"אלפי ציפורים מתאבדות צוללות יום יום ישר לתוך גרונו של השטן, בחיי, אני נשבע לך בישו ובמריה", אמר לי ראנלדו, חבר מריו דה ז'ניירו. הוא אמר את הדברים על מפלי האיגואסו (FOZ DO IGUACU) , באמריקה הדרומית, הנחשבים לקדושים בעיני שבט הפרגואס (PARAGUAS) והגוארני (GUARANI), החיים בסמוך להם. “איגואסו" בשפתם, פירושו "מים גדולים". המפלים נחשבים לאטרקציה לא רק בעיני התושבים המקומיים, אלה גם בעיני התיירים. מדריך טיולים העוסק בברזיל מתאר אותם כך: “רחבים יותר מוויקטוריה, גבוהים יותר מהניאגרה ויפים יותר משניהם". המפלים המיוחדים הללו נמצאים קרוב למפגש הגבולות של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי, אולם משום ש-80 אחוזים מהם נמצאים בצד הארגנטיני, התצפית המרשימה ביותר היא דווקא מהצד של ברזיל. את רעש נפילת המים שומעים ממרחק של כמה קילומטרים, וענן הרסס העולה מהמפלים נראה למרחק. המפלים עצמם שוכנים בתוך יער הגשם, אך זהו יער דרומי למדי, וכמות המשקעים בו אינה עולה על 2,000 מילימטרים בשנה: לא הרבה במונחים של יערות טרופיים.
כדאי להקדיש לפחות יומיים לביקור במפלים, ומי שמעוניין לבקר באתרים נוספים באיזור – עדיף שיישאר כאן שלושה או ארבעה ימים. האתר כולל 150 עד 200 מפלים, תלוי בכמות המים ובתקופת השנה. רוחבם הכולל כשלושה קילומטרים, וגובהם בין 70 ל-80 מטרים. כמות המים הזורמת בהם מגיעה ל-1,500 מטרים מעוקבים בשנייה, ורסס המים העולה מהם מאפשר את התפתחותה של צמחייה טרופית מרשימה מסביב. עם זאת, מי שמתאר לו בדמיונו מסע ביער סבוך ומפגש מרגש עם מפלים נעלמים כדאי שיתכונן לאכזבה. זהו איזור מתויר מאוד, והעיר הברזילית פוז' דו איגואסו, שבה גרים כ-300 אלף איש, מארחת כשני מיליון תיירים בשנה. בכל האיזור מפוזרים עשרות בתי מלון מכל הדרגות, אתרי קמפינג מסעדות וחנויות למזכרות, וניתן לשכור שירותי הדרכה, סירות מסוקים ומעילי גשם ומטריות להגנה מפני הרסס. בצד הארגנטיני אפשר לטייל בשבילים שמעל המפלים, הכוללים מרפסות תצפית. מאחת המרפסות – גוגנטה דל דיאבלו (GUGANIA DEL DIABLO), “ גרונו של השטן", נשקף מראה מדהים: עופות צוללים מהשמים לתוך המפל הענק, ונעלמים. זואולוג ברזילאי הסביר לי, שהעופות הללו לוכדים חרקים מעופפים שנסחפו במערבולות האוויר שיוצרים המפלים, ורק חלק קטן מהם נלכדים במים ומתים; אבל המביט מהמרפסת בטוח שהעופות התאבדו. מומלץ לטוס מעל המפלים במסוק: זו תצפית יוצאת דופן. ניתן גם לשכור סירת משוטים ולהתקרב למרגלות המפלים. האמיצים מביניכם, שגם מוכנים להוסיף קצת כסף, יכולים להתקרב למים השוצפים ולהירטב. בין המפלים יש בריכות שקטות שאפשר לשחות בהן. יער הגשם שמסביב נפלא כשלעצמו, והדבר שהפליא אותי יותר מכל , בכל פעם שביקרתי שם, הוא המספר הגדול והמגוון של מיני הפרפרים הצבעוניים. אפשר גם לצאת לרכיבה על סוסים באיזור.
כ- 15 קילומטרים צפונה, במעלה נהר הפרנה (PARANA) הסמוך, הוקם סכר ולצדו תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה בעולם – איטאיפו (ITAIPU). כדאי לבקר בסכר ובמפעל הענק. כשסיירתי כאן לראשונה, ב-1982, המפעל עדיין לא פעל ושלטים הבטיחו כי ייצרו כאן הרבה חשמל, ללא נזקים אקולוגיים. אבל המציאות שונה. הסכר הציף איזור עצום והטביע את מפלי הסטה קוודאס (SETE QUEDAS) , שבהם זרמו מים בכמות כפולה מזו הזורמת במפלי הניאגרה, וגרמו לאסון אקולוגי. הקמת המפעל ההידרואלקטרי עלתה כ-18 מיליארד דולר, ולמרות שהוא מייצר כ- 12.5 מיליון קילוואט חשמל, הוא מהווה נטל כלכלי לברזיל ולפרגוואי השותפות בו (רוב החשמל מגיע לברזיל). חלק מהנטל מתבטא בהתמודדות עם הנזק העצום שהסכר גרם. עם זאת, התחנה מהווה מקור גאווה לשתי המדינות ואתר תיירות מעניין. הקמתה תרמה לא מעט להחלטת אונסק"ו ב-1986 לכלול את מפלי האיגואסו ברשימת אתרי מורשת.
שלושה ימים באזור מפלים מתי לבקר? החודשים המומלצים לביקור הם אוגוסט עד נובמבר, אבל אפשר לבקר באיזור במשך כל השנה. איך להגיע? בטיסה – יש טיסות מסאו פאולו ומריו דה ז'נירו בברזיל; מהצד הארגנטיני אפשר לטוס מבואנוס איירס לעיר פוארטו איגואסו. באוטובוס – אפשר להגיע באוטובוס נוח מאוד מריו דה ז'נירו, בנסיעה הנמשכת כ-22 שעות, מסאו פאולו הנסיעה אורכת כ-17 שעות. משך הנסיעה באוטובוס מבואנוס איירס יממה שלמה, אך אפשר לנסוע ברכבת עד פוסאדאס (PASADAS), ומשם להמשיך כארבע שעות באוטובוס. אפשר גם להגיע באוטובוס, כשבע שעות, מאסונסיון שבפרגוואי. ניתן לעבור מהצד הברזילאי לאגנאינאי, ולהיפך, למשך יום אחד בלבד. לשם כך אין צורך באשרה, אבל צריך להציג דרכון בתוקף. מעבר הגבול מחייב תשלום כניסה לאתר שבצד השני. לחצו להגדלה לקריאה נוספת:
|