מדבר סהרה, שעת צהריים. סופת חול משתוללת ופנינו מועדות לעבר הדיונה הגדולה של שגגה, לנאזי קמפ, המאהל בו נלון הלילה. קיבלנו הוראה מאייל מדריך צילום גיאוגרפי, לא להעז להוציא את המצלמות כדי שלא יחטפו חלקיקי חול ואבק, וההוראה הגרועה יותר – לכבות את מזגני הג'יפים…. חם. נוסעים ללא תוואי דרך. המדריך המקומי, שמכיר היטב את שבילי המדבר, מנווט בתוך ענני החול האטומים. הטמפרטורות בתוך הרכבים גבוהה, הראות אפס והמשימה המרכזית היא לשמור על קשר עין עם הג'יפ שלפנינו ומאחורינו. גומאים קילומטרים, מדי פעם השינויים בכיוון הרוח מאפשרים לנו שדה ראייה של 20 מטר והנוף שמסביב מתברר כשממה. מדי פעם מבחינים בשניים-שלושה גמלים או בעץ בודד, וזהו.
סוף סוף מגיעים למאהל, למקלחות! מקלחות… מים מלוחים בברזים וזרם דלוח. מרענן בכל זאת. הרוח והחול ממשיכים להכות מכל עבר. החול חודר לכל מקום אפשרי. אי אפשר לפתוח עיניים וברור שגם לא להוציא מצלמות ולצלם. המדריך המקומי מודיע שאת הלילה אין סיכוי שהוא מעביר באוהל הלוהט, אלא תחת כיפת השמיים. אנחנו מסתכלים עליו כאילו היה מטורף, אבל מהר מאוד רובנו מצטרפים אליו.
לילה. סוף סוף שקט אחרי היום המטורף והמלחיץ. מעלי שמיים צלולים ומיליוני כוכבים. הרוח, שנרגעה בינתיים מלטפת את הפנים ומרגיעה את הנשמה. אני לא מצליח להירדם, לא רוצה להפסיד רגע מהעונג המפתיע הזה. מנסה להרגיע את הראש שקודח מכל המראות, מכל החוויות.
בבוקר קמים לפני הזריחה. הנוף, שאתמול לא הצלחנו לראות, משתרע ממש לידנו. יום מדהים, צלול ובהיר ודיונות רכות שמשתרעות לכל רוחב העין וקוראות לנו רק לבוא ולצלם. מורידים סנדלים ויאללה לעבודה! חזרתי ממרוקו המופלאה עם 3,000 תמונות, ידע צילומי נרחב, אינספור חוויות, חברים חדשים, עם מצלמה שמלאה גרגרי חול ועם שיר בלב.
מסע צילום, בין אם במרוקו או בהודו, אינו דומה למסעות אחרים וגם אם טיילתם בעבר ביעדים הללו, הפעם הכל ייראה אחרת. ההסתכלות על הסביבה, על הנופים, על האנשים, שונה מזו של נוסע רגיל, שמביט בחטף על המראות שנשקפים מחלון המכונית או הרכבת. העצירה במקום אחד, לעיתים לאורך זמן, החיפוש אחר הרגע המדויק, האמירה הצילומית האישית, כל אלה מאפשרים להתעכב על דברים שמדלגים עליהם בטיול רגיל. מבט של ילד, קיפולים רכים של דיונה, צבעוניות הבדים המתנופפים ברוח. במהלך מסע צילום משפרים מיומנויות מקצועיות, לומדים להכיר את הצדדים הטכניים, אבל יותר מכל – לומדים להתבונן באופן אחר, פותחים את העיניים ואת הלב בדרך חדשה. מי שמצלם מתחיל לשים לב לפרטים, לתקשר עם המקומיים, לצלם אותם, לתת להם את המצלמה כדי שיצלמו את עולמם.
ולא חייבים להיות צלמים כדי להתחבר לחוויה. קחו לדוגמה את גדי מאירי, שהצטרף למסע צילום במרוקו. וכך הוא מספר: ביומו החמישי של המסע, במרומי הרי האטלס, כשאנו משקיפים לעבר אגמי אימילשיל המרהיבים, מוחמד, המדריך המקומי שליווה את המסע שלנו, הפנה אלי את מבטו ואמר: "אתה יודע, כבר שנים אני מדריך פה מטיילים במרוקו ומעולם, בשום טיול, לא הצלחתי לראות את מרוקו כפי שאני רואה אותה עכשיו".
כשרעייתי ביקשה ממני להצטרף למסע צילום במרוקו נרתעתי בתחילה. אני, שהייתי כבר בלא מעט מקומות בעולם, בין אם זה טיולים פרטיים או מאורגנים, ביקורי עבודה או סתם נופש, לא הבנתי מה ההבדל בין מסע שכזה לבין כל טיול מאורגן אחר.
כבר ביום הראשון של המסע, הבנתי שהפעם צפויה לי חוויה אחרת, שונה ממה שהכרתי בעבר. קבוצת המטיילים הייתה קטנה, אינטימית ודי הומוגנית (שלושה גברים ושבע נשים), כשכולם, חוץ ממני, מחזיקים מצלמות ביד ומתבוננים בעולם דרך העדשות. מסתבר, כך הבנתי, שדרך העדשות הוא נראה אחרת, שונה ומרתק יותר. בנוסף, נוכחותו המרשימה של מדריך הצילום שלנו, אייל הירש, יצרה עבורנו חוויה מיוחדת במינה. הוא הסב את תשומת ליבנו ליופיים של השווקים, לפנים חרושות הקמטים היושבים בפינת רחוב, לידיהם המחורצות של בעלי המלאכה, להרים הפראיים הנושקים לשמיים, לקניונים המחורצים, לחילופי הגוונים במימיהם של האגמים, לצבעו הלוהט והצהוב של מדבר סהרה הבלתי נגמר, לצבעים ולריחות.
כן, שם למדתי שדרך עין המצלמה אפשר גם לספוג ריחות וטעמים, להבחין בסלעים ובאבנים, להבין שלחיוך לתנועות יש שפה משלהם, שפה שרק מי שמחזיק ידו במצלמה וקולט את הפריים, רק הוא יודע לפענח אותה. ארץ מלאת ניגודים היא מרוקו, בכל מובן ובכל מבט. מצד אחד כבישים מודרניים ומהירים, מלונות פאר מעוצבים להפליא, מכוניות יוקרה, ומאידך, מסע לאחור בזמן, כאילו נחתת אי שם בתקופת ימי הביניים ואתה מתבונן ביושבי בקתות חומר ואוהלים, ברוכבי גמלים ופרדות, רועי צאן, בעלי מלאכי ומקבצי נדבות. מצד אחד, נופים ירוקים וצבעוניים כמו האופק האינסופי של שדה הפרגים הצבוע אדום, או גווני הירוק של העצים המיתמרים על שפת נחל שוצף, ומנגד, דיונות חול צהובות, שוממות מכל שיח, הנמתחות ומשנות צורתן למול האופק, בכל שעה משעות היום, משחר ועד דמדומי ערב. מצד אחד, בריזה נעימה וקרירה בפסגות הרי האטלס המושלגים, ומנגד דהרה בג'יפים הנוסעים במקביל על אדמת במישורי ימת איריקי הצחיחה.
מרוקו היא רק יעד אחד למסע צילום, הודו, על המורכבות המופלאה שלה, היא יעד נוסף, מרתק מאין כמוהו. הודו היא צבעים, ריחות, תרבות, טקסים, פסטיבלים, טעמים, רוחניות… גן עדן לצילום ולצלמים. המסע מפגיש עם הטאג’ מאהל, פסטיבל הגמלים בפושקר ופסטיבל האורות לאלים בהרידוואר. הטיול בחלקו מתנהל במדינת ראג'יסטאן שבהודו, אחת האקזוטיות והרומנטיות שבמדינות הודו. אפשרויות הצילום כאן רבות ומרתקות, עם עושר מדהים של צבעים ומראות. הנה טעימה קטנה ממה שהודו מציעה לצלמים:
את הכתבה מלווים צילומים של הצלם אייל הירש, המוציא מסעות צילום למרוקו ולהודו. |
.jpg)
