ברגל ורוכבים על סוסים בין קיסריה וג'יסר אל זרקא. מפרץ הדייגים הוא מעגן ותיק עם סלעי כורכר שוברי גלים וסירות דייגים. 'מסעדת הנמל' על המים היתה פתוחה ואירחה מטיילים של שבת. היה נוף קסום, אווירה טובה ודג על האש ללקק את האצבעות.
אחרי הארוחה עלינו אל הגבעה מצפון למפרץ הצופה על הים. זהו תל עתיק ושמו במפות קרוקודילופוליס ובתרגום מיוונית עיר התנינים. נחל התנינים עוטף את התל מצפון. פעם נסעתי במיוחד למוזיאון הטבע בירושלים כדי לראות את עורו של אחד מאחרוני התנינים שניצודו כאן בראשית המאה ה-20. לאחרונה השלימו את שחזור הגשר הרומי מעל הנחל. המשכנו בהליכה צפונה כאשר מצד ימין בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל ומן הצד השני אי היונים וחוף הים התיכון.
ענבל בתי הפיקה בימים אלו לוח שנה בנושא: 'שנה מתחת למים' שעוסק בבעלי החיים של הים התיכון. בעמוד של חודש ספטמבר היא פירסמה תמונה של גיטרן וכתבה שניתן לצפות בהם באזור המפגש של מי הים והחול בחוף מעיין צבי. מכאן ואילך הלכנו לאורך החוף, עינינו נעוצות במפגש החול והים וחיפשנו גיטרנים. מצאנו אותם בקבוצות קטנות נסחפים לחוף עם הגלים, נאחזים בחול למשך שניות ספורות בטרם יחזרו אל הים. צפינו בהתרגשות וצילמנו אותם. הרגע המרגש ביותר היה כשהבחנו בעוד דמויות על החוף שנראה היה שהן מחפשות משהו במים. התקרבנו ושמחנו לראות שאלו היו ענבל וימה הקטנה צמודה אליה במנשא. מפגש ראשון עם הים.
הלכנו לאורך קשתות האבן הנושאות על גבן את אמות המים בנות אלפיים השנים שהעבירו מים חיים ממקורות נחל תנינים ליד מושב עמיקם של ימינו ועד חוף קיסריה. חוף הקשתות עמוס במתרחצים בימי הסתיו
'מסעדת הנמל' על המים היתה פתוחה ואירחה מטיילים של שבת
מסעדת הנמל – היה נוף קסום, אווירה טובה ודג על האש ללקק את האצבעות
אחרי הארוחה עלינו אל הגבעה מצפון למפרץ הצופה אל הים, נחל התנינים והכפר ג'יסר אל זרקא. זהו תל עתיק ושמו במפות קרוקודילופוליס ובתרגום מיוונית עיר התנינים
מפרץ הדייגים הוא מעגן ותיק עם סלעי כורכר שוברי גלים וסירות דייגים
הקטע החולי מצפון מיועד למי שמחפשים חוף שקט להתבודד בו, או לאלו שצועדים ברגל ורוכבים על סוסים בין קיסריה וג'יסר אל זרקא
רוכבים על סוסים בין קיסריה וג'יסר אל זרקא
נחל התנינים עוטף את התל מצפון. פעם נסעתי במיוחד למוזיאון הטבע בירושלים כדי לראות את עורו של אחד מאחרוני התנינים שניצודו כאן בראשית המאה ה-20
לאחרונה השלימו את שחזור הגשר הרומי מעל הנחל
המשכנו בהליכה צפונה כאשר מצד ימין בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל ומן הצד השני אי היונים וחוף הים התיכון
צילמה: ענבל רז
מכאן ואילך הלכנו לאורך החוף, עינינו נעוצות במפגש החול והים וחיפשנו גיטרנים
הרגע המרגש ביותר היה כשהבחנו בעוד דמויות על החוף שנראה היה שהן מחפשות משהו במים. התקרבנו ושמחנו לראות שאלו היו ענבל וימה הקטנה צמודה אליה במנשא. מפגש ראשון עם הים
