מתח וחרדה - חשופים בצריח

דבורי גתי-יוסף

בעבר סקרנו גורמי מתח פיזיולוגיים כגון מזג אוויר קיצוני, שיזוף ממושך, מחסור באור שמש, חוסר חמצן, עישון, שתיית קפה לעיתים קרובות, דיאטה דלת קלוריות, תזונת ג´אנק, דילוג על ארוחת בוקר, ארוחת בוקר עתירת פחמימות וסוכרים, חוסר שינה, חשיפה לכימיקלים, חשיפה לריחות חזקים, רעש חזק, הגזמה בעבודה, מחלה וכאב. בגיליון 107 נוסף גם גורם החרדה לבריאותם ושלומם של אחרים. הפעם, להמשך הרשימה צירפתי גם את הגורמים הבאים:
פעילות גופנית מופרזת
שהייה במקומות צפופים והומי אדם
פגישות לא-פרודוקטיביות
שיחות טלפון ארוכות
ויכוחים
דאגות כלכליות
סרטים אלימים
חדשות
על השניים האחרונים הייתי רוצה להרחיב את הדיבור. ובכלל, כדאי לערוך חשבון נפש לגבי כל אחד מהגורמים שלעיל ולגבי המקום שאנו נותנים לו בחיי היומיום שלנו.

סרטים מלאי אלימות
על ההשפעות הפסיכולוגיות המזיקות של סרטים מלאי אלימות (במיוחד על בני הנוער) כבר נשפך דיו רב. לי אישית מספיק לשמוע בחלל הבית את המוסיקה הצורמת שמלווה סרטים כאלה כדי להרגיש עצבנית ומוטרדת. בזמן צפייה בקרבות, רצח, מרדפים ואלימות, המוח משחרר כימיקלים של מתח, כאילו נכחתם ממש במקום האירוע.
אפשר להתייחס לסרטים, כמו גם לתוכניות טלוויזיה וספרים, כאל סוג של "מזון לנפש". הבן שלי בן החמש וחצי מודע היטב לכך שממתקים וג´אנק-פוד הם מזון רע שמחליש את הגוף (לכן אוכלים מקסימום אחד ליום). פעם הצצתי איתו בערוץ הילדים ונחרדתי לראות סרט אלימות של ממש מסתתר בתחפושת של סרט מצויר לילדים. ואני חשבתי לתומי שמישהו שם בטלוויזיה מסנן תכנים שמתאימים לילדים. הסברתי לבן שמה שהוא רואה בערוץ הילדים זה מזון רע למוח. להפתעתי, הילד עבר ביוזמתו לערוץ הופ, שהוא עדיין "רך" בתכנים, שם הוא צופה בתוכניות על אגדות, בעלי חיים וילדים, ומקבל (כך אני מקווה) מזון משופר למוח.

חדשות
מהדורות החדשות שלנו נכנסות תחת אותה קטגוריה של סרטי האלימות, ולא בכדי: טרור, מלחמות, פשיעה, אסונות, שחיתות, אלימות, הם המצרך המרכזי שמספקים לנו אנשי התקשורת. לא שאלה הם הדברים היחידים שמתרחשים בעולם, אבל הם כנראה בעלי הרייטינג הגבוה ביותר, מה שהופך אותם למרכיב עיקרי בכל מהדורה. במדינה מוכת חדשות כמו שלנו, לא מעט אנשים מתעוררים בבוקר וממהרים לרדיו, לעיתון או לטלוויזיה. מי יודע מה הפסידו בזמן שישנו… להרגל כזה מציב מפלס הורמוני מתח גבוה על הבוקר, ומשפיע על המשך היום.
ממילא יש מספיק גורמי מתח שלא ניתן להתחמק מהם. כמות החשיפה לחדשות היא בשליטתנו. למכורי חדשות קשה לדמיין את החיים בלי אינפוזיה של מידע בכל שעה. שטתי פעם על יכטה בים האיגאי. ים כחול מסביב, דולפינים קופצים, חופי כרתים מרחוק. שלוות אלוהים. אבל מה, בכל שעה עגולה, נפתח הטרנזיסטור, ומישהו התאמץ מאד לקלוט את ´קול ישראל´. "והרי החדשות…" עם רעשי רקע וצפצופים.
לא הצלחתי להבין את זה, מה כל כך בוער להתעדכן כל הזמן, כשאתה נמצא בלב ים. הרבה להשפיע במילא לא תוכל. סביר להניח שהמידע יחלחל אל המחשבות, הרגשות, ויכניס אי שקט אל השלווה המבורכת שמסביב. אחר כך נודע לי שאותו אדם סובל מיתר לחץ דם. לא התפלאתי.
אנשים רבים שינו את הרגלי צריכת החדשות שלהם: עברו לקרוא עיתון בסוף שבוע במקום עיתון יומי, עברו לראות מהדורת מבט אחת ביום במקום לעוט על כל מהדורת חדשות מזדמנת, ואיכות החיים שלהם השתפרה רבות עקב כך.

סיפור של ריפוי
עד גיל שמונה חודשים היתה זהרה תינוקת בריאה שינקה והתפתחה יפה. בגיל שמונה חודשים חלו כמה שינויים משמעותיים בחייה: היא נגמלה מהנקה, יצאה מהבית למטפלת, וקיבלה חיסונים לראשונה בחייה. להורים הצעירים לא היה ברור מה בדיוק גרם לשינוי, אך זהרה השתעלה ללא הפסקה ביום ובלילה, לאורך חודשים ארוכים. הרופאים לא התרגשו.
ההורים המודאגים פנו לטיפולי רפואה סינית ולהומיאופטיה אך ללא הועיל.

בקיץ לפני שנה, כשהיתה זהרה בת שנה וחצי, הבחינו ההורים לחרדתם שהאוזן השמאלית של הפעוטה שינתה מיקום, ושהיא "עומדת" בזוית לא סבירה. המשפחה נשלחה לחדר המיון בשניידר. במשך חודש נדדה זהרה בין המחלקות השונות, עברה אינספור בדיקות וצילומים, קיבלה כמויות של אנטיביוטיקה, ואף עברה ניתוח באוזן. בתום חודש אף רופא לא יכול היה לומר להורים מה הבעיה. הם פשוט לא הצליחו לאבחן אותה, והיא השתחררה מבית החולים.
המשפחה המותשת החליטה לצאת להתאוורר בצימר, אך החופשה לא נמשכה זמן רב. למחרת הוזעקו בטלפון בחזרה לשניידר ונשלחו למחלקה האונקולוגית. אובחן גידול מאחורי האוזן, אמנם שפיר, אולם בגלל הסמיכות למוח לא ניתן היה להסירו בניתוח. הרופאים הציעו לתת טיפולים של כימותרפיה וסטרואידים, טיפולים שמחלישים מאוד את מערכת החיסון. במקביל התברר לצוות הרפואי שזהרה לא קיבלה את כל החיסונים שמקבלים תינוקות. ההורים ננזפו קשות כ"חסרי אחריות", וזהרה קיבלה בו ביום את כל החיסונים. הדבר דחה בחודש את הטיפול הכימי. בארכה שנוצרה, יכלו ההורים לעצור, "לנשום" ולחשוב. הם החליטו לא לבצע את הכימותרפיה. המחשבה על הסבל, החולשה ותופעות הלוואי הקשות הכרוכות בטיפול שכזה, המריצה אותם לחפש אלטרנטיבות.
החלטתם, כצפוי, עוררה התנגדות עזה בקרב הצוות הרפואי, והופעל עליהם לחץ רב לסגת ממנה. הפעם הוכתרו כ"חסרי אחריות" עם חותמת.
זהרה והוריה נכנסו לתהליך של חיפוש ריפוי אחר. היא דוקרה בכל שבוע בידי מרפא סיני, כדי לחזק את מערכת החיסון; שתתה פורמולות צמחים סיניות כדי לטהר חום, לחות ורעלים מהגוף. ברגעים הקשים של מצוקה ו"זרמים באוזן", קיבלה זהרה טיפול מרחוק בשיטת ביואורגונומי, וחוותה הקלה מיידית.
תוך כדי כך חזרו לשניידר לביקורות ובדיקות דם. אחרי שלושה חודשים, הראתה בדיקת CT שהגידול נעצר והמצב משתפר.
ההורים תמהו על הרופאה הראשית, שהיתה מופתעת לטובה מתוצאות הבדיקה, אך כלל לא התעניינה מה עזר להגיע לכך.

במהלך השנה נולדה תינוקת שנייה במשפחה, וחלה החמרה במצב הרפואי של זהרה. בטיפול בהילינג דיברו על הרווח המשני שיש לזהרה מקיום המחלה. ההורים הבינו שהם יכולים להעביר לילדה מסר שהם יאהבו אותה גם בלי להיות חולה. מצב הילדה התייצב. בדיוק שנה לאחר תחילת המסע לריפוי, הראה CT נוסף שהגידול נעלם לחלוטין. הבשורה ניתנה בטלפון – והאמא שתקה. אין מילים. זו המתנה הכי גדולה שיכלה לקבל. אמא של זהרה מסרה לנו את הסיפור ועימו מסר לאנשים שאולי ימצאו עצמם במצב דומה: לבדוק אופציות. לשלב כמה שיטות. לגייס הרבה סבלנות ואמונה. וגם מסר לרופאים: אם אתם רואים בעליל שמשהו עזר לחולה, תשאלו, תתעניינו. תוכלו לפחות לדעת אילו דרכים נוספות קיימות, שיכולות לחסוך לילדים הרבה סבל מיותר.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ליעד,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

ליצירת קשר עם ההורים של זהרה:
09-8855817, 052-4744524 yantool@walla.co.il

הכתבה התפרסמה ב"חיים אחרים", הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית, גיליון 109 אוקטובר 2005