מפגש עם לווייתנים – בפה פעור

פגישתנו עם הלווייתנים לא תוכננה מראש. הגענו לנמל ממנו הפלגנו במקרה. בדרכנו צפונה, לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית, מבוסטון לכפר הדייגים רוקפורט הנמצא בקצהו המערבי של חצי האי קייפ אן (Cape Ann), חלפנו על פני עיירה בשם גלאסטר (Gloucester). כשעצרנו ליד המזח כדי לשאוף אוויר הבחנו בשלט ענק הזועק: "תצפיות לווייתנים". עיון חטוף באותיות הקטנות גילה כי מן המזח בגלאסטר מפליגות מדי יום, משך כל הקיץ, שתי ספינות, שמגמתן המוצהרת היחידה היא מעקב אחר לווייתנים. עשר דקות לאחר מכן ניצבנו על סיפונה של ה"דאונטי 5" שהפליגה מזרחה.

שלא כמו אחאב המלווילי, הקברניט שלנו, פרד דוגלאס, דמות טיפוסית של יורד ים איש ניו אינגלנד, קידם את פנינו ואת פני ההרפתקנים ו"ציידי הלווייתנים" האחרים שהיו עימנו על הסיפון בברכה אישית. הוא הודיענו בחגיגיות, שבמשך חמש השנים האחרונות הוא מחזיק בשיא המפגשים עם לווייתנים. למשתתפים בהפלגותיו יש 98 אחוזים של ודאות שיראו לווייתן במו עיניהם. עם יציאתה של הספינה מן הנמל אל מימיו הרוגעים של מפרץ גלאסטר הובטח לנו, שאם, חלילה, לא יאיר לנו המזל ולא נראה לווייתנים (סיכוי של שני אחוזים, כזכור), נזכה בכרטיסי חינם להפלגה חוזרת בעתיד.

הפלגה בעקבות הלוויתנים. ההפתעות האמיתיות מתגלות בהמשך השייט

על הסיפון הופיעו שתי נערות צנומות וחייכניות בחאקי, שהגיחו ממעמקי הספינה והציגו עצמן כמרי ואליזבת. הסתבר ששתיהן נושאות תארים אקדמיים בביולוגיה ימית, וכי תפקידן להכין אותנו לצפוי בהמשך המסע. ה"דאונטי 5" יצאה בינתיים מן המפרץ, ולכל מלוא העין השתרעו לפנינו מרחבי האוקיינוס האטלנטי. חשנו היטב את הירידה במעלות החום ואת העלייה ברמת הציפיות.

את מחצית השעה הראשונה של ההפלגה הקדישו המלוות המלומדות שלנו להסברים. מבלי להכנס לפרטים זואולוגיים מייגעים הובהר לנו, כי הלווייתנים באוקיינוסים הם הגדולים ביצורים שחיו אי-פעם בעולם, יונקים ימיים המשתייכים לסידרת הלווייתנאים, ונחלקים עקרונית לשלוש תת-סדרות – הלווייתנים הקדמוניים, שהופיעו בימים בתקופת האיאוקן התחתון ואינם קיימים עוד; לווייתני השיניים, שאליהם השתייך גם מובי דיק המפורסם (ממשפחת הראשתניים); ולווייתני המזיפות, מחוסרי השיניים, שעימם נמנים הלווייתנים הגדולים ביותר של הסידרה: אורכם מגיע ל-33 מטרים ומשקלם עד למעלה מ-130 טון. למדנו לדעת כי אותם לווייתנים שיש לנו סיכוי לראות הם לווייתני המזיפות. המזיפות הן לוחות מוארכים העשויים מחומר קרני גמיש ולבן, רוחבם כעשרה סנטימטרים ואורכם יכול להגיע עד ארבעה מטרים. מאות לוחות כאלה יורדים מהחיך וממלאים את לועו של הלווייתן בצורת מסרק סמיך. כל המכלול הזה משמש כמערכת סינון מים ענקית.

מרי המחישה לנו מה ממלא את לוע הלווייתן באמצעות מזיפה. הלוח הבודד, שאורכו היה למעלה משני מטרים, עבר מיד ליד על הסיפון, והיקנה בבת אחת מושג של ממש על גודלו של הלוע המכיל מאות כמותו, ועל ממדיו העצומים של בעל הלוע. המזיפות הן החומר שהיה קרוי עצמות לווייתן, ושממנו התקינו, בין השאר, את לוחות החיזוק למחוכים, שהנשים האלגנטיות של המאות הקודמות נהגו ללבוש מתחת לשמלות הקרינולינה הרחבות שלהן.

אליזבת ציינה בפנינו, כי טובים סיכויינו לפגוש בקבוצות בנות ארבעה עד שישה לווייתנים גדולי סנפיר (גבנוניים), או לווייתנים צפוניים. בשני מינים אלה של לווייתני מזיפות אפשר למצוא פרטים שאורכם כ-20-15 מטרים ומשקלם כ-40 טון. בחורף אפשר להיתקל בהם באזורים הטרופיים, ובקיץ הם מצפינים ומתקרבים למים הרדודים של מפתן היבשת, שם הם מוצאים את מזונם בשפע. מזון זה מורכב כולו מיצורים זעירים ביותר המכונים זואופלנקטון, מדגיגים קטנים כהרינג, ומסרדינים וסרטנים מסוג קריל שגודלם אינו עולה על שניי סנטימטרים.

גופם הגדול של לווייתנים אלה מחייב בליעת כמויות ענק של היצורים הזעירים. לועם הפעור קולט, תוך כדי שחיה איטית, עשרות מטרים מעוקבים של מי-ים, ומערכת המזיפות מאפשרת סינונם החוצה של המים והשארת מרכיבי הארוחה עצמה במעי הלווייתן.

סרטון מדהים על לווייתנים גדולי סנפיר והגורל הצפוי להם (מתוך Planet Earth)

ליד שרטון סטלוואגן
ה"דאונטי 5" התקדמה מזרחה משך כשעה וחצי. היבשה נעלמה כבר מזמן מן העין, ועל הסיפון סקרו כולם את האופק במשקפות, בתקווה לגלות את קצה זנבו של לווייתן או את הסילון דמוי הגייזר, הנפלט מריאותיו דרך חורי הנשיפה המצויים סמוך לקודקודו. פה ושם החלו להישמע ריטונים שקטים וספקות לגבי 98 האחוזים המובטחים. קטני האמונה החלו לתהות אפילו לגבי מקצועיותו של הקברניט.

על רקע הספקנות הגואה בקע לפתע מן הרמקול קולו המחוספס של פרד דוגלאס. הוא הודיע בהחלטיות, שעד עתה התלבט האם להפנות את חרטום הספינה לכיוון שונית ג'פרי או לכיוון שרטון סטלוואגן, שכן שניהם אתרי הזנה ובידור החביבים על הלווייתנים במים הרדודים בסביבה. חושיו, נסיונו והאינטואיציה שלו (ואולי גם מידע חיצוני ועדכני שקיבל ושנשאר עלום מבחינתנו), אומרים לו עכשיו לחתור לכיוון שרטון סטלוואגן. עכשיו גם מצא לנכון לציין שלפעמים נתקלים, לרוע המזל, בלווייתן בודד, או בלהקה קטנה של ארבעה-חמישה פרטים. אלה, משום מה, אינם להוטים ביותר למיפגש, ובמרחק מאה-מאתיים מטרים מן הספינה מחליטים לשנות כיוון ולהיעלם. הריטונים על הסיפון גברו, ויחד איתם חוסלו כמויות אדירות של סנדביצ'ים ושל פחיות בירה מן המזנון של הספינה.

לא ראינו עדיין שום שרטון או שונית. שחף או עוף מים אחר ריחף מפעם לפעם בחיוך מעלינו, וסביב סביב רק מימיו הכחולים של האוקיינוס. "לווייתן משמאל" – השאגה שפרצה לפתע מגרונה של מרי לא עמדה בשום יחס למבנה הדק והשברירי של גופה. כך ודאי נשמעה זעקתו של הצופה על התורן בספינת ציד לווייתנים מן המאה הקודמת. שלושים סקרנים זינקו כאיש אחד אל המעקה השמאלי של הספינה, אך חלפו עוד מספר דקות עד שהבחנו כולנו במראה המיוחל: מעין עמוד קיטור הבוקע מן המים במרחק כמאתיים מטרים מאיתנו. לידו צצו מיד עוד סילון ועוד אחד ועוד אחד. המצלמות החלו לתקתק למרות הטווח הרחוק והבלתי יעיל. קולו מלא הסיפוק של פרד דוגלאס בקע מן הרמקול וציין בשלווה: "זהו זה, שירטון סטלוואגן".

עמודי הקיטור הלכו וקרבו אלינו, וההתרגשות הקולנית על הסיפון הלכה וגברה. הספינה האטה את מהירותה, כדי למנוע נסיגה לא רצויה של האורחים המתקרבים, וכשהיינו במרחק של כמאה מטרים מן הלהקה חדלה כמעט מתנועה. ניתן היה לראות עתה את הזנבות הענקיים דמויי הלב, שחורים מצידם העליון ולבנים מצידם התחתון, מתרוממים מטרים אחדים מעל המים ויורדים בחבטה אדירה לפני היעלמם. חבטות זנב אלה, כך הוסבר לנו מייד, נשמעות היטב על ידי לווייתנים אחרים במרחק של קילומטרים רבים, ומהוות, כנראה, אחת משיטות התקשורת ביניהם, יחד עם הקולות השונים שהם משמיעים.

תוך דקות ספורות הוקפנו בלווייתנים במרחק של עשרים עד שלושים מטרים מן הספינה. המשקפות נשכחו, והמצלמות והמסרטות תקתקו ללא הרף. ספרנו סביבנו למעלה מעשרים יצורי ענק, שאורכם כאורך הספינה שבה שטנו. היו אלה לווייתנים גדולי סנפיר, שצבעם אפור-שחור מבריק, למעט הצד התחתון של הזנב, שצבעו כאמור לבן.

פרד דוגלאס ציין בהתרגשות אמיתית, שזהו אירוע מוצלח במידה שלא תיאמן. לאור העובדה שגם הוא עצמו לא נתקל מעולם, לדבריו, בלהקה כל כך גדולה בטווח כה קרוב לספינתו, ביקש את הסכמתנו להאריך את השהיה במקום מעבר לפרק הזמן המתוכנן. הוא תימרן את הספינה באיטיות מירבית בתוך הלהקה, שהתפצלה למספר קבוצות משנה בנות חמישה עד שמונה פרטים כל אחת, ובו בזמן הפעיל את מכשיר הקשר שלו במחווה של אחווה מקצועית, והחל להזעיק לאתר, שבו היינו עד עתה הצופים היחידים, את כל מי שהיה בסביבה.

בינתיים, אחרי בחינה מדוקדקת, החליטו כנראה הלווייתנים שהספינה היא דג משונה ומסקרן, שפגיעתו אינה רעה. בקבוצות מסודרות התקרבו אלינו עד מרחק של פחות מעשרה מטרים, שחו לספינה, ולפתע, כאילו על פי פקודה, שינו כיוון, צללו, והגיחו מצידה השני של הספינה. ההתרגשות על הסיפון הגיעה לממדים של אקסטזה. לרגע חששתי מן האפשרות שאחד הצוללים יקדים לעלות מעל לפני המים. הרעיון להיות מונף, עם הספינה, על גבו של לווייתן ענק, לא משך את ליבי. אך מסתבר כי מנגנוני ה"סונאר" של יצורים מדהימים אלה, וחוש התיזמון המדויק להפליא שלהם, מנעו אפשרות בלתי נעימה זו מכל וכל.

אנו, לעומת זאת, איבדנו לחלוטין את תחושת הזמן. התחילו להתקבץ סביבנו כלי שיט נוספים שנענו לקריאה. במקום הופיעו שתי סירות מנוע קטנות שאורכן לא עלה על חמישה מטרים. הצפיה בקליפת אגוז כזו, שאורכה כשליש או רבע מאורכו של הלווייתן, חולפת ליד זנבו הענק או ליד לועו הפעור – כל לסת שני מטרים לפחות – היתה מהולה בציפייה למשהו נורא העומד להתרחש בכל רגע.

נקבת לוויתן גדול סנפיר וגור. חברותיים וחובבי שעשועים

סעודת צהריים
מרי ואליזבת ניסו לזהות לווייתן זה או אחר, על סמך סימני היכר מיוחדים, כמי שכבר פגשו בעבר. בשלב זה היינו כבר בטוחים שהלווייתנים סביבנו הם באמת יצורים ידידותיים, חברותיים, ממושמעים וחובבי שעשועים. לפתע, כאילו נמאסה עליהם חברתנו, צללו ונעלמו מן העין. אליזבת ציינה, כי למרות היותם יונקים המסוגלים לנשום רק כאשר ראשם נמצא מחוץ למים, אחדים מהם יכולים לצלול לעומק של קילומטר ומעלה ולשהות מתחת למים אפילו שעה תמימה. עוד הוסיפה, שהמהירים שבהם יכולים לשחות במהירות העולה על 50 קילומטרים בשעה, ולחמוק בקלות מספינה מסוגה של ה"דאונטי 5". לאור כל זאת החלטנו, כי ההצגה כנראה נסתיימה. הלווייתנים, מצידם, החליטו אחרת.

שוב היתה זו מרי חדת העין שהבהילה את כולנו בצעקה – "שימו לב למעגלים הירוקים מימין!" – ההמון שעל הסיפון שכח את הנימוסים הטובים שלו, ודהר ימינה. כולם נדחפו בעדינות אלימה, כדי לתפוס עמדת צילום או תצפית טובה יותר. מתחתינו, על הרקע הכחול כהה של מי האוקיינוס, ראינו שורה ישרה של מעגלים ירוקים שקוטר כל אחד מהם מטרים אחדים, והם תוססים ומלאים בבועות אוויר קטנות. "הם עומדים לאכול, שימו לב לדגים". ואכן, בכל מעגל ירוק ראינו נחילים נחילים של אלפי דגיגים קטנים, מסתחררים כבמערבולת בין בועות האוויר ונשאבים, כאילו בידי מנגנון יניקה ענקי, אל מרכז המעגל וכלפי מטה. מרכזו של כל מעגל נראה כסיר ענק של מרק רותח.

מכל מעגל פרץ בבת אחת, ממש אל מול עינינו הנדהמות, ראשו העצום של לווייתן פעור לוע, הדגיגים המסכנים עדיין הסתחררו בתוכו, הלשון הענקית שמשקלה נאמד בטון נעה, וטורי המזיפות עם מאות הלוחות הגמישים שלהם נפרשו כמסרק ענק שביצע את פעולת סינון המזון ודחיקת המים החוצה. שלושה-ארבעה מטרים מגופו של הלווייתן ניצבו בזווית ישרה מעל פני המים, ממש מולנו, כמעט עין מול עין. כל כך קרוב, עד שיכולנו לראות כל פרט בחלק החשוף של גופם, כולל הטפילים הכדוריים שגודלם כצלחות מרק, הצמודים לעורם השחור והמבריק.

הרגשנו פעוטים מאוד אל מול הסוללה הזו של עשרה לועות פעורים של לווייתנים גבנוניים, שניצבו ממש מתחתינו. גם לווייתן סוגר את פיו בסופו של דבר, אבל עוד אלה סוגרים וצוללים, ושוב נוצרו עשרה מעגלים ירוקים מצידה השני של הספינה, ושוב זינקו עשרה לווייתנים החוצה בלועות פעורים.

לאחר זמן מה התבונן הקברניט בשעונו, ונוכח לתדהמתו לדעת כי הוא חורג ממסגרת הזמן המתוכנן בשעה ומעלה. המגע נותק. חיות הים הגדולות נעלמו לפתע, מנוע הדאונטי 5 הגביר את מהירותו, והחרטום הופנה מערבה. לווייתן בודד ליווה אותנו כברת דרך, וכאילו במחוות פרידה פלט סילון של אדים מקודקודו, וחבט במים בזנבו העצום.

לקריאה נוספת:

לווייתנים – ריקוד הענקים לווייתנים גדולי סנפיר, מבעלי החיים הגדולים על פני כדור הארץ, צדים בטכניקה מעוררת השתאות, תוך שיתוף פעולה הדוק ותיאום מושלם. בסרטון עוצר נשימה אפשר לראות את ריקוד הציד של הענקים לכתבה המלאה >