אמריקה המרכזית, אותה רצועת יבשה ארוכה וצרה המחברת בין אמריקה הצפונית לדרומית, מציעה כל כך הרבה עניין ויופי, שקשה להבין למה היא אינה משמשת מגנט לאינספור מטיילים. יש כאן חופים נפלאים לאורך הים הקריבי והאוקיינוס השקט, יערות גשם טרופיים, יערות עננים ויערות ערפל, אתרי מאיה מדהימים שנחבאים במעמקי הג'ונגל, נהרות שאפשר לצאת עליהם למסע בקיאקים, מערות שאפשר לחקור את מעמקיהן, אנשים משלל קבוצות אתניות. ועם זאת, מבין מדינות אמריקה המרכזית, רק גואטמלה וקוסטה ריקה נמצאות על מסלול הטיול של הישראלים, ואפשר להוסיף גם את מקסיקו, שלמרות שמבחינה גאוגרפית היא שייכת לאמריקה הצפונית, הרי שמבחינה תרבותית ואתנית היא חלק בלתי נפרד מאמריקה הלטינית. כיוון שרוב המדינות המרכיבות את הרצועה היבשתית המחברת בין שתי האמריקות אינן מוכרות למטיילים הישראלים, דילגנו על אלו שכן מוכרות ומטוילות והתמקדנו בחמש הנותרות: בליז, הונדורס, אל סלבדור, ניקרגוואה ופנמה. כל אחת מהן מציעה אזורי טיול יפים להפליא, שרידים של תרבויות עתיקות וחופים נעימים.
בליז מה כדאי לעשות בבליז?
טבע. יותר מ-60% משטחה של בליז מכוסים ביערות ובאזור החוף הצפוני ישנם אזורי ביצות וסוואנות. מדהים לגלות שכ-36% משטחי הטבע הללו מוגנים – בתור שמורות טבע, פארקים לאומיים או אזורי שימור. לשם השוואה, בקוסטה ריקה, הנחשבת לאות ומופת לשימור טבע, רק כרבע מהשטחים שאינם מיושבים זוכים להגנה דומה מצד המדינה. היערות ואזורי הביצות של בליז משמשים מקום מחייה לבעלי חיים רבים, בהם יגוארים, טפירים, קופים, פרפרים ומאות מיני ציפורים. אם תרצו לראות יגואר בטבע (ומי לא ירצה?) כדאי לכם להגיע לשמורת Cockscomb Basin בדרום-מרכז המדינה למרגלות הרי האיה, הנחשבת לאיזור השימור הגדול והמוצלח בעולם ליגוארים. עוד בשמורה – נחלים ונהרות, מפלים וצמחייה מגוונת. מעבר ליערות גשם, נהרות והרים, הטבע הבליזי מציע עוד צד מרתק: אלפי מערות נמצאות כאן, יותר מבכל מדינה אחרת במרכז אמריקה, ואפשר לטייל בהן בשבילים חצובים שיורדים למעבה האדמה, לשוט בנהרות תת קרקעיים, לשוטט באולמות ענקיים של נטיפים וזקיפים ועוד.
תרבויות עתיקות. בליז היתה מרכז חשוב של תרבות המאיה, ששגשגה כאן בין המאה השנייה לתשיעית ושרידי מקדשים וקברים פזורים ברחבי המדינה. מרשימים במיוחד המקדשים באתרים Caracol, שבמחוז קאיו במערב בליז, ו-Xunantunich, כ-130 ק"מ ממערב לעיר הבירה בליז סיטי.
הונדורס מה כדאי לעשות בהונדורס?
טבע. כמעט 40% משטחה של הונדורס הם פארקים לאומיים, שמורות טבע ואזורי שימור. בפארק הלאומי Jeannette Kawas, הסמוך לעיר טלה (Tela), יש חופים זהובים ומפרצים חבויים ובמזרחו נמצא אגם מקסים, Laguna de los Micos ("אגם הקופים") המוקף במנגרובים ובסביבתו אפשר לצפות במינים רבים של ציפורים ועופות מים. בפארק הלאומי Celaque נמצאת הפסגה הגבוהה במדינה, El Cerro de las Mina, המתנשאת לגובה של 2,849 מ'. בפארק הזה יש מפלים יפהפיים ושפע של בעלי חיים, בהם יגואר ואוצלוט, שאולי לא תזכו לראותם במעבה היער, אבל לעומת זאת תפגשו הרבה קופים, פרפרים וציפורים. תחום בין שתי שמורות טבע – Cerro Azul Meambar ופארק סנטה ברברה, בגובה של 700 מ', נמצא Lago de Yoja, אגם יפה שנוצר בלוע הר געש. בסביבות האגם יש כמות מדהימה של ציפורים – מעל 400 מינים שונים. זוהי גם הזדמנות לבקר באחת מחוות הקפה שבאזור – הקפה הגדל כאן נחשב איכותי במיוחד, יש אומרים מהטובים בעולם.
תרבויות עתיקות. במערב הונדורוס, לא רחוק מהגבול עם גואטמלה, בלב עמק פורה מוקף בהרים גבוהים, נמצא אתר מאיה מרתק, קופאן (Copán). העיר שגשגה במאות החמישית עד העשירית לספירה, ובין השרידים המרשימים שהשתמרו כאן – פירמידות, מקדשים, מזבחות ומצבות אבן מגולפות. במקום יש מוזיאון עם פסלים וממצאים נוספים מהאתר. קופאן הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. סמוך לאתר הארכיאולוגי ישנו כפר שאף הוא נקרא קופאן וכדאי מאוד לבקר ולהתרשם מהאווירה המיוחדת השוררת בו.
אל סלוודור מה כדאי לעשות באל סלוודור?
גולש באחד מחופי לה ליברטד, איזור גלישת גלים פופולרי באל סלוודור ערים ועיירות. בירתה של אל סלוודור, סן סלוודור, היא אחד המרכזים העירוניים הגדולים ביותר במרכז אמריקה. העיר נוסדה במאה ה-16 אולם רעידות אדמה הרסו חלקים ניכרים מהבנייה הספרדית קולוניאלית וכיום מרכז העיר נשלט על ידי שלל סגנונות אדריכליים – החל בבניינים גותיים וכלה במבנים מודרניים וכאלה שנבנו בסגנון עתידני. את הביקור בעיר כדאי להתחיל במרכז ההיסטורי של העיר ובו כמה מבנים מעניינים, בהם הארמון הלאומי, שנבנה מחדש בתחילת המאה ה-20 לאחר שנהרס ברעידת אדמה (על מנת לממן את הקמתו נגבה מס מיוחד על הקפה שמיוצר במדינה). תוכלו להתרשם מסגנון האדריכלות הייחודי של סן סלוודור בכנסיית אל רוסריו (Iglesia El Rosario), עם קשת ענקית בשלל צבעים המתוחה מעל אולם התפילה ופסלים, כולל של ישו הצלוב, עשויים משרידי מתכות. בעיר יש כמה מוזיאונים מעניינים, ואחד המומלצים לביקור הוא המוזיאון לאמנות עממית (Museo de Arte Popular) שבו אפשר להתרשם מהשפעתה של אל סלוודור על האמנות העממית במרכז אמריקה. אם תרצו להתרענן ולנוח מעט מקצב העיר הגדולה, כדאי לכם לבקר בגנים הבוטניים (Plan de la Laguna) הנמצאים במכתש של הר געש סמוך לעיר (אוטובוס ממרכז והעיר יביא אתכם למרחק של כקילומטר מהכניסה לגנים).
אם אתם רוצים להכיר טוב יותר את התרבות והמסורת של אל סלוודור, תוכלו לעשות זאת בסנטה אנה (Santa Ana), העיר השנייה בגודלה במדינה, המוקפת בגבעות והרים שבמורדות שלהם נטועים מטעים רבים של קפה – אחד מענפי החקלאות העיקריים במדינה. בקרבת העיר נמצא הר הגעש סנטה אנה (Volcán de Santa Ana), שבמכתש שלו יש אגם קטן ואשר צורתו המיוחדת שימשה השראה לאנטואן דה סנט אכזופרי בבואו לתאר את הרי הגעש על הכוכב שבו התגורר גיבור ספרו, "הנסיך הקטן". אווירה שונה ואורח חיים איטי יותר מאשר בערים הגדולות תמצאו בעיירה הקולוניאלית סוצ'יטוטו (Sochitoto), הממוקמת באזור הררי במרכז המדינה לצד אגם יפה. העיירה היא אחד היעדים החביבים על הסלוודורים לחופשת סוף שבוע. יש כאן רחובות מרוצפי אבן, אדריכלות ספרדית קולוניאלית מראשית המאה ה-18 וכנסיה מקסימה צבועה לבן.
תרבויות עתיקות. כמו בשאר מדינות מרכז אמריקה, גם באל סלוודור יש אתרי מאיה רבים. השמור מכולם הוא Tazumal ליד סנטה אנה, ובו פירמידות ופסלים גדולים. עוד אתרי מאיה שכדאי לבקר בהם: La Joya de Ceren ו-San Andres. ניקרגואה
מה כדאי לעשות בניקרגואה? אם אתם מחפשים מפלט קריבי קסום, שעוד לא נרמס על ידי גדודי נופשים, תמצאו אותו באחד משני איי התירס (Las Islas del Maíz) הנמצאים כ-70 ק"מ ממזרח לניקרגואה. תעשיית הקוקוס באיים מפנה אט-אט מקום לתיירות, אבל עדיין אפשר לשהות כאן בשלווה ובדידות יחסית. שטחו של הגדול באיים, אי התירס הגדול, כ-10 קמ"ר, בעוד שהקטן מהשניים, שנקרא כמובן אי התירס הקטן, הוא פחות משלושה קמ"ר. שניהם מכוסים בצמחייה עשירה, יש להם חופים לבנים ומי טורקיז צלולים והם מוקפים בשוניות אלמוגים יפות. טבע. כשליש משטחה של ניקרגואה מכוסים ביערות. באזורי הביצות במזרח המדינה צומחים יערות מנגרובים, באזורים הדרומיים-מערביים יש צמחיית סוואנות. עולם החי בניקרגואה עשיר ומגוון והוא כולל, בין השאר, יגוארים, פומות, דובי נמלים, טפירים ומינים שונים של קופים. בדרום-מערב המדינה, סמוך לגבול עם קוסטה ריקה, נמצא אגם ניקרגואה (Lago de Nicaragua), האגם הגדול ביותר במרכז אמריקה. נהר הטיפיטפה מחבר בינו לבין אגם נוסף, קטן יותר, הנמצא מצפון לו – אגם מנגווה (Lago de Managua). האגם העצום המזכיר יותר ים מאשר אגם (המקומיים מכנים אותו "הים המתוק"), בין השאר בשל הגלים הגבוהים שמאפיינים אותו. במימיו חיים מינים רבים של דגים, בהם מין ייחודי של כרישים החיים במים מתוקים. במרכז האגם יש כמה איים, שהגדול בהם הוא אומטפה (Ometepe), ועליו יש שני הרי געש. הגבוה מבין שניהם, קונספסיון, מתנשא לגובה של 1,610 מ' וצורתו החרוטית המרשימה בולטת למרחוק. ואם כבר הזכרנו הרי געש, הר הגעש Cerro Negro הוא יעד פופולרי למטיילים, שנוהגים לטפס לראשו ומשם לגלוש במהירות מסחררת על קרש או על פיסת קרטון במורד התלול המכוסה אפר וולקני שחור.
פנמה ים, חופים ומים. פנמה, מדינה ארוכה וצרה שצורתה מזכירה את האות S, מציעה כמות אדירה של חופים לאורך שני ימים שונים: הים הקריבי והאוקיינוס השקט. מי שמחפש חופשה שלווה על חוף קריבי, עם חול לבן ודקלים, ימצא את מבוקשו בקלות וכך גם מי שמעדיף חופשה אקטיבית עם ספורט ימי וצלילה בשוניות אלמוגים יפות. בסמוך לחופי פנמה פזורים איים רבים, שבאחדים מהם אפשר לראות את בני השבטים המקומיים השומרים על חיים מסורתיים. בים הקריבי כדאי לבקר באיי סן בלאס (San Blas), ארכיפלג בן מאות איים ואיונים המהווים מחוז אוטונומי של שבט הקונה. אפשר לראות כאן את בני השבט שטים בין האיים בסירות קנו צרות.
לא פחות מ-500 נהרות זורמים מההרים שבמרכז המדינה אל עבר החופים. אבל ללא ספק גוף המים המפורסם ביותר הוא תעלת פנמה, שעוברת במרכז המדינה, בנקודה הצרה ביותר שלה, ומחברת בין האוקיינוס השקט לים הקריבי. בניית התעלה, שאורכה יותר מ-77 ק"מ, ארכה 24 שנים והיא נחשבת גם כיום, כמאה שנה לאחר סיומה, כאחד האתגרים ההנדסיים הגדולים והמסובכים בעולם. מדי שנה עוברות דרך התעלה יותר מ-14 אלף אניות נוסעים וספינות משא.
טבע. כ-45% משטחה של פנמה מיוערים ויש כאן מגוון ענק של בעלי חיים – ביחס לשטחה, מספר מיני הציפורים בפנמה הוא הגדול בעולם. מלבד ציפורים, ביערות של פנמה חיים עצלנים, דובי נמלים, קפיברות, קופים ועוד. בפארק הלאומי הר בארו (Parque Nacional Volcán Barú), שבצפון פנמה, נמצאת הפסגה הגבוהה במדינה, הר בארו (3,475 מ'). בפארק יש כמה מסלולי הליכה, שהפופולרי בהם – Sendero Los Quetzales – מוביל מהעיירה Boquete עד למרגלות ההר. מסלול נוסף, למיטבי לכת, מטפס על ההר – הליכה מאומצת של כשש שעות תביא אתכם לראש ההר, משם ביום בהיר אפשר לראות את שני האוקיינוסים משני צדי המדינה. בתמונה הפותחת: אתר המאיה Xunantunich בבליז לרכישת מפות, מדריכים וספרים על מרכז אמריקה >> מפת מרכז אמריקה: לחצו להגדלה לקריאה נוספת:
|
.jpg)
