מערת עלמה וריחניה – טיול

את הטיול נתחיל בכפר ריחניה, אחד משני הכפרים הצ'רקסים היחידים במדינה (השני הוא כפר כמא, מערבית לכינרת). תושבי הכפר הראשונים הגיעו לכאן בשנת 1878 מצפון הקווקז, לאחר שגורשו על ידי הרוסים, ששאפו להשתלט על האזור. הם ניצלו מאונייה שטבעה בדרכה מיוגוסלביה לעכו. בהגיעם ארצה, אל חיק השלטון העות'מני שנאות לקבלם, בחרו להתיישב כאן כיוון שהמקום הזכיר להם במשהו את האזור ההררי ממנו הגיעו.

משך שנים רבות היה הכפר מסוגר ומבודד, תושבי הכפר שדיברו צ'רקסית ורוסית ולא באו במגע עם תושביו הערביים של הגליל. רק בשנות החמישים של המאה הקודמת פרצו התושבים מתוך החומות שהקיפו את מבני הכפר, התחברו לרשת מקורות ויצרו קשרים אדוקים יותר עם תושבי האזור. למרות שהמודרניזציה הגיעה לכפר זה מזמן, תושבי המקום עדיין ניכרים בתווי פנים, בלבושם המסורתי המיוחד (הנראה פחות ופחות, בעיקר בחגים), במנהגים ובשפה שונה שלעתים עדיין מושמעת. מומלץ לבקר במוזיאון הקטן למורשת התרבות הצ'רקסית שהוקם בחאן העתיק שבמקום. המוזיאון בדרך כלל סגור ולכן מומלץ לתאם מראש את הביקור בו, טלפון: 04-6980349, 050-5203146.

אחד הדברים הבולטים בתרבות הצ'רקסית הוא הכנסת האורחים שלהם. בעבר היה חדר אורחים מיוחד בסמוך לשער הכפר. כל אורח זכה לכבוד גדול ולכלכלה מלאה עד היום הרביעי לשהייתו בכפר, אז החלו להתייחס אליו כאל תושב בעל חובות. נוהג הנישואין הקיים כאן גם כיום הוא הנוהג הקווקזי של החטיפה. לפי חוקי המקום, לאחר היכרות בני הזוג, חוטף החתן את כלתו מבית הוריה בחשאי. במהלך פעולה זו אסור לו להיתפס ובמידה והוא מצליח, נערכת החתונה. מבצע חטיפה שנכשל דוחה את מועד החתונה וממיט קלון על החתן. חשוב לציין כי שוויון מלא נהוג כאן בין גברים לנשים. בעבר היה נהוג למסור את הבנים שהגיעו לגיל שנה לטיפולה של משפחה אחרת. המסירה נועדה לנטרל את רגשות האם הביולוגית, העשויה להיות עדינה מידי עם הילד ולפגום בכך בחינוך הנוקשה והמחשל היאה לחבל ארץ קשה כמו הקווקז. רק בגיל 14 היה הילד מוחזר לחיק משפחתו, אז הייתה נערכת חגיגה גדולה ובמהלכה מפגין הילד את הכישורים שרכש. בהתאם לכישורים שהפגין, הייתה המשפחה האומנת מתוגמלת על ידי משפחתו.

קשר מיוחד ומעניין נוצר בין הצ'רקסים שדברו רוסית, לבין אנשי העלייה הראשונה שהגיעו זמן קצר אחריהם ולכן רבים עשו דרכם אל המושבות שהלכו וקמו בשולי עמק החולה. גם אנו נצא בכיוון זה, לעבר מערת עלמה. דרכנו יוצאת מזרחה, מהכביש המוביל לכפר, במורד השלוחה. השביל הרחב מסומן היטב באדום וקל לעקוב אחריו. הוא חוצה טראסות אבן ושטח של בתה וטרשים וגולש אל עבר אוכף רחב שממזרחית לו גבעה קטנה. בחלקו המזרחי של האוכף, בסמוך לשולי הגבעה הקטנה נמצא פתח המערה. מעט קשה לראותו, ולא בגלל גודלו אלא בגלל שהוא פעור בקרקע ולא בדופן המצוק.

מערת עלמה נוצרה בתהליכי בלייה קרסטית, שבה חומצה פחמתית חלשה ממיסה את הסלע הגירני. זוהי המערה העמוקה ביותר בארץ אליה ניתן לרדת ללא ציוד גלישה. חלקה העמוק ביותר, אליו קשה להגיע, נמצא בעומק 157 מטר מתחת למפלס הקרקע. כה עמוקה היא המערה, עד כי בעבר נהגו לספר עליה אגדות רבות לפיהן מי שנכנס למעמקיה מצא את עצמו באורח פלא בירושלים. בתחתית הפיר הראשי, המואר חלקית על ידי האור שנכנס מפתחו העילי, מסתעפת המערה לכמה מחילות. מימין (מערב) ישנו פתח קטן ומסומן במחזירי אור קטנים הקבועים בסלע. כדי לסייר במערה יש לעקוב אחריהם.

פרטים נוספים מומלץ לקבל במרכז לחקר מערות בירושלים. טלפון: 02-5883355.

אם נותר לכם כוח לאחר הביקור במערה, כדאי לבקר בחורבת מרות הנמצאת כשני קילומטרים מזרחית משם. בחורבת מרות נשתמרו שרידי יישוב מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והערבית. במקום נתגלה בית כנסת ושרידים של רצפת פסיפס.