עבור האדם הים הוא סביבה עוינת. הוא גדול, הוא עמוק, הוא רועש, הוא סוער. לפעמים הוא טורף, והנכנס לתוכו נעלם לעולמים. אבל, מפחיד יותר, בים יש יצורים שונים, ולעיתים גם משונים,
שאותם הוא פולט מדי פעם אל החוף, כאלה שעינינו לא ראו, שאינם דומים לאף יצור יבשתי. הרתיעה ממפלצות ים אינה רק נחלת הקדמונים. בין המאה ה־16 למחצית השנייה של המאה ה־20 הצטברו מאות עדויות על יצורים ענקיים שנראו בים ברחבי בעולם. גם לאחר שמסננים את העדויות החשודות כמתיחות או כטעויות אופטיות, נשארות מאות תצפיות ודאיות ואמינות. בדיווחים השונים זוכים יצורים אלה לכינוי "מפלצות ים" או "נחשי ים". לאורך השנים היו הזואולוגים חלוקים בדעתם בדבר מפלצות הים. הייתכן שבאמת קיימים יצורי ענק אשר אינם מוכרים למדע? מדענים ידועים כסר ג'וזף בנקס, תומס האקסלי ולואי אגאסי חשבו שהדבר אפשרי. אחרים, כמו ג'יימס אוליבר, מנהל המוזיאון לטבע בניו יורק, וסר ריצ'רד אוון, טענו שמדובר בהבלים. האם ייתכן שהמדע לא גילה עדיין את כל היצורים השוכנים בים? הרי בעלי חיים רבים התגלו לאנושות בשלב מאוחר יחסית: הכריש הלווייתני (Rhineodon typus) והכנפתן הענק ואולי התיאורים השונים של מפלצות ים ועדויות הספנים מסמרות השיער מתייחסים בעצם ליצור המוכר למדע, אם כי הוא מעולם לא צולם בעודו בחיים: זהו הדיונון הענקי
העין הגדולה ביותר בעולם החי
הענקיים, הוא מעולם לא נצפה על ידי בן אנוש בסביבתו הטבעית – אי שם במצולות, בעומק של כמה מאות מטרים ואפילו 1,600 מטר מתחת לפני הים. כל מה שידוע עליו נלמד מהצצות חטופות של מלחים ונוסעים בים שתיעדו את רשמיהם ומגוויות של דיונונים שנסחפו לחוף ונותחו בקפידה. העדות הראשונה לקיומו של הדיונון הענקי נמסרה בשנת 1555 מפי הארכיבישוף השוודי אולאוס מגנוס. ב־1639 נשטף פרט מת לחוף באיסלנד. בדיווחים מאוחרים יותר מסופר על מפלצות ששלחו זרועות ארוכות ונצמדו אל סיפוני אוניות בניסיון להגיע אל הטרף. בשנת 1871, בספרו "20 אלף מיל מתחת למים", מתאר ז'ול ורן קרב בין דיונון ענקי וצוללת, בעקבות אירוע דומה שאכן התרחש בין אוניית מלחמה צרפתית לבין דיונון כזה. לפני כ־70 שנה הותקפה מכלית נורווגית שמשקלה 15 אלף טון על ידי דיונון ענקי שניסה ללפות אותה, וב־1941 דווח על מלח בריטי שזרועות ציד של דיונון חטפוהו מסירת הצלה. בסך הכל תועדו במשך כ־450 שנה 165 אירועים, שבהם נצפו דיונונים ענקיים או שנמצאו גוויותיהם על החוף.
הדיונון שייך למחלקת ראש־רגלאים הסיפון גמיש ומתכוונן – כשהוא פונה קדימה, נשלח הדיונון כחץ אחורה, וכאשר הוא מופנה לאחור, הדיונון טס קדימה. מהירות התנועה תלויה בעוצמה שבה פורץ סילון המים מהסיפון, ולכן נדרש תזמון מדויק ביותר של התכווצות סיבי הגלימה. תזמון זה מושג הודות למערכת העצבים המפותחת של הדיונון, שמאפשרת לדיונונים מסוימים לנוע ולהתמיד במהירות הגבוהה מ־35 קילומטר בשעה. לדיונון יכולת שליטה מופלאה בתנועתו: הוא יכול לרחף בנקודה אחת, לשהות ללא
תנועה על הקרקעית, לנוע בשחייה קדימה ואחורה או לזנק בפתאומיות. ידועים מקרים שבהם הדחף הסילוני גורם לדיונון לפרוץ מהמים ולעבור בדאייה באוויר עד כ־50 מטר. זו מסתיימת לעיתים על סיפונו של כלי שיט עובר. בשחייה איטית משתמש הדיונון בסנפירים לאיזון ולהיגוי, ובשחייה מהירה הוא מצמיד אותם לגופו דמוי הטורפדו למניעת חיכוך מיותר. חושיו של הדיונון מפותחים ומתאימים לטורף פעיל: יש לו חוש המדווח לו על מצבו במרחב, וייתכן שבעזרתו הוא קולט גם צלילים. יש לו תאי חישה כימיים על ראשו ועל זרועותיו, כך שבמגע הוא מרגיש לא רק בצורתו של האובייקט, אלא גם בטעמו ובריחו. החוש החשוב ביותר לציד מהיר הוא הראייה, ולדיונון יש ראייה מצוינת ועיניים גדולות במיוחד. למעשה, העין היא הדבר הבולט ביותר שרואים בדיונון. אמן ההתחפשות
הוא אמן ההתחפשות. ידוע לכל שהדיונון נושא עימו מכל של "דיו", ומכאן בא שמו. זהו נוזל שקוף ובו חלקיקי מלנין, הצבען האוניברסלי בעולם החי. הוא נאגר בשק מיוחד, ובעת הצורך מועבר לחלל הגלימה ומשם מותז החוצה דרך הסיפון. ככל הנראה, הנוזל מעורב בריר כדי שלא יתפזר מיד בים, אלא יישאר זמן מה כענן בסביבה הקרובה. זו מערכת מתוחכמת של הסוואה והטעיה: הענן לא רק יוצר מיסוך המאפשר לדיונון לחמוק באין רואה, הוא גם מטעה, כי הוא נשלח בסילון לכיוון ההפוך לתנועתו. עינו של הטורף מלווה את כיוון הסילון, בשעה שהיצור המשגר אותו נס לצד השני, ובינתיים גם משנה את צבעיו. בדרך כלל זוכה הטורף לאכול דְיו. ישנה סברה שהדיו מכיל חומרים המטשטשים את חושיו של הטורף וכך מקל על ההתחמקות. גם מנגנון הטריפה של הדיונון יעיל ביותר. הוא כולל את עשר זרועותיו, וכן מעין מקור חד העשוי חומר כיטיני קשה. הוא שוחה כאשר שמונה מזרועותיו צמודות יחד בראש חץ חרוטי, העוזר בניווט ומצמצם את החיכוך ואת המערבולות למינימום.
הדיסקית, וכך יוצרים ואקום שגורם לה להיצמד בחוזקה לטרף. אלה הן זרועות ההחזקה. שתי הזרועות האחרות גמישות, ארוכות ודקות בהרבה מזרועות ההחזקה. הן מתרחבות רק בקצותיהן ונעשות שטוחות, ויש עליהן כפתורי הצמדה המצוידים בהקפם בשיניים כיטיניות. אלו הן זרועות הציד, ובמצב הרגיל הן מקופלות בין הזרועות האחרות. כאשר הדיונון מזהה טרף פוטנציאלי, הוא מזנק לעברו במהירות ובו בזמן משגר את זרועות הציד שלו. כך גדלה המהירות שבה הן מגיעות לטרף ונצמדות אליו. בעוד הדיונון ממשיך בתנועתו קדימה, הזרועות כבר נעות אחורה ומביאות את הטרף לכיוון הלוע. כאן סוגרות עליו שמונה הזרועות האחרות ונצמדות אליו, והמקור הכיטיני מתחיל לקרוע אותו לגזרים. יש דיונונים שאינם מסתפקים בכך, ומזריקים לטרף ארס משתק. דרך המקור מופרשים אנזימים מפרקי חלבונים (פרוטֵאזות) ומתחילים לעכל את הקורבן עוד בטרם נבלע. הטרף המוכנס ללוע נטחן על ידי מגרדת קשה הנקראת ראדולה, מין לשון דמוית פומפייה, הנושאת שיני כיטין חדות. שיטה זו מסייעת לעיכול מהיר של הטרף ומאפשרת לדיונון לקיים קצב מטאבולי גבוה, הנדרש לאורח חיים של טורף מהיר. האויב הגדול: הראשתן
סגלגלים וג'לטיניים וצבען לבן. לאחר כמה ימים בקעו מהן דיונונים יפהפיים, כל אחד באורך כשמונה מילימטרים (כ־20 מילימטר עם הזרועות). הם היו צבעוניים ויפים, ובייחוד בלטו עיניהם הירקרקות. תנועתם היתה מהירה מהרגע הראשון לאחר בקיעתם. באקווריום הם ניזונו מסרטנים קטנים, הנמכרים בחנויות מזון לדגים. כל סרטן היה גדול מהדיונונים הזעירים, ואף על פי כן הם צדו אותם בדיוק בשיטה שבה צדים הדיונונים הגדולים בים. כשצעירי הדיונון הענקי בוקעים מהביצים הם בגודל גפרור, ותוך שלוש שנים הם מגיעים לכ־20 מטר אורך. בשלב זה הם כבר לא מסתפקים בסרטנים זעירים. הם נכנסים ללהקות דגים וגובים מהן מחיר כבד, הם טורפים דיונונים קטנים מהם ומתעמתים בקרבות גם עם לווייתנים ממין ראשתן (Phyester catodon). ב־1965 צוות של ציידי לווייתנים רוסים היה עד לקרב בין ראשתן לדיונון ענקי, שבסיומו מתו שניהם – הלווייתן מת כשזרועות הדיונון לופתות אותו, ובקיבתו נמצא ראשו של הדיונון. זהו אכן סיפור מוזר, ואולי הצוות הרוסי לא הקפיד בדיווח, אבל הדבר מזכיר אירוע דומה שהתרחש בשנות השלושים והונצח בציור של אלזה בוסטלמן משנת 1935. בשנת 1966 דיווחו שני שומרי מגדלור בדרום אפריקה על קרב בין דיונון לראשתן תינוק שנמשך כשעה וחצי, ובו ניצח הדיונון. יש עדויות נוספות לקרבות, אך רובם מתרחשים עמוק מתחת לפני הים. הזיקה ההדדית בין שני בעלי חיים עצומים אלה כה הדוקה, עד שביולוגים המנסים לאתר דיונונים ענקיים עוקבים אחר ראשתנים, בהנחה שהם יודעים היכן למוצאם. כשרואים את מכונת הציד המשוכללת הנקראת דיונון, וחושבים על ממדיו של הדיונון הענקי (ראו שרטוט ההשוואה בין גודלו לגודל אדם בעמ' 97), הוא הופך לחלום בלהות. מי שיכול לקרוע עורו של לווייתן באורך 15 מטר – מה הוא יעשה לאדם? מי מפחד ממפלצות ים? אני.
|
מיתוסים על מפלצות ים אימתניות רווחו מאז ומעולם. לפי השערות מדובר בדיונון הענקי, הטורף הגדול ביותר בטבע פורסם 13.9.08 |
Array
(
)