בינואר 1955 נפל דבר בעולם הצילום. במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק הועלתה תערוכת צילומים חדשה, "משפחת האדם" שמה. התערוכה, והספר שיצא בעקבותיה, הוכיחו כי צילום הוא לא רק דרך לתעד דברים כי אם ענף אמנות לגיטימי, לא פחות מציור או פיסול. דבר נוסף, חשוב לא פחות, ובמובנים מסוימים אפילו חשוב יותר – "משפחת האדם" (Family of Man) הביאה פיסות חיים יומיומיות מרחבי העולם היישר אל הסלון של כולנו. עשר שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, שעתה האפלה של האנושות, הדגישו הצילומים הללו את המשותף למשפחות באשר הן. גם אם המסר של קבלת האחר ושותפות גורל אוניברסאלית היה מלאכותי מעט, ודאי בתקופה הטעונה שבה התקיימה התערוכה, גם היום קשה להסיר את העיניים מהצילומים המהפנטים בשחור-לבן והם עומדים בכבוד במבחן הזמן. המקבץ הנוכחי שליקטנו כאן, שכולו צולם בידי צלמים חובבים, אינו מתיימר לחקות את האוסף המקורי, שצילמו טובי הצלמים המקצועיים של אותם ימים ונאספו על ידי אוצר האמנות הנחשב אדוארד סטייכן. ובכל זאת, למרות חוסר האחידות הטכנית, קשה שלא להרגיש קרבה אל משפחות המצולמות כאן. בין אם זו משפחה החיה בכפר זעיר בנפאל או במערב אירופה השבעה והעשירה, כולן חולקות אינטימיות מיוחדת עם בני המשפחה האחרים ועם המצלמה.
משפחה צרפתית נופשת בחוף הים
פחות נפוצות בסין הן משפחות כמו זו, עם שני ילדים
בתמונה הפותחת: משפחה מקוסקו, פרו | צילום: The Visionary Agency צילומים בכתבה: אייסטוק, Ray Witlin / World Bank, Mikey G, Todd Anderson, SteFou, Krista Guenin, Magnus Franklin, Green pin, Allan Hopkins, Dana Szabo, Bob Witlox, Mare, Dimitri Markine |