שמות רבים להר
לאררט מספר שמות תלויי תרבות. השם אררט נגזר משמה של ממלכה גדולה בשם אוררטו אשר מרכזה היה מסביב לימת ואן, לא רחוק מהר אררט ששכן בתחומה של הממלכה. מעניינת קריאתו של הנביא ירמיהו בשנת 593 לפנה"ס לערך לממלכות אררט ומדי לעלות על בבל: "שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכֹות אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק סָמָר: קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם אֶת מַלְכֵי מָדַי אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתֹּו: וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבֹות יְהֹוָה לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב" (ירמיהו פרק נ"א, פסוקים כ"ז – כ"ט).
גם הארמנים משתמשים בשם אררט, עדות לקשר שבין הארמנים לאזור ולהר, אבל הם מכנים את ההר בשם מסיס (Masis), על שמו של המלך אמסיה, צאצא של האייק המיתולוגי, מייסד האומה הארמנית.
הטורקים מכנים את ההר בשם ארי דאי (Ağrı Dağı – האות ğ מוטמעת ואינה באה לידי ביטוי). משמעות השם היא "הר הבכי" או "הר הכאב". מקור השם הוא עות'מאני, ופירושו אינו נהיר. הפרסים מכנים את ההר בשם "ההר של נוח". הכורדים מכנים אותו בשם "ההר הלוהט".
אררט ממחנה הבסיס
המרחב בו נמצא הר אררט
הר אררט אינו נחשב להר טכני או קשה במיוחד לטיפוס. בגובה של 5,137 מטרים יש בו את האלמנטים המאתגרים שנמצאים כמעט בכל הר בגובה דומה, כלומר הגובה, מזג האוויר הבלתי צפוי וכמובן עניין המחנאות. אל כל אלה יש להוסיף את מיקומו המרוחק, בקצה המזרחי של הרמה האנטולית המהווה את רוב שטחה של טורקיה, במשולש הגבולות עם איראן וארמניה. עם השנים הופך העניין ליותר ויותר פשוט בשל הנגישות התחבורתית המתקדמת בטורקיה.
קושי נוסף, שלא קשור דווקא בהר, הוא המצב הגיאו-פוליטי המורכב במזרח טורקיה, עקב הלחימה רבת השנים והמתחים התמידיים בין הצבא הטורקי למחתרת הכורדית, ה-PKK. לדוגמה, בחמש השנים האחרונות, בעקבות הלחימה בין דאע"ש, טורקיה, הכורדים וארה"ב, הטורקים לא ניפקו רישיונות טיפוס על ההר. מי שטיפס, עשה זאת על אחריותו וללא רישיונות טיפוס רשמיים, עניין בעייתי לכשעצמו במקרה ונתפסים. אנחנו יצאנו השנה כדת וכדין, עם רישיונות טיפוס מוכנים מראש, שאותם המשטרה הצבאית בדקה לפרטי פרטים, גם בדרך אל ההר וגם בחזרה ממנו.
אררט הוא הר געש חרוטי, דומיננטי מעל סביבתו, מתנשא לגובה רב ונצפה בכל הדרו מכל נקודה במרחב. לצידו, מעט דרומית ממנו, מתנשא אררט הקטן, בגובה של כמעט 3,900 מטרים – חרוט געשי קלאסי, מושלם ויפהפה, המשלים את תפאורת ההר. ומסביב, בבסיס ההר, פזורים להם עוד כמה מכתשים מרשימים, מהם ניתן ליהנות בעיקר בזמן הטיפוס מעלה.
סביבת ההר, המרחביים שמסביבו ומדרונותיו מלאים במיליוני בולדרים בכל הגדלים, עדות להתפרצויות געשיות חוזרות ונשנות במהלך ההיסטוריה הפעילה של ההר. ההר והבולדרים הם הנוף הדומיננטי, שכן מסביב להר אין עצים. הנוף פתוח, עשבוני וחד גוני, אולי קודר משהו בקיץ החם, אבל מרהיב בזכות עצמו, בעיקר מלמעלה, אז הנוף הופך לדרמטי, עוצמתי ומהפנט.
מתחילים במסע
את המסע התחלנו בנסיעה בדרך לא דרך, מהעיירה הכורדית דובייזיט אל הכפר הקטן ומעורר התמיהה ג'בירמה. שורת בתים מוזנחים, כמה עצים לטובת הצל, משק חי מצומצם ושדות חקלאיים צנועים משהו. זוהי ארצם של הכורדים, עם ללא שטח מוגדר משלו, החי בחלק זה של כורדיסטן, בתנאים קשים, לאורך כל השנה, ומתוך שאיפה, שקשה להאמין שאי פעם תתממש, לזכות של הגדרה עצמית. כאן טורקיה. מעל לכל.
נקודת ההתחלה נמצאת מעל הכפר, בגובה של 2,200 מטרים. הפסגה נמצאת כ-3,000 מטרים מעלינו. יצאנו לדרך. תחזית מזג האוויר בישרה לנו כי היומיים הראשונים יהיו גשומים. ביום השלישי נחווה שיפור וביום הרביעי, יום הפסגה, מזג האוויר יהפוך למושלם. בירידה ביום החמישי מזג האוויר צפוי להיות חמים ונעים. התחזית הייתה מדויקת, למעט התחזית ליום הפסגה. עוד נגיע לזה.
הצעידה של היום הראשון החלה דרך כרי עשב יבשים מנוקדים בבולדרים לרוב, עלייה של 1,000 מטרים אל מחנה הבסיס של אררט, בגובה של 3,200 מטרים. יצאנו 12 מטפסים, שלוש נשים ותשעה גברים, כולם נרגשים, מעט חוששים, כולם נחושים. לאורך הדרך ליוו אותנו עדרי צאן ומקנה לרוב, מובלים על ידי רועים מקומיים, לפעמים רכובים על חמור, כאילו יצאו מתוך ספרו האלמותי של מיגל דה סרוונטס, דון קישון איש למנשה. דמותו של סנשו פנשה, עוזרו הנאמן של האביר, ניבטת מכל עבר. כלבי רועים אימתניים ליוו אותנו במבטם המאיים, אבל רק במבטם. רובם התגלו ככנועים בסביבתם של בני האדם.
דמותו של סנשו פנשה, עוזרו הנאמן של האביר דון קישוט, ניבטת מכל עבר
למזלנו מזג האוויר היה סגרירי לאורך כל היום. בגבהים שכאלה שמש הקיץ מכה ללא רחם. לאחר התמקמות במחנה הבסיס יצאנו גבוה יותר, לגובה של 3,600 מטרים, במטרה "לספוג" עוד קצת גובה ולהתאקלם טוב יותר. העננים הטיבו עימנו, אבל כשהגענו חזרה אל מחנה הבסיס, הכה הגשם במלוא עוזו. בהתאם לתחזית. המעבר בין תחושת נינוחות בהר מחד, לתחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה בשל מזג אוויר קיצוני מצד שני, מהירה מאוד, עניין של דקות בלבד.
את הפסגה ראינו לראשונה רק בבוקר המחרת. והיה זה בוקר נפלא. שילוב שבין עננות רכה לשמש מלטפת. היה זה בוקר של התאקלמות נוספת לגובה. עולים גבוה יותר, לגובה של 3,900 מטרים, חוזרים אל מחנה הבסיס ללילה נוסף. גם הפעם מזג האוויר תעתע בנו, לפעמים קר לעיתים חם. שיאו של היום בנקודת תצפית מרהיבה אל אררט הקטן, אלא שמזג האוויר לא אפשר זאת. אררט הקטן היה מכוסה בעננות כבדה. סימן לבאות. בשלב זה חלק מהמטפסים חוו כאבי ראש ובחילות, חלק מתהליך ההתאקלמות. אני מכיר אותם וסומך עליהם. הם חזקים.
חזרנו אל מחנה הבסיס, אל הגשם המאיים. במקומות שכאלה לדרך האריזה של הציוד משמעות רבה לאיכות החיים במחנות ובמהלך הטיפוס בכלל. חובה לשמור על הציוד, על שק השינה, פרטי הלבוש, הנעליים, מגפי הטיפוס, כולם יבשים ומוכנים לטובת המשך הפעילות. מלבד תיק אטום למים, כל קבוצת פרטי לבוש ארוזה בתוך שקיות ניילון אטומות למים. בהחלט עוזר, אבל לא תמיד.
מחנה מספר 2
מטפסים אל הפסגה במזג אוויר מפתיע
ביום הבא אנו מזהים שיפור קל במזג האוויר, בהתאם לתחזית. אנו עושים דרכינו מעלה, 1,000 מטרים נוספים, אל מחנה מספר 2 בגובה של 4,200 מטרים, ללילה קצר, משם נעפיל אל פסגת ההר. הקבוצה חזקה מאוד. עולה בטור מסודר, ברווחים קבועים, לדעתי הקבוצה המקצועית והחזקה ביותר בהר באותה נקודת זמן.
במחנה מספר 2, בניגוד למחנה הבסיס, הנוחות היא זכות שלא ניתן לצפות לה. שדה בולדרים גבוה ואינסופי, שכון, ללא מרחבים, צפוף, ממוקם על אדמה טרשית וקפואה, מלאה באבנים. אין מקום מאוזן באמת. השכיבה באוהל היא בשלל זוויות, למעט הזווית הנכונה. למזלנו מדובר בלילה קצר. לכאורה. אמנם קמנו בשעה 2 לפנות בוקר, אבל ארוחת הערב הייתה מוקדמת מאוד, בסביבות 17:30, כך שכבר בשעה 18:30 אנחנו נמצאים בתוך האוהל. לילה קצר? לא מדויק. לא נוח, גבוה, ההתרגשות בשיאה, האדרנלין עולה על גדותיו. נסו להירדם… בשעה 20:40 כל תחזיות מזג האוויר התנפצו בבת אחת על קירות האוהלים. גשם, ברד ושלג נחתו על המחנה והאוהלים בעוצמה גבוהה וללא הפסקה, במשך כמעט חמש שעות רצופות. היציאה לפסגה נראתה כדמיונית.
מחנה בסיס עליון
לילה בדרך לפסגה
בשעה 01:30 לפנות בוקר פסקו המשקעים. המחנה היה מכוסה בשמיכה של עננים. את הפסגה לא ניתן היה לזהות. קיבלתי החלטה לעורר את המטפסים ולצאת לדרך. לאחר ארוחה קלה, הכנה אחרונה של תיקי הגב, התרמוסים והציוד, יצאנו לכיוון הפסגה קצת לפני השעה 03:00. קבוצה של 12 מטפסים, מלווים בשני מדריכים מקומיים, ואיתנו ארבעה מטפסים טורקים נוספים שביקשו להצטרף אלינו כיוון שלא הרגישו בנוח לצאת לכיוון הפסגה במזג אוויר שכזה.
הדרך מעלה מלאה בשלג טרי, שהלך והצטבר ככל שעלינו בגובה. בארבע ושלושים כיבינו את פנסי הראש. מסביב מעטה כבד של עננות וערפל. הראות מוגבלת. קשה לזהות את הדרך, עולות שאלות לגבי החזרה. ההחלטה שלי – להמשיך. רמת המקצוענות של הקבוצה גבוהה. הולכים בטור, מטפס אחר מטפס, תומכים אלה באלה. בשל הראות המוגבלת אנחנו מסמנים את המסלול עמוק בשלג, לטובת הדרך חזרה. כשנרד, הסופה תמחק את כל הסימנים ולא תשאיר להם כל זכר. מתוך ידיעה שזה עלול לקרות, סימנו את הדרך גם במקלות.
בדרך לפסגה. ראות מוגבלת
מאבק בדרך לפסגה
אנחנו מגיעים לנקודה בה אנו מזהים את הקרחון בגובה של 4,950 מטרים, הנקודה בה אנו אמורים לנעול ולקבע את הקרמפונים על מגפי הטיפוס. אבל בשל השלג הטרי, הרך והרב שנערם על גבי הקרחון, אנו מחליטים שאין צורך להשתמש בהם. ממשיכים לטפס, הראות הופכת לגרועה. גרועה מאוד. קבוצת מטפסים קטנה שיצאה לפנינו עצרה בקרחון, חיכתה לנו כדי שנראה להם את הדרך. הם עשו כמה טעויות. לולא היינו שם, ספק אם לא היו מפספסים את הפסגה. אולי גרוע מכך. הפסגה במרחק נגיעה, אבל לא רואים אותה. כמה מתעתע, כמה מסוכן למטפסים חסרי ניסיון. ברוח גוברת, מנהלת איתנו מלחמת התשה. אין לנו סיכוי לנצח. אנחנו בפסגה, כולנו. הרוח עוצמתית ומקפיאה. חלק מהמטפסים נרגשים עד דמעות. חלקם יתפרצו בבכי כשנגיע חזרה למחנה מספר 2 הבטוח יחסית. עניין של נפילת מתח, הקלה והרגשה של הישגיות מוצדקת.
בימים בהירים נשקפים מהפסגה מרחביהן של טורקיה, ארמניה ואיראן. עכשיו לא רואים כלום, והרע יותר עוד לפנינו. כמה דקות בודדות בפסגה ממחישות לנו לאיזו סיטואציה נקלענו. זה לא רק הראות. יש סופה בדרך. בהחלטה מהירה אני מוותר על המשך התמונות הקבוצתיות בפסגה. אני דוחק בכולם להתארגן מידית לקראת ירידה. מי שמתמהמה ומנסה "לגנוב" עוד כמה שניות של תהילה סופג ממני ביקורת אבהית עדינה, אבל אסרטיבית. תוך שניות מכה בנו סופת שלג כמחטים דוקרניים בחלקים החשופים של הפנים. הרוח מצליפה וקשה לרדת. כמעט ולא רואים כלום. סימני הדרך חזרה נמחקו לחלוטין. מפעילים GPS, מוודאים שכולם צמודים אלה לאלה. אני חוזר וסופר את כולם כל הזמן.
מגיעים לפסגה
ירידה מאתגרת לא פחות
חברה במשלחת הטיפוס חשה ברע. אנו מיד מארגנים תורנות חברית של שני מטפסים, אחד מכל צד, צמודים אליה, תומכים בה בירידה הארוכה והמתישה מטה. אט אט, ככל שאנו יורדים בגובה, מזג האוויר הופך ליציב יותר. אנחנו בנקודה שבה מסתכלים אחורה לעבר הפסגה ורואים את זרמי הסילון המרהיבים והמאיימים מכסים את הפסגה, אבל במבט קדימה, מטה, רחוק מטה, אנו מזהים כבר את האוהלים של מחנה מספר 2. רחוק הרבה יותר, ניתן לזהות את מחנה הבסיס, לשם מועדות פנינו בסיומו של היום. המראה מחמם את הלב. מזג האוויר השתנה לטובתנו.
בסיומו של יום ארוך במיוחד, לאחר מנוחה וקיפול מחנה מספר 2, תוך כדי הליכה בגשם שוטף, הגענו אל הלילה האחרון במחנה הבסיס. התברכנו בלילה נפלא ושקט, לילה בו התערבבו והתערבלו להן שלל תחושות ורגשות, נפילת מתח, אושר וסיפוק רב, לתוך שינה ערבה וארוכה עד לבוקר המחרת.
רגעים של נחת קרוב לפסגה
מפת הר אררט:
רשימת חברי המשלחת: ד"ר חזי שקד, אבי פנסקי, דניאל וייגל, טל בן עמי, יהודה קוניבסקי, מאשה קוניבסקי, יוני גנדלמן, מזהר ענאן, קיריל גרוזובסקי, יעל לוי שרגא, רפי מילר, יוסי לוי.
ד"ר חזי שקד – מוביל המשלחת והבעלים של חברת המסעות מופלון, המתמחה בטיולי אתגר, טיפוס הרים ומסעות אתגר ברחבי העולם.
אני החסיד והחייל של כ"ק אדמו"ר מרן נשיא ונביא שופט ויועץ הדור מליובאוויטש מרן המלך המשיח בן דוד צדקנו שליט"א!!! הגיב:
תודה רבה על המידע החשוב הזה.
אמנון הגיב:
אחלה